כט וְאִ֗ישׁ כִּֽי־יִמְכֹּ֤ר בֵּית־מוֹשַׁב֙ עִ֣יר חוֹמָ֔ה וְהָֽיְתָה֙ גְּאֻלָּת֔וֹ עַד־תֹּ֖ם שְׁנַ֣ת מִמְכָּר֑וֹ יָמִ֖ים תִּֽהְיֶ֥ה גְאֻלָּתֽוֹ^[1]׃

(כט) בית מושב עיר חומה - "בית" בתוך "עיר" המוקפת "חומה" מימות יהושע בן נון:

והייתה גאלתו - לפי שנאמר בשדה, שיכול לגאלה משתי שנים ואילך, כל זמן שירצה. ובתוך שתי שנים הראשונים, אינו יכול לגאלה. הוצרך לפרש בזה שהוא חלוף. שאם רצה לגאול בשנה ראשונה גואלה, ולאחר מכאן אינו גואלה:

והייתה גאלתו - של בית:

ימים - ימי שנה שלימה קרויים ימים. וכן (בראשית כד נה) תשב הנערה אתנו ימים:

[ספר המצוות מ"ע קל"ט]

ל וְאִ֣ם לֹֽא־יִגָּאֵ֗ל עַד־מְלֹ֣את לוֹ֮ שָׁנָ֣ה תְמִימָה֒ וְ֠קָם הַבַּ֨יִת אֲשֶׁר־בָּעִ֜יר אֲשֶׁר־לא (ל֣וֹ) חֹמָ֗ה לַצְּמִיתֻ֛ת לַקֹּנֶ֥ה אֹת֖וֹ לְדֹֽרֹתָ֑יו לֹ֥א יֵצֵ֖א בַּיֹּבֵֽל׃

(ל) וקם הבית וגו' לצמיתת - יצא מכוחו של מוכר ועומד בכוחו של קונה:
אשר לא חמה - לו קרינן. אמרו רז"ל: "אף על פי שאין לו עכשיו, הואיל והייתה לו קודם לכן".  ועיר נקבה היא והוצרך לכתוב "לה", אלא מתוך שצריך לכתוב "לא" בפנים, תקנו "לו" במסורת, זה נופל על זה:
לא יצא ביובל - אמר רב ספרא אם פגע בו יובל בתוך שנתו לא יצא: 

לא וּבָתֵּ֣י הַֽחֲצֵרִ֗ים אֲשֶׁ֨ר אֵין־לָהֶ֤ם חֹמָה֙ סָבִ֔יב עַל־שְׂדֵ֥ה הָאָ֖רֶץ יֵֽחָשֵׁ֑ב גְּאֻלָּה֙ תִּֽהְיֶה־לּ֔וֹ וּבַיֹּבֵ֖ל יֵצֵֽא׃

(לא) ובתי החצרים - כתרגומו: "פצחין". עיירות פתוחות מאין חומה. ויש הרבה בספר יהושע (יהושע יג כח) "הערים וחצריהם". (בראשית כה, טז) "בחצריהם ובטירותם": 

לב וְעָרֵי֙ הַלְוִיִּ֔ם בָּתֵּ֖י עָרֵ֣י אֲחֻזָּתָ֑ם גְּאֻלַּ֥ת עוֹלָ֖ם תִּֽהְיֶ֥ה לַלְוִיִּֽם׃

(לב) וערי הלווים - ארבעים ושמנה עיר שנתנו להם: 

גאלת עולם - גואל מיד אפילו לפני שתי שנים. אם מכרו שדה משדותיהם הנתונות להם באלפים אמה סביבות הערים. או אם מכרו בית בעיר חומה. גואלין לעולם, ואינו חלוט לסוף שנה:

לג וַֽאֲשֶׁ֤ר יִגְאַל֙ מִן־הַלְוִיִּ֔ם וְיָצָ֧א מִמְכַּר־בַּ֛יִת וְעִ֥יר אֲחֻזָּת֖וֹ בַּיֹּבֵ֑ל כִּ֣י בָתֵּ֞י עָרֵ֣י הַלְוִיִּ֗ם הִ֚וא אֲחֻזָּתָ֔ם בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

(לד) ושדה מגרש עריהם לא יימכר - מכר גזבר. שאם הקדיש בן לוי את שדהו ולא גאלה ומכרה גזבר, אינה יוצאה לכוהנים ביובל, כמו שנאמר בישראל (ויקרא כז, כ) "ואם מכר את השדה לאיש אחר לא יגאל עוד". אבל בן לוי, גואל לעולם:

לז אֶ֨ת־כַּסְפְּךָ֔ לֹֽא־תִתֵּ֥ן ל֖וֹ בְּנֶ֑שֶׁךְ וּבְמַרְבִּ֖ית לֹֽא־תִתֵּ֥ן אָכְלֶֽךָ׃

לח אֲנִ֗י יְהוָה֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־הוֹצֵ֥אתִי אֶתְכֶ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם לָתֵ֤ת לָכֶם֙ אֶת־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן לִֽהְי֥וֹת לָכֶ֖ם לֵֽאלֹהִֽים׃ {ס}

(לח) אשר הוצאתי וגו' - והבחנתי בין בכור לשאינו בכור. אף אני יודע ונפרע מן המלווה מעות לישראל בריבית ואומר של נכרי הם. דבר אחר: "אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים" על מנת שתקבלו עליכם מצוותי, אפילו הן כבדות עליכם:

לתת לכם את ארץ כנען - בשכר שתקבלו מצוותי:

להיות לכם לאלהים - שכל הדר בארץ ישראל, אני לו לאלהים, וכל היוצא ממנה כעובד עבודה זרה:

[ברכות יב, ב]