Seif 5

קפט נוסח ברכה רביעית ודיניה ובו ח' סעיפים:

[נוסח הברכה מסידור אדה"ז: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הָאֵל, אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, אַדִּירֵנוּ בּוֹרְאֵנוּ גּוֹאֲלֵנוּ יוֹצְרֵנוּ, קְדוֹשֵׁנוּ קְדוֹשׁ יַעֲקֹב רוֹעֵנוּ רוֹעֵה יִשְׂרָאֵל הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב לַכֹּל בְּכָל יוֹם וָיוֹם, הוּא הֵטִיב לָנוּ, הוּא מֵטִיב לָנוּ, הוּא יֵיטִיב לָנוּ, הוּא גְמָלָנוּ הוּא גוֹמְלֵנוּ הוּא יִגְמְלֵנוּ לָעַד, לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים, וּלְרֶוַח הַצָּלָה וְהַצְלָחָה, בְּרָכָה וִישׁוּעָה, נֶחָמָה פַּרְנָסָה וְכַלְכָּלָה וְרַחֲמִים וְחַיִּים וְשָׁלוֹם וְכָל טוֹב וּמִכָּל טוּב לְעוֹלָם אַל יְחַסְּרֵנוּ:]

א ברכה רביעית פותחת בברוך. שאינה כסמוכה לחברתה. 

לפי שאינה מכלל ברכת המזון, אלא אח"כ ניתוספה.

כשנתנו הרוגי ביתר לקבורה, תקנו ברכת: "הטוב והמטיב".

"הטוב", שלא הסריחו.

ו"המטיב", שניתנו לקבורה.

[עי' סעיף ב']

וקבעוה בברכת המזון, שכולה הודאה. 

וסמכוה אצל: "בונה ירושלים", לפי שכשנחרבה ביתר נגדעה קרן ישראל, ואין עתידה לחזור עד שיבא בן דוד.

וצריך לומר בה ג' מלכיות. [עי' בסוף הסעיף]

אחת שלה, ושתים בשביל ברכת הארץ ובונה ירושלים, שלא הזכיר בהן מלכות.

ואע"פ שהן סמוכות לברכת הזן, שיש בה מלכות?

מכל מקום, כיון שהזכיר מלכות בית דוד בבונה ירושלים, אין דרך ארץ שלא יזכיר ג"כ מלכות שמים בה.

אלא שלא רצו להזכיר מלכות שמים אצל מלכות בית דוד, [קפח, ג]  לכך תקנו  להזכיר כנגדה מלכות בהטוב והמטיב.

ואגב שתיקנו מלכות כנגד בונה ירושלים, תיקנו גם כן כנגד ברכת הארץ. 

ואלו הן ג' מלכות: "מלך העולם", "אבינו מלכנו", "המלך הטוב".

ובמדרש אמרו: שצריך לומר בה: ג' הטבות וג' גמולות.

ואלו הן ג' הטבות: "הטוב", א'. "והמטיב", ב'. "הוא הטיב מטיב יטיב לנו" ג'. שהן נחשבין כאחת.

זה מנהג העולם.

[נוסח הברכה מסידור אדה"ז: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ 1) מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הָאֵל, אָבִינוּ 2) מַלְכֵּנוּ, אַדִּירֵנוּ בּוֹרְאֵנוּ גּוֹאֲלֵנוּ יוֹצְרֵנוּ, קְדוֹשֵׁנוּ קְדוֹשׁ יַעֲקֹב רוֹעֵנוּ רוֹעֵה יִשְׂרָאֵל 3) הַמֶּלֶךְ 1) הַטּוֹב 2) וְהַמֵּטִיב לַכֹּל בְּכָל יוֹם וָיוֹם, הוּא 3) הֵטִיב לָנוּ, הוּא מֵטִיב לָנוּ, הוּא יֵיטִיב לָנוּ, הוּא גְמָלָנוּ הוּא גוֹמְלֵנוּ הוּא יִגְמְלֵנוּ לָעַד, לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים, וּלְרֶוַח הַצָּלָה וְהַצְלָחָה, בְּרָכָה וִישׁוּעָה, נֶחָמָה פַּרְנָסָה וְכַלְכָּלָה וְרַחֲמִים וְחַיִּים וְשָׁלוֹם וְכָל טוֹב וּמִכָּל טוּב לְעוֹלָם אַל יְחַסְּרֵנוּ:]

ויש שהיו נוהגים לומר: "הוא הטיב לנו, הוא מטיב לנו, הוא יטיב לנו", כדרך שאומרים השלש גמולות. שהן: "הוא גמלנו, הוא גומלנו, הוא יגמלנו":

 

ב אע"פ שהיא ברכה ארוכה, אינה חותמת בברוך. 

מפני שמתחלה תיקנוה במטבע קצר: "בא"י אמ"ה הטוב והמטיב" בלבד.

ואח"כ הוסיפו בה כל הדברים הללו:

 

ג אין לומר: "אֵל שבכל יום ויום", אלא "אֵל בכל יום". 

ויותר נכון שלא לומר כלל מלת "אֵל".

שהרי כבר אמר: "האל אבינו".

ועוד, שאם בא ליחס הטבה לשם אל, היה לו לומר: "המלך האל הטוב והמטיב":

[נוסח הברכה מסידור אדה"ז: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הָאֵל, אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, אַדִּירֵנוּ בּוֹרְאֵנוּ גּוֹאֲלֵנוּ יוֹצְרֵנוּ, קְדוֹשֵׁנוּ קְדוֹשׁ יַעֲקֹב רוֹעֵנוּ רוֹעֵה יִשְׂרָאֵל הַמֶּלֶךְ (האל) הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב לַכֹּל (אל ש)בְּכָל יוֹם וָיוֹם, הוּא הֵטִיב לָנוּ, הוּא מֵטִיב לָנוּ, הוּא יֵיטִיב לָנוּ, הוּא גְמָלָנוּ הוּא גוֹמְלֵנוּ הוּא יִגְמְלֵנוּ לָעַד, לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים, וּלְרֶוַח הַצָּלָה וְהַצְלָחָה, בְּרָכָה וִישׁוּעָה, נֶחָמָה פַּרְנָסָה וְכַלְכָּלָה וְרַחֲמִים וְחַיִּים וְשָׁלוֹם וְכָל טוֹב וּמִכָּל טוּב לְעוֹלָם אַל יְחַסְּרֵנוּ:]

 

ד כשיש נכרי בבית, נוהגים לומר: "כולנו יחד בני ברית", להוציא הנכרי מכלל הברכה.

שאסור לברך הנכרים. שנאמר: "ולא תחנם".

ויותר נכון לומר: "בני ברית כולנו יחד", שלא יהיה בכלל הברכה אפילו רגע, כשאומר "כולנו יחד", קודם שמסיים "בני ברית". 

[נוסח הברכה: הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת אָבִי מוֹרִי בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה וְאֶת אִמִּי מוֹרָתִי בַּעֲלַת הַבַּיִת הַזֶּה: אוֹתָם וְאֶת בֵּיתָם וְאֶת זַרְעָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם: אוֹתָנוּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָנוּ: כְּמוֹ שֶׁבֵּרַךְ אֶת אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, בַּכֹּל מִכֹּל כֹּל: כֵּן יְבָרֵךְ אוֹתָנוּ 2) (בני ברית) כֻּלָּנוּ יַחַד 1) (בני ברית) בִּבְרָכָה שְׁלֵמָה וְנֹאמַר אָמֵן:]

ונשים ועבדים בני ברית הם. כמ"ש: "טפכם נשיכם וגו' לעברך בברית וגו'".

[ולכן אף כשאומר בני ברית, הם בכלל הברכה]

(וכן המומר בכלל בני ברית הוא. שאע"פ שחטא ישראל הוא. 

ולכן כשמומר בבית אין לומר: "כולנו יחד בני ברית", כדי להוציאו מכלל הברכה):

[כי אף שאין לברכו, מ"מ, ע"י אמירת "בני ברית" אינו מוציאו מהברכה] 

 

ה בברכת (המזון) בעל הבית [היינו הברכה שמברכים את בעה"ב, מועתק למטה] מסיים: "ונאמר אמן".

שאין יכול לגזור אומר: "ואמרו אמן".

[נוסח הברכה: הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת אָבִי מוֹרִי בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה וְאֶת אִמִּי מוֹרָתִי בַּעֲלַת הַבַּיִת הַזֶּה: אוֹתָם וְאֶת בֵּיתָם וְאֶת זַרְעָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם: אוֹתָנוּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָנוּ: כְּמוֹ שֶׁבֵּרַךְ אֶת אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, בַּכֹּל מִכֹּל כֹּל: כֵּן יְבָרֵךְ אוֹתָנוּ כֻּלָּנוּ יַחַד בִּבְרָכָה שְׁלֵמָה וְנֹאמַר אָמֵן:]

משא"כ בברכת: "עושה שלום במרומיו", שהוא שבח של הקב"ה, וכל ישראל מצווין, אומר: "ואמרו אמן".

(ואף אם מברך לעצמו אומר כן ["ונאמר אמן"] להמלאכים השומרים אותו):

[עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן: 

אף שיש שם בקשה: "הוא יעשה שלום עלינו", מ"מ הוא שבח של הקב"ה, משא"כ הרחמן הוא כולו בקשה. וצ"ע]

ו כל המברך את ישראל, מצוה לענות אחריו אמן. 

ולכן יש לענות אמן אחר "הרחמן".

[היינו אחרי שאומר המברך, (ומנהגם הי' שאחד מברך והשאר שומעים) "ונאמר אמן" יש לענות אמן. וכנראה שכתב בלשון "יש לענות", כיון שכנ"ל בסעיף ה' אינו יכול לגזור אומר כמו ב"עושה שלום", אף שגם כאן יש מצוה]

ויאמר: "מאת ה'" כלשון הפסוק: "ישא ברכה מאת ה' וגו'" (תהילים כד, ה):

[ובנוסח שלנו, לאחר אמן אומרים: מִמָּרוֹם יְלַמְּדוּ עָלָיו וְעָלֵינוּ זְכוּת שֶׁתְּהֵא לְמִשְׁמֶרֶת שָׁלוֹם וְנִשָּׂא בְּרָכָה מֵאֵת יְיָ וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ וְנִמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם:]

 

ז נוהגים לומר בשבת ויום טוב וראש חודש מִגְדֹול כמו שכתוב בשמואל. (שמואל ב כב, נא) 

ובחול מַגְדִיל כמו שכתוב בתהלים. (תהילים יח, נא)

 וסימן, "חדש ושבת קרא מקרא" (ישעיהו א, יג), ר"ל כמ"ש  בנביאים.

ויש מפקפקים במה שאומרים הרחמן בכמה גוונים. שהוא הפסק בין ברכת המזון לשתיית הכוס.

ויש מיישבין. שכיון שנהגו בהם, נעשו כאלו הם מטופס הברכה, ואינם חשובים הפסק:

 

ח בבית האבל מוסיפים בברכה רביעית מעין המאורע כל שבעה, כמ"ש בי"ד סי' שע"ט. 

בין האבל עצמו שמברך, בין אחרים שאוכלים עמו ומברכים בזימון.

ואין חוששין בבית האבל לומר, ג' הטבות וג' גמולות. [לעיל סעי' א'] שאינן נזכרים בתלמוד. 

אלא  כשמגיע ל"המלך הטוב".

אומרים: "החי הטוב והמטיב, אל אמת, דיין אמת, שופט בצדק, לוקח נפשות במשפט, שליט בעולמו, לעשות בו כרצונו, כי כל דרכיו משפט. ואנחנו עמו ועבדיו, ובכל אנו חייבים להודות לו ולברכו. גודר פרצות בישראל, הוא יגדור את הפרצה הזאת, מעלינו ומעל אבל זה, לחיים ולשלום".

הרחמן וכו':