ב"ה,
ענין מיוחד ישנו בקיום מצות סוכה, והיא הידיעה, דכיון דכתיב למען ידעו וגו' לא קיים המצוה כתיקונה אם לא ידע כוונת מצות הסוכה, שצוונו לישב בסוכה זכר ליציאת מצרים1.
וכבר נתבאר בכמה מקומות2 אשר עיקר הדעת אינה הידיעה לבד מפי סופרים ומפי ספרים אלא העיקר הוא להעמיד דעתו ולתקוע מחשבתו בחוזק ואומץ הלב והמוח עד שתהא מחשבתו מקושרת בזה בקשר אמיץ וחזק.
והידיעה היא אשר בסוכות הושבתי ואשר הי' זה בהוציאי אותם מארץ מצרים3.
והנה בכל יום ויום בבוקר ובערב חייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא עת יציאת מצרים והיא יציאת נפש האלקית ממאסר הגוף כו' ע"י עסק התורה והמצות בכלל ובפרט בקבלת מלכות שמים4.
ובלשון כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ5:
"ראשית דבר הוא היציאה ממצרים וגבולים, שבכללות העבודה הם דרכי החיים הכללים וואס דער אדם מאכט זיך פלענער באופן ארחות חייו, מיט די בעגרעניצונגען און גבולים וואס ווערן בא אים געשאפן לויט זיין מעמד ומצב, דאס הייסט לויט ווי ער וויל זיך אוועקשטעלן אין לעבן. כו'.
איז ראשית דבר מוז זיין יציאת מצרים, ארויס גיין פון די אלע בעגרעניצונגען, דאס הייסט אז וואס פאר א פלענער בא אים זאל ניט זיין, מוז בא אים זיין קביעות עתים לתורה בכל יום, און דער דאוונען מוז זיין געדאוונט, ניט אפגעדאוונט. וכו'.
נאך יציאת מצרים איז קריעת ים סוף, ווארום ווי דער מענטש הויבט אן אין דרכי העבודה, איז גלייך שאפן זיך בא אים פערשידענע שטערונגען, וואס יעדערער פון זיי איז שטארק און גוואלדיק גרויס, אט ווי בא די אידן ביציאתם ממצרים, פון הינטן דער שונא פון פארנט דער ים, און אליין איז מען אין מדבר.
קריעת ים סוף איז געווען מלמעלה, דער אויבערשטער ב"ה האט געשפאלטן דעם ים און געמאכט אים א דרך פאר אידן, כמו דרכי היבשה, נאר פריער האט געמוזט זיין א שפרינגער אין ים, און אז עס איז געווען דער שפרינגער דער מסירת נפש מענטש, יעמאלט האט השי"ת געמאכט את הים ליבשה".
ואז הושיבם הקב"ה בסוכה "וכמשל תינוק תיכף שנולד הנה רוחצין אותו מזוהמתו, וכורכין אותו בכריכת בד נקי', אשר בזה הנה לבד זאת שנשמר מן הזוהמא שמבחוץ, הנה עוד זאת שמתיישרים ומתחזקים אבריו, והגם שהוא רק לפי שעה, אבל זה פועל בחיזוק אבריו גם על כל זמן גידולו והיותו לאיש.
אשר כן הוא בעבודה דכאשר האדם פועל בעצמו היציאה מהמצרים והגבולים שלו, אז ער זאל ארו[י]ס פון זיינע פלענער, וואס ער מאכט זיך בארחות חייו, וואס יעמאלט איז דאך דער רע פון נפש הטבעי מיט זיינע צרכי החיים הגשמיים והבשרים איידעלער, איז תיכף דארף זיין דער ויסעו לסוכות.
סוכה איז א מקיף, אבער דאס איז א מקיף וואס פועל'ט אין פנימי', וכמשל מכריכתו של התינוק הנ"ל שזה נוגע בחיזוק אבריו גם בהיותו לאיש.
וזהו כי בסוכות הושבתי את בנ"י בהוציאי אותם מארץ מצרים".
וסיוע וכח על זה בכל ימות השנה נמשך מחג הסוכות בכלל וקיום מצות ישיבת סוכה בפרט.
והזכרת נשיאינו ופעולותיהם ותורתם מסייע בזה, וכידוע פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ: עס איז דא די חסידישע אושפיזין: הבעש"ט, הה"מ, אדמו"ר הזקן, אדמו"ר האמצעי, אדמו"ר הצמח צדק, אדמו"ר מהר"ש נ"ע, אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע.
ואף אנן נאמר: כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ.
מנחם שניאורסאהן
מחרת יום הכפורים ה'תשי"א ברוקלין, נ.י.
1) ב"ח לטור או"ח ר"ס תרכ"ה. מג"א שם. והובאו בשו"ע רבינו הזקן. - בב"ח שם כותב שבדוגמת זה הן ג"כ מצות ציצית ותפילין. אבל - בהם נאמר רק זכרון, משא"כ בסוכה שכתבה תורה למען ידעו. ובדרז"ל (סוכה ב, א) עד עשרים אמה אדם יודע כו'.
2) ראה תניא פמ"ב. תו"א ר"פ משפטים. תו"ח שם. ובארוכה בהמשך ר"ה עת"ר ד"ה ואני נתתי ואילך.
3) כי הוי לי' לומר בסוכות הושבתי את בנ"י במדבר, ולמה תלה זה ביצי"מ (ב"י או"ח סתרכ"ה).
4) תניא פמ"ז. תו"א פ' וארא ד"ה לכן אמור. ובכ"מ.
5) שיחת שמע"צ תרצ"ג (קונטרס כא).