Right Click Here and click save as to download
צב הנצרך לנקביו ודין רחיצה ושאר הכנות ובו י' סעיפים:
א גופו כיצד?
היה צריך לנקביו, אל יתפלל עד שיפנה.
משום שנאמר, "הכון לקראת אלהיך ישראל" (עמוס ד, יב).
ואם התפלל, תפלתו תועבה.
וצריך לחזור ולהתפלל.
במה דברים אמורים בגדולים, אבל בקטנים א"צ לחזור ולהתפלל.
ואפילו בגדולים אינו צריך לחזור אלא כשאינו יכול להעמיד עצמו שיעור הילוך פרסה, אבל אם יכול להעמיד עצמו שיעור הילוך פרסה, יצא בדיעבד.
אבל לכתחלה לא יתפלל בגוף משוקץ, אפילו אם יעבור זמן התפלה עד שיפנה.
ואפילו בדברי תורה, אסור כל זמן שגופו משוקץ.
ויש מי שמתיר אפילו לכתחלה, אם יכול להעמיד עצמו שיעור פרסה.
ויש לסמוך על זה אם הוא בענין שבעוד שיפנה יעבור זמן התפלה:
ב וכל זה כשהוצרך קודם התחלת התפלה.
אבל אם באמצע תפלתו נתעורר לו תאוה, בין לקטנים בין לגדולים.
אם יכול להעמיד עצמו עד שיסיים תפלתו, יעמיד עצמו.
ולא יפסיק אפילו לקטנים באמצע תפלת י"ח.
[אלא ימתין עד שיסיים תפלתו.
משא"כ באמצע ק"ש וברכותיה, אפילו יכול להעמיד עצמו, בקטנים, אם רצה מרחיק ד' אמות ומטיל מים, ואם רצה קורא כדרכו. אבל בגדולים גם בק"ש צריך להעמיד עצמו, אם יכול, כדלקמן]
ואם אינו יכול להעמיד עצמו, יפסיק לגדולים, אבל לקטנים לא יפסיק.
ואפילו מים שותתין על ברכיו [שאסור לו להתפלל אז, כלעיל סי' עח, א לגבי ק"ש] - ממתין עד שיכלו המים [לשתות] וחוזר לתפלתו.
וא"צ להרחיק [ד' אמות מהמי רגלים שנפלו על הארץ ] כמ"ש בסי' ע"ח [סעיף ג',
כיון שבלאו הכי בגדיו מלוכלכין, ומגולין, "שאף אם ירחק ד' אמות [מהמי רגלים שעל הארץ] לא יתפלל בנקיות, לא יפסיק תפלתו כלל, אלא גומרה במקום שעומד שם, אע"פ שמי רגליו [שעל בגדיו] מגולין".
אבל אם בגדיו שנרטבו מהמי רגלים מכוסין בבגד עליון, מבואר שם סעיף ב' "ירחיק ד' אמות או יצא לחדר אחר ויגמור שם תפלתו"].
[(לכאורה כוונתו ב"אין צריך", היינו כיון שאין צריך וממילא "לא יפסיק", היינו שאסור להפסיק)]
אבל באמצע קריאת שמע וברכותיה, אם רצה מרחיק [ד' אמות] ומטיל מים.
ואם רצה, קורא כדרכו, ומעמיד עצמו עד שיסיים תפלתו.
אבל לגדולים צריך להעמיד עצמו, אם יכול.
ולא יפסיק [לגדולים], אפילו בקריאת שמע וברכותיה.
(או אפילו בפסוקי דזמרה, מברוך שאמר ואילך).
והוא שאינו מתאוה כל כך, בענין שיהא בו משום "בל תשקצו" כשמעמיד עצמו, אף ע"פ שאינו יכול להעמיד עצמו שיעור פרסה.
אבל אם הוא בענין שיש בו משום "בל תשקצו" (ויקרא יא, מג), מפסיק בין לקטנים בין לגדולים, באמצע קריאת שמע וברכותיה.
אבל לא באמצע תפלת י"ח.
שלא התירו להפסיק באמצע תפלת י"ח אלא משום חשש סכנות נפשות בלבד.
וקל וחומר משום איסור "בל תשקצו" שאינו אלא מדברי סופרים, [לעיל מהדו"ב ג, יא] שהם אמרו והם אמרו [שלא להפסיק באמצע תפלת י"ח].
(ואם מרוב דחקו נתעטש או שבקש להתעטש, יתבאר בסי' (קי"ג) [ק"ג]):
ג ומכל מקום, לכתחלה יבדוק את עצמו יפה קודם התפלה שלא יצטרך לנקביו אח"כ ויטרוד בתפלתו.
וכן יסיר כיחו וניעו וכל דבר הטורדו.
ואח"כ צריך לרחוץ ידיו במים, אע"פ שנוטל ידיו שחרית, כיון שנגע בטינופת אחר נטילת שחרית.
ומכל מקום לא יברך על רחיצה זו, אם כבר בירך על נטילת שחרית, מטעם שנתבאר בסימן ז':
Recording from subsection 4 - הקלטה מסעיף ד
ד ואם אין לו מים, צריך לחז(ו)ר אחריהם עד פרסה.
אם הוא בדרך והמים נמצאים לפניו ברחוק פרסה ויכול להגיע אליהן קודם שיעבור זמן התפלה והוא שהולך יחידי אבל אם הולך בשיירא א"צ להפרד מן השיירא ללכת יחידי למקום המים ואם צריך לחזור לאחריו למקום מים עד מיל חוזר יותר ממיל אינו צריך לחזור.ואם מתיירא שמא יעבור זמן התפלה עד שיגיע למקום המים לא יחז(ו)ר אחריהם כלל רק ינקה ידיו בצרור או בעפר או בקורה או בכל דבר שמנקה:
ה וכל זה כשידיו מלוכלכות או שנגעו במקום מטונף.
אבל אם אינו יודע להן שום לכלוך, אע"פ שהסיח דעתו מהם אחר נטילת שחרית, אין צריך לחזור וליטלן, ולא לנקותן, שסתם ידים כשרות לתפלה כמו שכשרות לשאר ברכות.
ויש אומרים שהיסח הדעת פוסל לתפלה, כמו שפוסל לאכילה, מפני שהידים עסקניות הן ושמא נגעו במקום הטינופת.
וכן עיקר.
ומכל מקום אם אין מים מזומנים לפניו א"צ לחז(ו)ר אחריהם אם אינו יודע להם שום לכלוך.
שלענין זה יש לסמוך על סברא הראשונה.
אלא ינקה ידיו בכל דבר שמנקה.
שנקיון מועיל אף לידים של היסח הדעת.
שפסול היסח הדעת הוא משום שמא מודבק בהן מעט זיעה או צואה וכשמנקה יתקנחו.ואפילו בידים מלוכלכות א"צ לחז(ו)ר אחר מים אלא כשאפשר אבל כשעומד בתפלה שאי אפשר לזוז ממקומוונזכר שנגע במקום מטונף די בנקיון עפר או צרורות או מחכך ידיו בכותל.אבל לכתחלה אסור ליגע במקום מטונף (אפילו יש לו מים מזומנים לפניו שלא להפסיק) בתפלה כמו שיתבאר בסי' צ"ז:
ו וכל זה בתפלה אבל לתלמוד תורה די בנקיון בעלמא בכל ענין אפילו יש מים מזומנים לפניו:
ז מקום המטונף הם מקומות המכוסים באדם לפי שיש בהם מלמולי זיעה וכן אם חיכך הראש כמ"ש בסי' קס"ד וכן צואת האוזן וצואת האף הן טינופות ואסור ליגע בהן בתפלה כי אם ע"י בגד:
ח המשתין לא יתפלל עד שישהה כדי הילוך ד' אמות משום ניצוצות שבאמתו והמתפלל לא ישתין עד שישהה כדי הילוך ד' אמות אחר סיום תפלתו שכל ד' אמות תפלתו שגורה בפיו ושפתיו רוחשות אבל לאחר ששהה כדי הילוך ד' אמות מותר לו להשתין במקום שהתפלל ומדת חסידות שלא להשתין בתוך ד' אמות של תפלה:
ט הרוקק לא יתפלל עד שישהה כדי הילוך ד' אמות והמתפלל לא ירוק לרצונו מחמת טיול עד שישהה כדי הילוך ד' אמות אבל אם נזדמן לו רוק מותר אפילו בתוך התפלה כמ"ש בסי' צ"ז:י טוב ליתן צדקה קודם התפלה שנאמר אני בצדק אחזה פניך: