ב"ה, י"ג תשרי, תשט"ו
ברוקלין.
שלום וברכה!
זה ימים אחדים שקבלתי מכתבו בו כותב ראשי פרקים מדברי ימי חייו ואת אשר עבר עליו ואשר עתה נמצא הוא ב... זה איזה שנים. כן מוסיף שבמשך ימי נדודיו נפגש עם אנ"ש וקנא בהם אשר בכל מקום בואם מתנהגים הם בהנהגתם וכאילו הם בד' אמות של עצמם.
ויש להעיר בזה שתי נקודות:
א) בכל דבר יש להביא סיוע בעבודת השי"ת וה"ה במדת הקנאה אשר אף שבכלל היא מדה מגונה בכ"ז קנאה דקדושה קנאת סופרים תרבה חכמה, ובאם לאו ה"ז נשאר דבר מגונה, ולכן תקותי שגם אצלו הרגש, זהו להרבות בחיזוק עצמו בעניני תורה ומצות ודוקא בהידור.
ב) מ"ש שאנ"ש הולכים בדרכם הקבוע להם, הרי יחד עם זה פועלים הם בהתאם להוראות נשיאנו הק' להשפיע על הסביבה לקרבה ליהדות לתורה ולמצות, כי בכל הזמנים ובפרט בזמננו זה, אפשר רק אחת משתי פנים, להיות משפיע או מושפע. ואף שהבא למקום חדש אפשר לו למצוא כמה טענות בקושי עבודה זו כו' הרי מכל התירוצים לא תבוא עבודה בפועל וכיון שכל ישראל מאמינים בני מאמינים בהשגחה פרטית ובמילא יודעים הם אשר מה' מצעדי גבר כוננו וההשגחה פרטית הביאתם למקום פלוני בזמן פלוני בודאי שליחותו של מקום הוא להאיר הסביבה, להאיר בנר מצוה ותורה אור, וכיון שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו במילא הרי ניתנו לו ג"כ הכחות על זה ואין הדבר תלוי אלא ברצונו.
וככל הדברים האלה הוא בנוגע אליו שמוכרח הדבר שישקיע את עצמו (אריינווארפן זיך) בעבודת החזקת היהדות בענינים של פועל בסביבתו כי אולי כל מה שעבר עליו עד עתה הוא רק הכנה לתכלית זה, והרי ידוע פסק רז"ל כשפותחים חודה של מחט פותח הקב"ה כפתחו של אולם. ויהי רצון שפעולותיו אלו ימשיכו תוספת ברכה והצלחה בהשידוך שלו שיבנו בית בישראל בבית יהודי אמיתי.
בברכה לחג שמחתינו לשון רבים ומובא בספרים שזהו ישמח ישראל בעושיו וישמח ה' במעשיו שמתאחדים ע"י אורייתא וכמאמר הזהר חלק ג' דף ע"ג עמוד א' תלת דרגין אינון ישראל אורייתא וקוב"ה עיי"ש.