ב"ה, ה' טבת, תשי"ז
ברוקלין.
שלום וברכה!
במענה על מכתבו מכ"ח כסלו, בו כותב אשר רצונו הפנימי להמשיך בלימוד בתורה אבל לע"ע אין מוצא בעצמו די סבלות והתמדה למלאות רצונו זה.
והנה העצה היעוצה בזה היא. א) לקבל עליו קביעות עתים בלימודים מבלי הכבדה יתירה על המדה, וכידוע טבע האדם ללכת מן הקל אל הכבד ובפרט לאחרי הפסק זמן בלימודים ב) להשתדל ככל האפשרי שיהי' הלימוד בצוותא עם עוד מי, כי מלבד שדבוק חברים היא אחת המעלות בהם התורה נקנית, רואים במוחש שעי"ז הקביעות מתקיימת יותר כיון שמתביישים בפני החברים לשיעור וגם אין מקום לאמתלא כ"כ, ג) לא להתייאש אם הנסיון הראשון או גם השני אינו מצליח, כי כך הוטבע בטבע הבריאה שאפשר שכ"פ לא יבוא לפועל, אבל תוקף הרצון מצליח סוף סוף.
ידוע שלכל ענין צריך סייעתא דשמיא ובפרט בעניני תורה ומצות בימינו זמן גלות חשך כפול ומכופל, ולכן מהנכון שבכל יום חול לפני תפלת הבקר יפריש איזה פרוטות לצדקה ובכל יום אפילו בשבת ויום טוב יאמר איזה קאפיטלך תהלים לאחר התפלה, והשי"ת יצליחו לבשר טובות אשר התחיל בעבודה הנ"ל ורואה פירות ביגיעתו וכמאמר רז"ל יגעת ומצאת.
בברכה,
בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א