המצווה הרפ"ב
האזהרה שהוזהר הדיין מללכת אחר דעת הרוב אם הרוב אדם אחד בלבד.
ופירוש העניין הזה, שאם נפלה מחלוקת בין הדיינים בחוטא: מקצתם אמרו שהוא חייב מיתה ומקצתם אמרו שאינו חייב מיתה, והיו המחייבים יתרים במנין על המזכים איש אחד - אסור להרוג אותו החוטא.
והזהיר ה' את הדיין מלהרגו עד שיהו המחייבים יתרים על המזכים - שנים.
והוא אמרו: "לא תהיה אחרי רבים לרעת" (שמות כג, ב).
כלומר: לא תלך אחר כל רוב שיארע, בגזר דין המוות, וזהו עניין אמרו במיוחד "לרעות".
ולשון המכילתא: "אחד עשר מזכין ושנים עשר מחייבין שומע אני יהא חייב - תלמוד לומר: 'לא תהיה אחרי רבים לרעת'".
ושם אמרו: "הטותך לטובה על פי אחד, הטותך לרעה על פי שנים".
וכבר נתבארו דיני מצווה זו בפרק ד' מסנהדרין.