שיז דין קשירה ועניבה בשבת ובו י"א סעיפים:
א הקושר והמתיר הן מאבות מלאכות שכן במשכן היו צידי חלזון קושרין ומתירין ברשתותיהן שכל רשתות עשויות קשרים קשרים והן קשרי קיימא ופעמים שצריך ליטול חוטין מרשת זו ולהוסיף על זו ומתיר מכאן וקושר מכאן.
ומן התורה אינו חייב אלא על קשר של קיימא העומד להתקיים לעולם דהיינו שקושרו על דעת שישאר כן כל זמן שאפשר לו להיות קיים וכל זמן שלא יצטרך לו להתירו ואע"פ שאפשר שיצטרך לו להתירו בזמן קרוב ויתירנו אעפ"כ הואיל וכשקושרו אינו קוצב זמן בדעתו מתי יתירנו ואפשר שישאר כן לעולם הרי זה נקרא קשר של קיימא וחייבים על קשירתו ועל התרתו אבל אם קוצב בדעתו איזה זמן שאז יתירנו בודאי אפילו הוא זמן ארוך מאד אין זה של קיימא מן התורה ופטור בין על קשירתו בין על התרתו אבל מדברי סופרים נקרא זה ג"כ של קיימא הואיל ועומד להתקיים איזה זמן ואסור בין לקשרו בין להתירו אבל אם אינו עומד להתקיים כלל אלא להתירו ביומו כגון קשרים שבמלבושים ומנעלים שכשלובשן שחרית קושרן וכשפושטן ערבית מתירן מותר לקשרן ולהתירן בשבת.
אבל אם הוא בדעתו שלא להתירן ביומן כגון תלמידי חכמים שלומדים בלילות ואינם חולצין מנעליהן ולא פושטים מלבושיהן בלילה אסורים לקשרם בשבת שחרית אם בדעתם שלא להתירן ערבית וכן אסורים להתירן בשבת אם כשקשרו אותן באחד מימות החול היה בדעתם שלא להתירם מיד בלילה שלאחריו אבל אם אין בדעתם כלום כשקושרין אלא קושרים סתם מותרים לקושרם בשבת ואף שאח"כ אינן מתירין אותן בלילה עד לאחר איזה זמן אינן נקראים בשביל כך קשר של קיימא הואיל ובשעת הקשירה לא היה הדבר ודאי שלא יתירו אותן בליל מוצאי שבת שהרי לפעמים גם התלמידי חכמים חולצים מנעליהם בלילה טרם ישכבו וכן מותרין להתירן בשבת אם קשרו סתם אפילו קשרו לפני השבת זמן מרובה ולא התירו בינתיים אבל קשרים שלעולם דרכו לקיימן איזה זמן בודאי ואין דרכו לעולם להתירו ביומן אסור לקושרן בשבת אפילו בסתם או להתירם.
ויש אומרים שכל קשר שאינו עומד להתקיים ז' ימים אינו נקרא קשר של קיימא אפילו מדברי סופרים ומותר לקשרו ולהתירו בשבת ואפילו אם רוב הפעמים דרכו לקיימן ז' ימים אלא שלפעמים ג"כ מתיר אותו בתוך ז' כגון תלמיד חכם שרוב הפעמים אינו חולץ מנעליו ולא פושט מלבושיו כי אם משבת לשבת שנמצא מקיים קשריהם ז' ימים ולפעמים ג"כ מתירן תוך ז' אינן נקראים קשר של קיימא אלא אם כן יש בדעתו בשעת קשירתן שלא להתירן עד לאחר ז'.
אבל אם קושרן סתם אינן נקראים של קיימא אלא אם כן דרכו לעולם לקיימם שבעה ימים, כגון המשיחות שקושרין בהן בית הצואר של הכתונת מי שאין דרכו לעולם להתירן אלא כשמחלף הכתונת משבת לשבת - אסור לקשרן ולהתירן בשבת.
ולענין הלכה יש להחמיר כסברא הראשונה אלא אם כן צריך הרבה לכך אזי יש להקל לעשות ע"י נכרי:
ב יש אומרים שאין חייבים מן התורה אפילו על קשר העומד להתקיים לעולם, אלא אם כן הוא מעשה אומן, דהיינו שהוא קשר חזק ואמיץ, כקשרים שהאומנים עושים בשעת מלאכתן, כגון קשרי רצועות מנעל וסנדל שקושרין הרצענין בשעת עשייתן, וכן בכל כיוצא בזה. אבל הקושר קשר של קיימא ואינו מעשה אומן פטור.
כיצד - נפסקה לו רצועה וקשרה נפסק החבל וקשרו או שקשר חבל בדלי או שקשר רסן הבהמה וכן כל כיוצא באלו הקשרים שהם מעשה הדיוט, וכל אדם קושר אותם לקיימא - פטור אבל אסור מדברי סופרים, אפילו אינו עומד להתקיים לעולם אלא כשיעור שנתבאר.
אבל קשר שהוא מעשה אומן אפילו אינו עשוי להתקיים כלל אלא להתירו ביומו - אסור מדברי סופרים לקשרו ולהתירו בשבת - גזרה משום קשר מעשה אומן העשוי להתקיים לעולם שחייבים עליו מן התורה.
ויש אומרים שאין חילוק כלל בין מעשה אומן למעשה הדיוט, שאפילו קשר שהוא מעשה הדיוט חייבים עליו מן התורה אם הוא של קיימא. ואם אינו עומד להתקיים כלל בענין שמותר במעשה הדיוט - מותר ג"כ במעשה אומן.
ויש להחמיר כסברא הראשונה. ולכן נהגו ליזהר שלא לקשור או להתיר שום קשר שהוא ב' קשרים זה על זה, אפילו הוא עומד להתירו ביומו - מפני שאין אנו בקיאין איזה קשר נקרא מעשה אומן שאסור לקשרו ולהתירו אפילו אינו עומד להתקיים כלל, וכל קשר אמיץ שהוא קשור הדק היטב, יש להסתפק בו שמא זהו מעשה אומן וב' קשרים זה על גבי זה הוא גם כן קשר אמיץ.
ומכל מקום במקום צער אין להחמיר בדברי סופרים ומותר להתירו אם אינו עומד להתקיים כלל בענין שמותר בודאי מעשה הדיוט, כיון שלפי סברא האחרונה מותר אפילו בודאי מעשה אומן:
ג במה דברים אמורים בב' קשרים זה על זה, אבל קשר אחד ועניבה על גביו - אין להסתפק בו כלל בקשר מעשה אומן, ומותר לקשרו ולהתירו בכל ענין אם אינו עומד להתקיים כלל.
ואם אינו אלא קשר אחד בלבד בלא עניבה על גביו אינו נקרא קשר כלל ומותר לקשרו ולהתירו אפילו אם עומד להתקיים לעולם.
וכל זה בקושר ב' דברים ביחד, אבל אם עשה קשר בראש אחד של חבל או חוט או משיחה דינו כב' קשרים זה על זה לכל דבר:
ד קשר שאינו נקרא של קיימא מן התורה אלא מדברי סופרים מותר לקשרו לצורך מצוה כגון שקושר למדוד אחד משיעורי תורה ואפילו קשר מעשה אומן מותר לקשור אם אי אפשר למדוד בענין אחר:
ה נשמטו לו רצועות מנעל וסנדל מותר להחזירן למקומן, ובלבד שלא יעשה קשר בראש הרצועה כדי שלא תשמט מן הנקב, מפני שהוא קשר של קיימא.
במה דברים אמורים במקומות שאין רגילין שם לקשור קשר זה, אבל במקומות שרגילין לקשרו אסור אפילו להחזיר, גזרה שמא יקשור.
ואפילו במקומות שאין רגילין לא התירו אלא להחזיר אבל במנעל חדש אסור ליתן הרצועה בשבת מפני שהוא מתקן כלי, ואפילו להחזיר לא התירו אלא כשהנקב הוא רחב ויכול להחזיר בלי טורח אבל אם הנקב הוא צר שצריך טורח להכניס הרצועה בתוכו אין זה כמחזיר אלא כנותן בתחלה ואסור משום תיקון כלי. וכן הדין ברצועות של מכנסיים.
אבל אבנט מותר להכניס במכנסיים בתחלה בשבת מפני שאינו מבטלו שם ועשוי להכניס ולהוציא תדיר לפיכך אין בו משום תיקון כלי. אבל אסור להכניס משיחה לשם מפני שמבטלה שם:
ו מתירין בית הצואר מקשר שקשרו כובס - שאינו קשר של קיימא, שרוב הפעמים מתירין אותו ביומו מיד אחר הכביסה. אבל אין פותחין אותו מחדש מפני שהוא מתקן כלי וחייב משום מכה בפטיש. אבל משום קורע אינו חייב אלא א"כ עושה על מנת לתפור כמו שנתבאר בסי' ש"ב.
אפילו אם כבר נפתח בית הצואר רק שחזר האומן ותפרו ביחד כדרך שהאומנים עושים או שקשרו האומן ואינו יכול להתירו - אסור לחתוך החוטין.
במה דברים אמורים בקשר זה שקשרו האומן קודם גמר מלאכת הבגד - שחתיכת חוטי קשר זה יש בה משום מכה בפטיש לפי שהיא גמר מלאכת הבגד שעל ידי כך מתוקן הבגד ללבשו וקודם לכן לא היה מתוקן מעולם ללבשו וכל דבר שהוא גמר מלאכה יש בו משום מכה בפטיש כמו שנתבאר בסי' ש"ב.
אבל שאר קשירות שנקשרו אחר גמר מלאכת הבגד כגון קשרי הכיבוס או המשיחות שבכתונת שנקשרו ואינו יכול להתירן מותר לחתכן.
ומכל מקום אין להקל בפני עם הארץ אלא יעשה בצנעא ואם אינו רגיל להתיר המשיחות אלא כשמחליף הכתונת משבת לשבת - אסור לחתכן כמו שאסור להתיר:
ז במה דברים אמורים בקשירה, אבל אם תפר הכובס את בית הצואר וכן זוג של מנעלים התפורים יחד כדרך שהאומנים עושים - אסור לחתכן או לנתקן זה מזה - שאין חילוק בתפירה בין של קיימא לאינה של קיימא ולעולם יש בסתירתה משום קורע. ואף שהקורע אינו חייב אלא אם כן עושה על מנת לתפור - מכל מקום מדברי סופרים אסור בכל ענין.
ויש מתירין בתפירה שאינה של קיימא לנתק או לחתוך וכן עיקר ומכל מקום אין להקל בפני עם הארץ:
ח קושרין דלי על פי הבור במשיחה או באבנט וכיוצא בו מדבר שאינו מבטלו שם. אבל לא בחבל - מפני שמבטלו שם והרי זה קשר של קיימא שהרי הדלי תלוי וקשור שם תמיד. ואפילו בחבל של גרדי שהוא חשוב ואינו מבטלו שם - אסור, גזרה משום שאר חבלים.
במה דברים אמורים בדליים הקבועים בבור, אבל דליים שלנו שאינן קבועין בבור אינו קשר של קיימא ומותר אפילו בשאר חבלים, ובלבד שלא יהא הקשר מעשה אומן שאסור אפילו באינה של קיימא, כמו שנתבאר למעלה:
ט קושרים חבל בפני הפרה ברוחב הפתח בשביל שלא תצא, מפני שאינו של קיימא שעשוי להתירו תדיר להוציא הבהמה להשקותה. ואפילו לקשור בשבת שני ראשי החבל בשני צדי הפתח שלא היה תלוי כלל בפתח מאתמול - מותר, ואין חוששין שמא יבטל ראש אחד שיהא קשור לעולם ויוציא הבהמה בהתרת ראש השני בלבד, אלא לפעמים יתיר ראש זה ולפעמים יתיר זה. אבל אם באמת מבטל ראש אחד אסור:
י כל קשר שלפעמים נמלך ומבטלו לעולם, אף על פי שבתחלת עשייתו אינה על מנת לבטלו - אסור, שמא ימלך ויבטלנו. לפיכך אסור ליטול חבל ולקשרו באבוס ובפרה- שמא כשירצה להוליך הבהמה לא יתיר לעולם אלא ראש אחד ויניח השני קיים לעולם ויהיה קשר של קיימא.
במה דברים אמורים בשאר חבלים אבל בחבל של גרדי מותר, שאינו מבטלו שם. ואין לגזור כאן על של גרדי משום שאר חבלים מפני שגם בשאר חבלים אינו מצוי שיבטל ראש אחד לעולם אלא לפעמים מתיר ראש זה ולפעמים מתיר זה.
וכל זה לקשור החבל בשבת באבוס ובפרה, אבל אם היה קשור כבר באבוס ורוצה לקשרו עתה בפרה או שהיה קשור בפרה ורוצה עתה לקשרו באבוס - מותר בכל חבל, לפי שאם בא לבטל קשר אחד מהם שיהא קשור לעולם מן הסתם אותו קשר שהיה קשור כבר מניחו לעולם קשור:
יא הפותל חבלים מכל מין שיהיה חייב משום קושר ושיעורו להתחייב מן התורה כדי שיעמוד החבל בפתילתו בלא קשירה בסופו, שנמצאת מלאכתו מתקיימת. אבל מדברי סופרים אסור בכל שהוא. וכן המפריד הפתיל חייב משום מתיר ושיעורו כשיעור הפותל, והוא שלא יתכוין לקלקל - שכל המקלקלים פטורין מן התורה, אבל אסור מדברי סופרים: