ב"ה, י"ג אייר, תשט"ו
ברוקלין.
שלום וברכה!
מאשר הנני קבלת מכתבו שסיימו בד' אייר ושנים הקודמים לו, ובמענה עליהם:
א) בטח שמע מפתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר, אשר כמו שבעסק מוכרח לדעת מעמד ומצב העסק שזהו בא ע"י חשבון צדק, ובכל זה ישנם זמנים מסוימים לעריכת חשבונות, שע"פ רוב הם בסוף השנה, ובאם יעשה חשבון בכל שעה ושעה, הנה נוסף על בזבוז הזמן והכחות יבלבל ג"כ להעסק. כי עסק ברובא דרובא צריך להעשות בהרחבה ובטחון, וכמ"ש הרחב פיך ואמלאהו, וחשבון ענינו מדידה וצמצום תנועה הפכית. הנה עד"ז הוא ג"כ בעסק התורה והמצות, שזהו עסק האדם העקרי שבריאתו הוא לשמש את קונו, שלכן קבעה תורתנו הק' תורת חיים זמנים מיוחדים לעריכת החשבון שהם ברובא דרובא בסיום כל תקופה, היינו בק"ש שעל המטה חשבון על היום שעבר כו', ובשילהי השנה הוא חדש אלול, ובפרט ימי הסליחות על השנה שעברה. מהנ"ל מובן אשר שיטתו שלעתים תכופות עורך חשבונות שביניהם על הנהגתו במשך שנים שעברו, ושוקל עוד הפעם ועוה"פ אם צריך הוא להרבות בעבודת החינוך או בלימוד או בהשפעה על זולתו, ה"ז היפך הוראת כ"ק [מו"ח] אדמו"ר נשיא ישראל.
ב) בהנוגע לגוף הדבר, הנה תרי"ג מצות ניתנו לבני ישראל, ובאו רז"ל ואמרו שבכאו"א צריך לעשות ולהדר לפנים משורת הדין, ובאה תורת החסידות ופירשה שכאו"א מהן צריכה להעשות בהתלהבות ובחיות, ובכל זה הרי פשוט שאין סתירה ממצוה אחת לחברתה או לתרי"ב מצות האחרות, ואדרבה, מצוה גוררת מצוה. וה"ה בנוגע לשאלתו ההולכת ונשנית בכמה ממכתביו, שכל הענינים שמזכיר אודותם, עבודתו בקדש בהשפעה בסביבתו לתורה ומצותי', מלאכתו בקדש ב... עזרתו בבית אשר גדול השלום שבין איש לאשתו, וכמרז"ל בזה שעי"ז שכינה שרוי' ביניהם, הנה כולם נחוצים הם וכולם הם זכות גדול, וכיון שהבורא היוצר יחד לבם הטיל עליו את כל אלו בבת אחת, בודאי יש אפשרית לסדר הענינים שלא לבד שלא תהי' סתירה מאחד לחבירו, אלא אדרבה עוד יסייע, והרי כותב במכתבו גם הוא, אשר זוגתו תחי' נהנית ממה שהצליח בהשפעתו על נער פלוני שעי"ז נעשה ירא שמים, אף שבודאי מבינה שהנאתה תוסיף בו מרץ וחשק להמשיך בכגון דא, שמזה הוכחה שפעולות אלו מתאימות לרצונה ומסכמת עליהם בחפץ לב, מובן שבריחוק מקום ואפי' בקירוב מקום, אי אפשר לקבוע מסמרות שמשעה פלונית עד שעה פלונית יתעסק בענין זה, ואח"כ עד שעה פלונית יתעסק בענין השני וכו', כי הכל תלוי בתנאי המקום והימים, במצב רוח, דרישת הענינים כו' וכו', אבל הלא - לא ניתנה תורה למלאכי השרת, ואין להגזים בהקישוי לסדר הענינים שיתאימו וישלימו איש את חבירו.
ג) מה שכותב שכשמביט על אברך או בחור היושב ולומד, והוא מתעסק ב... או בהשפעה על זולתו לקרבו לאבינו שבשמים, הנה ספק בידו אם בחר בדרך הנכונה. - הנה פסוק מפורש, ויצונו ה' (אלקינו) לעשות את כל החקים האלה ליראה את ה"א, ונאמר את האלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם, שמזה מובן, אשר כל ענין של יראת שמים ויראת אלקים ושמירת מצוה בפועל זוהי תכלית כל האדם, ומובן ג"כ ע"פ פסק משנה אני נבראתי לשמש את קוני, ולא לשמש את עצמי, אפילו באופן נעלה, וע"ד הנ"ל, וכמבואר ברמב"ם סוף הלכות תשובה, וכיון שלימוד התורה צ"ל מפני אהבת אדון כל, שציוה בה וכשרואה את אחד מבני ישראל, שעל כל אחד מהם נאמר בנים אתם לה' אלקיכם, ובן זה טועה ביער עבות בין חיות טורפות ונזכר על פסק רבי עקיבא שואהבת לרעך כמוך כלל גדול הוא בתורה, הרי מובן שבאם יעזוב את בנו של אדון כל הארץ לנפשו ויתעסק בלימוד כדי שחכם יתקרי ומבין יתקרי שלא זה תכלית בריאות האדם שעלה ברצונו ית' שישמש את קונו...
בברכה לעבודה מתוך השמחה.