Seif 6
קפח נוסח ברכה ג' ודיני ברכת המזון בשבת והטועה בברכת המזון ובו י"ז סעיפים:
א אחר שחתם בונה ירושלים - יענה אמן אחר ברכת עצמו. מפני שהוא סיום הברכות של תורה.
ואף לפי מנהג מדינות אלו שאין עונין אמן אחר ברכת עצמו, אפילו בסיום ברכות.
כאן צריך לענות. כדי לחלק בין ג' ברכות של תורה לרביעית שהיא מדברי סופרים:
ב אמן זו יאמרנה בלחש, כדי שלא ירגישו שברכה רביעית אינה מן התורה, ויזלזלו בה.
ובמדינות אלו המנהג לאומרו בקול רם.
ויש מישבין המנהג לומר: שלא חששו שיזלזלו בברכה רביעית אלא בימיהם שהיו הפועלים הולכים למלאכתם כששומעים אמן שאחר בונה ירושלים
- שלא חייבו חכמים בברכה רביעית מפני ביטול מלאכתו של בעל הבית, לכך היו עונין אמן בלחש, כדי שלא ישמעו הפועלים (ויכירו שברכה רביעית אינה מן התורה) ויבואו לזלזל בה (אף שלא במקום ביטול מלאכת בעל הבית) -
אבל עכשיו שגם הפועלים מברכים ד' ברכות, כמ"ש בסי' קצ"א - אין לחוש לזה:
ג בבונה ירושלים כיון שנזכר בה מלכות דוד אין להזכיר בה מלכות שמים. שאינו דרך כבוד להשוותן יחד.
והאומר: "מלכותך ומלכות בית דוד משיחך" - טועה.
וכן אין לומר בה: "אבינו מלכנו".
ויש אומרים שאין לומר ג"כ: "מלך חנון ורחום" בסיום יעלה ויבא.
ולא נהגו כן.
כי לא חששו מלהזכיר מלכות שמים אצל מלכות דוד אלא בסמוך לה, דהיינו באותו ענין שמבקש על מלכות בית דוד אין להזכיר מלכות שמים סמוך לו קצת, (כל אותו ענין).
על כן אין לומר: "אבינו מלכנו" שהוא ג"כ סמוך לו.
כי "ועל הבית כו'" הוא ענין אחד עם "מלכות בית דוד" שזה תלוי בזה.
אבל יעלה ויבא הוא ענין בפני עצמו, ואינו מענין זה:
ד נוסח ברכה זו פותח: "רחם ה' אלהינו" או "נחמנו ה' אלהינו", וחותם "בונה ירושלים" או "מנחם ציון בבנין ירושלים".
ואע"פ שפתח ברחם וחותם במנחם, אין לחוש ולומר שהחתימה אינה מענין הפתיחה?
לפי שעיקר החתימה כפתיחתה ממש, הכל ברחמים.
ובין בשבת ובין בחול יש לומר נוסח אחד.
ולא כאותם שאומרים בחול בלשון רחמים, ובשבת בלשון נחמה לפי שאין מבקשים רחמים ותחנונים בשבת.
וטעות הוא בידם, שגם "נחמנו" הוא בקשת רחמים ותחנונים, כמו "רחם".
ואין לחוש.
שהרי אומרים: "פרנסנו וכלכלנו" ואין חוששין לאיסור שאלת צרכיו, לפי שטופס הברכה כך היא.
וגם כל הרחמן יכול לומר בשבת, אע"פ שאינן מטופס הברכה שתקנו חכמים.
שכיון שנהגו הכל לאמרם בכל פעם שמברכין ברכת המזון, נעשה להם כטופס ברכה. ואין בהם משום שאלת צרכיו בשבת:
ה יש אומרים רְעֵינוּ הרי"ש בשב"א, שהוא לשון בקשה. וי"א רֹועֵנוּ בחולם, שהוא שם התואר על שם: "ה' רועי".
אבל זוּנֵנוּ לדברי הכל אומרים במלאפו"ם הזיי"ן, שהוא לשון בקשה. כמו: שוּבֵנוּ אלהי ישענו, ולא בחול"ם זֹונֵנוּ בשם התואר:
ו בשבת ויום טוב וחולו של מועד וראש חודש צריך להזכיר קדושת היום בברכת המזון שגם ראש חודש יש בו קדושה שהרי יש בו קרבן מוסף ונוסח ההזכרה בשבת רצה והחליצנו וכו' וביום טוב ובחולו של מועד ובראש חודש יעלה ויבא.
ולפי שההזכרה היא בקשת רחמים קבעוה בברכת בונה ירושלים שהיא ג"כ בקשת רחמים ולא בברכת הארץ כמו על הנסים בחנוכה ופורים שהיא הודאה ואם הזכיר בברכת הארץ לא יצא ידי חובתו וצריך לחזור ולהזכיר בבונה ירושלים.
ואם חל יום טוב או חולו של מועד או ראש חודש בשבת אומרים תחלה רצה ואח"כ יעלה ויבא מפני שהשבת תדיר ומקודש מהם.
ואינו מזכיר של יום טוב או חולו של מועד או ראש חודש ברצה והחליצנו ולא של שבת ביעלה ויבא אף לדברי האומרים שבתפלה מזכיר של שבת ביעלה ויבא לפי שבתפלה לא נסתיים עדיין ענין של שבת קודם יעלה ויבא שהרי עתיד לחתום בשל שבת אבל בברכת המזון כבר נסתיים ענין של שבת ברצה והחליצנו:
ז טעה ולא הזכיר של שבת ונזכר אחר שחתם ברכת בונה ירושלים קודם שהתחיל ברכת הטוב והמטיב אומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית ברוך אתה ה' מקדש השבת:
ח ואם טעה ולא הזכיר של יום טוב אומר בא"י אמ"ה אשר נתן ימים טובים לעמו ישראל לששון ולשמחה את יום חג פלוני הזה בא"י מקדש ישראל והזמנים.
ומי שאינו יודע נוסח ברכה זו צריך לחזור לראש ברכת המזון כיון שאינו יודע לתקן מה שעיות אך אם יודע הפתיחה והחתימה אף שאינו יודע שאר הנוסח כראוי א"צ לחזור לראש בשביל זה כיון שהוא אומר עיקר הברכה שהוא להזכיר שבת או יום טוב בברכה בשם ומלכות בפתיחה ובשם לבד בחתימה.
ואם חל יום טוב בשבת כוללן יחד ואומר בא"י אמ"ה שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית וימים טובים לששון ולשמחה את יום חג פלוני הזה בא"י מקדש השבת וישראל והזמנים:
ט וכל זה כשנזכר קודם שהתחיל ברכת הטוב והמטיב שכיון שמזכיר קדושת היום מיד אחר סיום בונה ירושלים קודם שפתח בברכה שלאחריה הרי זה כאלו הזכיר קודם סיום ברוך בונה ירושלים שכל שלא פתח בברכה שלאחריה לא נקרא סיום ברכה לענין דברים שמחזירים אותו כמו שנתבאר בסימן קי"ד אלא שבתוך בונה ירושלים די בהזכרה לבדה בלא ברכה כיון שמזכיר בתוך הברכה מה שאין כן כשמזכיר אחר החתימה צריך להזכיר בברכה בשם וגם במלכות מפני שאינה ברכה הסמוכה לחברתה שאינה קבועה וסמוכה לה לעולם אלא באקראי כשטעה.
אבל אם נזכר אחר שהתחיל הטוב והמטיב אפילו לא אמר אלא תיבת ברוך בלבדאין לו תקנה בהזכרה כאן שהיא שלא במקומה וצריך לחזור לראש ברכת המזוןשג' ברכות של ברכת המזון חשובות כברכה אחת.
ובכל מקום שטעה בהן טעות שמחזירים אותו חוזר לראש ברכת המזון אבל ברכה רביעית שהיא מדברי סופרים היא ברכה בפני עצמה ואם טעה בה טעות שמחזירים אותו אינו חוזר אלא לראשה:
Seif 10
י וכל זה בשבת ויום טוב של שלש רגלים אבל בחולו של מועד וראש חודש וראש השנה אם לא נזכר עד שהתחיל ברכת הטוב והמטיב אינו חוזר מפני שברכת המזון בימים אלו היא רשות שאם רוצה אוכל פירות וכיוצא בהם כדי שלא יתענה ובראש השנה יש מתירין אפי' להתענות ואף שאין דבריהם עיקר מכל מקום יש לחוש לדבריהם שלא לכנוס לספק ברכה לבטלה אם יחזור לראש.
משא"כ בשבתות וימים טובים של שלש רגלים שהוא חייב לאכול פת שמברכין עליו ברכת המזון שבשבת נאמר וקראת לשבת עונג וביום טוב נאמר ושמחת בחגך ואין עונג ושמחה בלא אכילת לחם (שקובעים עליו סעודה) שהלחם הוא עיקר הסעודה שכל סעודה נקרא על שם הלחם (ומיני לחמים שאין קובעין עליהם סעודה צריך לאכול מהם כשיעור קביעות סעודה) ואז הוא חייב לברך ברכת המזון כמ"ש בסי' קס"ח.
ומכל מקום אם נזכר קודם שהתחיל ברכת הטוב והמטיב בראש חודש אומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שנתן ראשי חדשים לעמו ישראל לזכרון וספק הוא אם הוא חותם בא"י מקדש ישראל וראשי חדשים אם לאו וספק ברכה להקלולא יחתום ואפילו בלילה שבתפלה אינו חוזר אם לא אמר יעלה ויבא בעבודה אע"פ שנזכר קודם שהתחיל ברכה שלאחריה בברכת המזון צריך לומר בא"י אמ"ה שנתן וכו' לפי שבתפלה כיון שאף שלא נזכר עד שהתחיל מודים לא הצריכוהו לחזור לעבודה להזכיר של ראש חודש במקום שתקנו חכמים לפי שאין מקדשין החדש בלילה אין לו להזכיר ג"כ בין עבודה למודים משום הפסק בתפלה אבל בברכת המזון אחר שחתם בונה ירושלים נסתיימה ברכת המזון של תורה ואין לחוש להפסק אם יברך אשר נתן כו' קודם שיתחיל הטוב והמטיב ואף שאין מחזירים אותו משום הזכרת ראש חודש בלילה מכל מקום זו אינה חזרה אלא הוספת ברכה שתקנו להוסיף במקום שאין לחוש בה להפסק:
יא וכן בחולו של מועד אומר בא"י אמ"ה אשר נתן מועדים לעמו ישראל לששון ולשמחה את חג פלוני הזה ואינו חותם.
ובראש השנה אומר בא"י אמ"ה אשר נתן ימים טובים לעמו ישראל את יום הזכרון הזה ואינו חותם ואינו אומר לששון ולשמחה.
וחולה שאכל ביום הכיפורים אומר בא"י אמ"ה אשר נתן ימים קדושים לעמו ישראל את יום הכיפורים הזה ואינו חותם ואם לא נזכר עד שהתחיל ברכת הטוב והמטיב אינו חוזר שהרי אין ברכת המזון חובה לו מחמת קדושת היום אלא מחמת חליו.
ויש אומרים שבראש השנה ויום הכפורים חותם כמו בשבת ויום טוב בראש השנה אומר בא"י מקדש ישראל ויום הזכרון ולא מלך על כל הארץ ולא יאמר ודברך אמת וקיים לעד קודם החתימה כמו שאומר בהפטורה ובקידוש שהרי ברכה זו אינה חובה משום קדושת היום אלא במקום הזכרה בעלמא שביעלה ויבא וביום הכפורים אומר בא"י מקדש ישראל ויום הכפורים.
(ואף על פי שאין ברכת המזון חובה להם אין זה מונע החתימה כמו שאינו מונע הפתיחה מטעם שנתבאר ולא מנעו החתימה בראש חודש אלא מפני שכיון שאין בו קדושה לאסור עשיית מלאכה וכן שאר מצות הנוהגות בכל מקרא קדש אינן נוהגות בו אלא קרבן מוסף בלבד יש לומר שאין לחתום בו מקדש ישראל וראשי חדשים אלא בתפלת מוסף בלבד אבל בברכת המזון די בהזכרתו לבד כמו בשאר תפלות משא"כ בראש השנה ויום הכיפורים שהם מקראי קדש ובכל התפלות חותמין בהן מקדש חותם גם כן בברכת המזון.
ואצ"ל בסעודה ג' או ד' של שבת שחותם אף על פי שאין חובה לאכול פת כמו שיתבאר.
ולענין הלכה אף על פי שספק ברכות להקל הסומך על סברא אחרונה וחותם לא הפסיד שאף בראש חודש יש אומרים לחתום ואין אומרים ספק ברכות להקל לפי שמן הסתם אין לשנותה מבשבת ויום טוב.
ובראש השנה י"ל שהכל מודים שאין לשנותה משאר יום טוב שלא חלקו חכמים בברכה אחת לומר פעם כולה ופעם מקצתה שמטעם זה פותחת ברכת הקידוש בברוך אע"פ שהיא סמוכה לברכת היין לפי שלפעמים א"צ לברך על היין כגון שיושב בסעודה מבעוד יום לכך הצריכו לעולם לפתוח הקידוש בברכה שלא לחלק בברכה אחת אבל בראש חודש אינו מברך אותה ברכה שמברך בשבת ויום טוב שהרי פותח אשר נתן ראשי חדשים כו' משא"כ בראש השנה שפותח אשר נתן ימים טובים וכו' כבשאר יום טוב ושאר הנוסח אינו מעכב כלל כמו שנתבאר למעלה בסעיף [ח'] ואצ"ל בסעודה ג' או ד' של שבת ויום טוב שפותח באותו נוסח ממש שבסעודות ראשונות).
ויש אומרים שחולה שאכל ביום הכיפורים אינו מזכיר כלל של יום כיפור בברכת המזון אפילו לכתחלה כמו שיתבאר בסי' תרי"ח ויש לחוש לדבריהם שלא לכנוס לספק ברכה לבטלה ולא יברך כלל ברכת אשר נתן כו' אם שכח לומר יעלה ויבא:
Seif 12
יב בראש חודש וחולו של מועד אם לא נזכר עד שהתחיל ברכת הטוב והמטיב שאינו חוזר אין נוהגין לומר יעלה ויבא בתוך הרחמן כמו שנוהגין בעל הנסים לפי שביעלה ויבא יש בו הזכרות שמות ולא רצו לאמרם שלא לצורך אע"פ שאין איסור בדבר שהרי אומרים כל היום תחינות ובקשות שיש בהן הזכרות שמותולא אסרו אלא להזכיר השם לבטלה או בברכה שאינה צריכה:
יג ראש חודש שחל בשבת ולא הזכיר לא של שבת ולא של ראש חודש ונזכר קודם שהתחיל ברכת הטוב והמטיב כולל ראש חודש עם שבת ואומר שנתן שבתות למנוחה וראשי חדשים לזכרון וחותם בא"י מקדש השבת וישראל וראשי חדשים שהרי אף בראש חודש לבד ספק אם חותם אלא שספק ברכה להקל אבל כאן שמברך בשביל השבת כולל עמו גם ראש חודש אבל אם לא שכח אלא של שבת לבד אומר ברוך שנתן שבתות כו' ואינו כולל של ראש חודש:
Seif 14
יד אם הזכיר של שבת ולא הזכיר של ראש חודש ולא נזכר עד אחר שהתחיל ברכת הטוב והמטיב אינו חוזר לראש שאף שחייב לאכול פת אין חיוב זה אלא משום שבת אבל בראש חודש אין חיוב הזכרה לעולם שיתחייב לברך ברכת המזון ולהזכיר והרי זה דומה למפטיר בנביא בראש חודש שחל להיות בשבת שאין מזכיר של ראש חודש הואיל ואין הפטורה בראש חודש לעולם.
ואם הזכיר של ראש חודש ולא של שבת כשחוזר לראש ברכת המזון צריך להזכיר גם של ראש חודש לכתחלה שבכל ברכת המזון צריך להזכיר של ראש חודש אף שאינו מברך בשביל ראש חודש.
אבל בשבת חנוכה אם הזכיר של חנוכה ולא הזכיר של שבת וחוזר לראש א"צ להזכיר של חנוכה מפני שהזכרת חנוכה אינה חובה כלל בברכת המזון כמו שיתבאר בסי' תרפ"ב:
טו סעודה שלישית בשבת דינה כראש חודש שאינו חוזר אם התחיל ברכת הטוב והמטיב לפי שיש אומרים שסעודה ג' א"צ פת ואף שאין דבריהם עיקר מכל מקום יש לחוש לדבריהם שלא לכנוס לספק ברכה לבטלה ובסעודה ג' ביום טוב לדברי הכל אינו חוזר שהרי אינה אלא רשות ומכל מקום אם נזכר קודם שהתחיל ברכת הטוב והמטיב אפילו בסעודה רביעית בשבת ויום טוב אומר ברוך שנתן שבתות כו' או שנתן ימים טובים כו' כמו שאומר בראש חודש אע"פ שא"צ פת כלל באותו יום וכל סעודותיו אפילו הראשונה אין לה עילוי יותר מסעודה הרביעית של שבת:
טז שלשה שאכלו בשבתות ויו"ט וזימנו ושכחו להזכיר מעין המאורע והם צריכים לחזור לראש ברכת המזון יברכו כל אחד לעצמו כי מידי זימון כבר יצאו:
Seif 17
יז היה אוכל בשבת ונמשכה סעודתו עד שחשיכה, אפילו כמה שעות בלילה - מזכיר של שבת בברכת המזון. לפי שהכל הולך אחר התחלת הסעודה, שאז חל עליו חיוב הזכרה מעין המאורע, ולא נפקע ממנו חיוב זה ביציאת היום.
וה"ה לראש חודש חנוכה ופורים. [שאם נמשך סעודתו עד שחשיכה מזכיר יעלה ויבא או על הניסים בברכת המזון]
ויש אומרים שבראש חודש חנוכה ופורים, הואיל ואין בהם תוספת מחול על הקדש - אינו מזכיר מעין המאורע אחר שיצא היום.
[כי המצוה להוסיף מחול על הקודש הוא רק בשבת ויו"ט]
ואין נוהגין כן.
[וגם בר"ח חנוכה ופורים' מזכיר המעורע אף משחשיכה]
[ואף שאנו אומרים שהחיוב להזכיר, הולך אחר ההתחלת הסעודה, ממשיך אדה"ז לבאר]
ומכל מקום אם נמשכה סעודתו בערב שבת או בערב ראש חודש [או ערב חנוכה ופורים, כדלקמן] תוך הלילה - צריך להזכיר של שבת או של ראש חודש, [או של חנוכה ופורים] אם אכל כזית משחשיכה.
אע"פ שבתחלת הסעודה היה פטור מלהזכיר?
לפי שמכל מקום חל עליו חיוב ההזכרה באכילת כזית שמשחשיכה.
וה"ה לחנוכה ופורים.
[נמצא לדיעה זו יש שני חיובים להזכיר המאורע: א', התחלת זמן האכילה. וב', זמן האכילה.
ולכן אם התחלת האכילה היא בזמן המאורע (אף שכשמברך אין המאורע) – חייב להזכיר המאורע. וכן להיפך אם התחלת האכילה היא שלא בזמן המאורע, אבל אם אוכל בזמן המאורע, בתוך הסעודה כזית, ג"כ חייב להזכיר המאורע.
ולדיעה השני' אין זה תלוי כלל בהתחלת הסעודה או זמן אכילת כזית בתוך הסעודה, אלא הכל תלוי בזמן שמברך, שכשמברך בזמן המאורע - חייב להזכיר, אף שאכל שלא בשעת המעורע. ואם כשמברך אינו בזמן המאורע - אינו חייב להזכיר אף שאכל בשמן המאורע. ומזה יוצאים הדינים הבאים בהמשך לדעה הב']
ויש אומרים שאפילו לא אכל כזית משחשיכה, צריך להזכיר. כיון שבשעה שמברך כבר קידש היום של שבת או יום טוב או ראש חודש חנוכה ופורים [צריך להזכיר].
וכן אם נמשכה סעודתו בשבת או ראש חודש חנוכה ופורים עד הלילה אע"פ שגמרה מבעוד יום [ונמצא שהאכילה כולה היתה בזמן המאורע] אלא שמברך בלילה - אינו מזכיר מעין המאורע (של אותו היום) כיון שכבר פנה היום.
ונוהגין כסברא הראשונה.
[שמזכיר המאורע, בכל האופנים, בין שהתחיל הסעודה בשעת המאורע ובין שאכל כזית בשעת המאורע, אף כשמברך אינו זמן המאורע - מזכיר המאורע].
והוא שלא התפלל ערבית, אע"פ שהציבור התפללו כבר.
אבל אם התפלל ערבית אפילו מבעוד יום באמצע סעודתו, שוב אינו מזכיר מעין המאורע של אותו היום. אפילו מברך ג"כ מבעוד יום.
ואצ"ל מי שנמשכה סעודתו למוצאי שבת והתפלל ערבית, שאינו מזכיר עוד של שבת בברכת המזון.
ואע"פ שלסברא ראשונה שהכל הולך אחר התחלת סעודה היה ראוי להזכיר גם אחר תפלת ערבית?
מכל מקום יהא נראה שדבריו סותרים זה את זה. שתחלה התפלל תפלת יום שלאחריו, ואח"כ מזכיר יום העבר.
(מכל מקום אם לא התפלל ערבית ומוצאי שבת הוא ראש חודש מזכיר של שבת וגם של ראש חודש, אם אכל כזית משחשיכה.
ואין כאן סתירה. כיון שמזכיר של שבת תחלה ואח"כ של ראש חודש.
ואע"פ שאי אפשר לומר, שמקבל עליו ראש חודש עכשיו כשמזכירו אחר שהזכיר כבר שבת.
שהרי מקובל ועומד היא מששקעה החמה.
וגם אם היה מקבלו עכשיו, לא חל עליו חיוב ההזכרה עכשיו, אלא כשאכל כבר קודם שהזכיר של שבת.
אין לחוש לכל זה.
שאף שחל עליו ראש חודש כבר, מזכיר הוא של שבת.
כמו שמזכיר מעין המאורע בכל מוצאי שבת ומוצאי ראש חודש, אפילו כמה שעות בלילה, שכבר חלף והלך לו יום שמזכיר. הואיל והתחלת הסעודה היתה בו.
ואע"פ שנראה לכל העולם שהוא לילה?
אין זו סתירה. כל שהוא לא עשה כבר דבר הסותר לזה.
וה"ה במוצאי שבת לראש חודש כשמזכיר של שבת, לא עשה עדיין דבר הסותר לזה. ואח"כ כשמזכיר של ראש חודש, האמת הוא שהוא מזכיר).
ויש אומרים שאעפ"כ זו סתירה היא. ולכן מזכיר של ראש חודש.
שהיא חובה לדברי הכל.
ולא של שבת.
שהיא מחלוקת.
[כי לדיעה השניה אינו צריך להזכיר כיון שהוא כבר לא בזמן המאורע של שבת]
אבל במוצאי שבת של חנוכה [שיום ראשון דחנוכה הוא במו"ש] ופורים
[שלכאורה לפי הנ"ל, כיון שהזכרת שבת במו"ש הוא מחלוקת בין שני הדעות, והזכרת חנוכה כשאוכל במו"ש, הרי הוא חיוב, וכאן לכאורה לכל הדיעות הוי תרתי דסתרי, כיון שמזכיר ועל הניסים לפני רצה, וא"כ הי צריך להזכיר רק של חנוכה ופורים, כיון שא"א לומר רצה, לאחרי שאומר ועל הניסים]
[שלעיל דס"ל שכיון שהתחלת הסעודה היתה בשבת צריך להזכיר, א"כ אין הזכרת על הניסים שאינו חובה דוחהו]
ואם משחשיכה לא אכל כזית פת - לדברי הכל [היינו לשני הדיעות שנזכרו מיד לפני"ז, אם הזכרת ר"ח אחרי רצה הוי סתירה. (אבל לדעה השני' דלעיל, א"צ להזכיר של שבת כלל, כיון שמברך שלא בשעת המאורע. אבל הרי אנו אומרים שהעיקר כסברא הראשונה שצריך להזכיר)] מזכיר שבת לבד, כל שלא התפלל ערבית.
ואם הבדיל על שולחנו, דינו כהתפלל ערבית, ושוב אינו מזכיר של שבת בברכת המזון.
ואם אמר: "המבדיל בין קודש לחול בלבד בלא כוס", כמ"ש בסי' רצ"ט יש להסתפק.
(ולפי מ"ש כאן, אין כאן ספק, דלא גרע מהזכרת ראש חודש)
[לא הבנתי הפי של "ולפי מ"ש כאן", האם כוונתו להחצ"ע שסובר (דלא כבפנים) שראש חודש לא הוי תרתי דסתרי עם שבת. אלא שלכאורה מבואר שם שזהו דוקא משום שמזכיר ר"ח לאחרי רצה, אבל כאן שאמר המבדיל א"כ יאמר רצה לאח"ז?
אמנם למעשה, כשחל שבת במוצאי יו"ט אומרים רצה ואח"כ יעלה ויבא, (נראה שמיוסד על חצ"ע זה). כבמכתב כ"ק אדמו"ר חלק יד, ע מג. אמנם עיין באג"ק ח"ג ע קכא בראש העמוד, משם נראה שאומר יעלה ויבא ואח"כ רצה. אמנם הרבי מדגיש שכן פסק למעשה אדמו"ר הריי"צ כבחלק יד]
אם דינו כהתפלל ערבית.
ולפיכך שב ואל תעשה עדיף.
שהרי יש אומרים שלעולם אינו מזכיר של שבת אחר שיצא היום: