רחצה
רחצה. ואחר כך. צ”ע מפני מה לפעמים מוסיף התיבות ואח”כ, ולפעמים לא.
[ראיתי בדברי שלום אות תשסד שרוצה לתרץ ע"פ החיד"א שסיבת רחצה הוא מטעם מגיד - שכיון שהפסיק בין הרחיצה שלפני הכרפס באמירת ההגדה, ולכן צריך עוד פעם רחצה. ור"ל שזהו הפירוש בדברי אדה"ז כאן: "ואח"כ" שהפסיק באמירת ההגדה "נוטל ידיו ומברך". אמנם פשטות לשון ואח"כ קאי על מ"ש אדה"ז לפני זה: "ומברך ושותה בהסיבה .. בורא פרי הגפן" ועל זה קאי, "ואחר כך", שלאחרי זה נוטל ידיו, ואין משמע שקאי על כללות אמירת ההגדה. ובדברי החיד"א הוא ביאור על "מגיד - רחצה" שמשום מגיד צריך להיות רחצה]