שיט דין הבורר בשבת ובו כ"ט סעיפים:

א הבורר הוא מאבות מלאכות שכן במשכן היו בוררים הפסולת מתוך הסממנים לפיכך כל הבורר פסולת מתוך האוכל אפילו בידו אחת ואפילו כדי לאכול לאלתר חייב.

אבל הבורר אוכל מתוך הפסולת כדי לאכול לאלתר אינו חייב אלא אם כן בורר בנפה או כברה שזהו דרך ברירתו אבל אם בירר בקנון או תמחוי פטור מן התורה אבל אסור מדברי סופרים גזרה משום נפה וכברה ואם בורר האוכל בידו כדי לאכול לאלתר מותר מפני שנטילת האוכל מתוך הפסולת כדי לאכלו מיד אין זה מעין מלאכה כלל שדרך אכילה כך הוא שהרי אי אפשר לאכול הכל האוכל עם הפסולת ולא אסרתו תורה אלא לעשותו בכלי המיוחד לכך דהיינו נפה וכברה אבל נטילת הפסולת אין זו דרך אכילה אלא דרך תיקון האוכל שיהא ראוי לאכילה הרי זו מלאכה גמורה ולפיכך אפילו אם האוכל מרובה על הפסולת ויש טורח יותר בברירת האוכל אעפ"כ לא יברור הפסולת אפילו כדי לאכול לאלתר:

ב וכן הבורר אוכל מתוך הפסולת שלא לאכול לאלתר אלא להניחו לאכלו לאחר זמן אפילו בו ביום נעשה כבורר לאוצר וחייב לפי שלא שייך כאן לומר דרך אכילה כך הוא כיון שאינו אוכל לאלתר:

ג ואינו קרוי לאלתר אלא סמוך לסעודה ממש אבל אם לא יאכל עד לאחר שעה אסור אך כל שהוא סמוך לסעודה מותר לברור לצורך כל אותה סעודה אף על פי שתימשך איזה זמן ואפילו אחרים מסובין עמו מותר לברור לצורך כולם ואם נשתייר מברירתו עד לאחר הסעודה אין בכך כלום כיון שבירר בהיתר ובלבד שלא יערים:

ד אין איסור משום בורר אלא בבורר פסולת מאוכל או להיפך אבל אם בורר אוכל מאוכל אפילו אינו חפץ לאכול כלל אלא אחד מהם והשני נוטלו וזורקו אינו נקרא פסולת בשביל כך הואיל והוא ראוי לאכילה ולפיכך מותר לברור אותו מתוך האוכל שחפץ לאכול ואין בזה משום בורר פסולת מתוך אוכל.

ואם אינו ראוי לאכילה אלא מתוך הדחק אף על פי שאינו נקרא פסולת גמור ואין איסור בברירתו מן התורה מכל מקום אסור מדברי סופרים כמו בפסולת גמור ולכן אסור להסיר העלין המעופשים מן הירק (שקורין שלאטי"ן) אפילו אם הן ראויין לאכילה ע"י הדחק אלא יברור הירק מן העלין דהיינו האוכל מתוך הפסולת וצריך ליזהר שלא לברור עד לאחר יציאת בית הכנסת שיהא סמוך לסעודה ממש ואז מותר לברור כל מה שצריך לאכול ממנו באותה סעודה:

ה במה דברים אמורים שמותר לברור אוכל מאוכל כשהכל מין אחד אבל אם היו לפניו שני מיני אוכלים מעורבים ורוצה לברור לאכול אחד מהם לאלתר ולהניח השני לאכלו לאחר זמן הרי אותו המין שרוצה לאכלו לאלתר נקרא אוכל והשני חשוב כפסולת ולכן צריך לברור בידו אותו שרוצה לאכלו לאלתר מתוך השני דהיינו אוכל מתוך הפסולת ולא להיפך ואם בוררו ומניחו לאכלו לאחר זמן אפילו לבו ביום חייב:

ו שני מיני דגים נקראים ב' מיני אוכלים ואסור לברור בידו אלא אותו המין שרוצה לאכלו לאלתר ולא מסעודה לסעודה ואע"פ שהמין של מין אחד הן גדולות וניכרות כל אחת בפני עצמה ואפשר שלא שייך כאן ברירה כלל אעפ"כ אין להקל כי ספק חיוב חטאת הוא.

אבל כל שהוא מין אחד אע"פ שבורר חתיכות גדולות מתוך קטנות אינה נקראת ברירה כלל הואיל והכל ראוי לאכילה ואין כאן פסולת ומותר לברור בכל ענין שירצה אפילו כדי לאכול לאחר זמן בו ביום ואפילו היו שני מינים ובורר משניהם יחד הגדולות מתוך הקטנות מותר הואיל ואיננו בורר מין אחד מחבירו:

ז הבורר תורמסין מתוך פסולת שלהם חייב מפני שהפסולת שלהם ממתקת אותם כשישלקו אותם עמהם ומבלעדי כן הם מרים מאד לפיכך הם חשובים פסולת ופסולת שלהם הממתקת אותם חשובה אוכל ונמצא כבורר פסולת מתוך אוכל וחייב אפילו בורר בידו כדי לאכול לאלתר:

ח כשם שיש איסור ברירה באוכלין כך ישנו בשאר דברים המעורבים עם הפסולת שלהם או שהם ב' מינים מעורבים, כגון אם היו לפניו ב' מיני כלים מעורבים ורוצה לברור מין אחד מחבירו כדי להשתמש בו - הרי מין זה חשוב כאוכל והשני חשוב כפסולת. וצריך לברור האוכל מתוך הפסולת ולא להפך, אעפ"י שאחד מהם גדול מחבירו וניכר בפני עצמו. וגם צריך שיברור כדי להשתמש בו לאלתר כמ"ש בשני מיני אוכלין:

ט אין מוללין מלילות כדרכן בחול, דהיינו לשפשף שבלים בכפות ידיו כדי שיפול הזרע מהן, אלא מולל בשינוי מעט בראשי אצבעותיו. ואע"פ שמפרק האוכל מתוך השבלים בידים והמפרק ביד הוא תולדת הדש בכלי כמ"ש בסי' ש"ה - מכל מקום כיון שאינו מפרק אלא כלאחר יד כדי לאכול (לאלתר) - מותר. ולא גזרו משום שמא ימלול כדרכו - מפני שאף המולל כדרכו אינו אלא מפרק כלאחר יד כיון שאינו נוטל האוכל ומפרקו בידו ממש אלא שמולל השבולת והדגן נופל, ואין דרך לעשות כן אלא בכלי המיוחד לדישה, אלא שאעפ"כ אסור מדברי סופרים וע"י שינוי לא גזרו.

ויש מחמירין שלא למלול כלל שבלים של תבואה, וכן שרביטין של קטניות אפילו בראשי אצבעותיו. ולכן אסור לפרק אגוזים לוזים או אגוזים גדולים מתוך קליפתן העליונה הירוקה שעל גבי קליפה הקשה והעבה, אפילו בראשי אצבעותיו. וטוב להחמיר מאחר שיכול לשברן ולאכלן כך בלא פירוק.

אבל מותר לשבר ולקלוף מהן קליפה הדקה שעל גבי הפרי תחת הקליפה הקשה הנשברת - שאין איסור מפרק שייך אלא בקליפה העליונה. וכן מותר לקלוף תבואה ומיני קטניות שנמללו מהשבלים והשרביטין מערב שבת, רק שיזהר שלא יקלוף אלא מה שצריך לאכול לאלתר ולא כדי לאכול לאחר שעה כמו שיתבאר בסי' שכ"א.

אבל (לדברי הכל) אסור לפרק השרביטין בשבת ולהוציא הקטניות מתוכן. (בידים, כי זהו מפרק גמור) והעולם נהגו היתר בדבר. ויש שלמדו עליהם זכות כיון שעודן לחין ואף השרביטין ראויין לאכילה אינו אלא כמפריד אוכל מאוכל, ואין בזה משום מפרק כמו שנתבאר בסי' ש"ה. 

אבל מיני קטניות שאין השרביטין ראויין לאכילה אין היתר כלל להוציא הקטניות מתוכם בשבת אלא אם כן אין הקטניות מחוברות כלל בשרביטין שכבר ניתקה מהם מערב שבת אלא שהיא מונחת כך בתוכם, אזי מותר להוציאה מהם כל מה שרוצה לאכול ממנה לאלתר אבל לא כדי לאכול לאחר שעה משום איסור ברירה:

י היו לו חטים שנמללו מערב שבת מהשבלים ועדיין הם מעורבים במוץ - לא ינפה בקנון או תמחוי גזרה שמא ינפה בנפה וכברה שהוא חייב ולא אפילו בשתי ידיו דהיינו לנערן מיד לחבירתה כדי להפרידן מן המוץ אלא מנפה בידו אחת בכל כחו כדי שישנה מדרך החול (ולא יבא לנפות בנפה):

יא אוכל ופסולת המעורבין אסור ליתנם במים כדי שיפול הפסולת למטה כגון שהפסולת הוא עפר או כדי שיצוף למעלה כגון שהוא תבן. וכן הכרשינים אין שורין אותם במים כדי להציף הפסולת שלהם למעלה ולא שפין אותם ביד להסיר הפסולת מפני שהוא כבורר. אבל נותנן בכברה אע"פ שהפסולת נופל דרך נקבי הכברה ונמצא מתברר מאליו:

יב המשמר שמרים, דהיינו המסנן במשמרת - הרי זה תולדת: "בורר אוכל מתוך הפסולת ע"י נפה וכברה", או תולדת מרקד וחייב.

אבל אם נתן במשמרת שמרים מערב שבת - מותר ליתן עליהם מים בשבת כדי שיחזרו צלולין לזוב^[1]:

יג יין או מים שהם צלולים מותר לסננן במשמרת כדי שיהיו צלולין יותר או אפילו מפני הקמחין שע"פ היין או שנפלו בו קסמין דקין, ואינו חשוב כבורר הואיל וראוי לשתיה לרוב בני אדם בלא ברירה זו.

אבל בסודרין אסור לסנן את המים או יין לבן, וכיוצא בהם, משום איסור ליבון - ששריית הבגד זהו כיבוסו. משא"כ משמרת שהיא עשויה לכך ואינו חושש לסחטה. וגם אינו חושש לליבונה כלל ולפיכך אין ליבונה חשוב כלום לאסור שרייתה בשביל כך אף להאומרים ששריית הבגד זהו כיבוסו.

אבל יין אדום או שכר או שאר משקין שאין מלבנין, שאין חוששין בהם לסחיטה מטעם שנתבאר שם - מותר לסננן בסודרין אפילו הם עכורים קצת שרוב בני אדם אין שותין אותם בלא סינון - אעפ"כ כיון שאפשר לשתותם כך ע"י הדחק אין זו ברירה גמורה והתירוהו ע"י שינוי דהיינו בסודרין. ויש אוסרים בזה. וטוב לחוש לדבריהם. 

אבל אם הם עכורים לגמרי שאי אפשר לשתותם כך או שיש בהם שמרים אסור אפילו בסודר לדברי הכל:

יד ויין מגיתו כל זמן שהוא תוסס - טורף חבית בשמריה ונותן אפילו לתוך המשמרת - מפני שכל זמן שהוא תוסס עדיין לא נפרשו היין מן השמרים יפה יפה, וכל היין כגוף אחד הוא ואין כאן בורר אוכל מתוך פסולת. וגם הוא ראוי לשתיה בלא סינון ודרכו בכך בשעת הגיתות שכל היינות עכורים ורוב בני אדם שותין אותו כך בלא סינון.

וכן חומץ שגם כן דרכו להשתמש ממנו אף כשהוא עב קצת-  מותר לסננו. אבל אם הוא עב הרבה שאינו ראוי כלל בלא סינון - אסור לסננו אפילו בסודר. 

וכן משקה שקדים כתושים מערב שבת - מותר לסננו כיון שיכולין לשתותן בלא סינון:

טו כשמסננין בסודר משקה עכור קצת צריך ליזהר שלא יעשה גומא בסודר לקבל המשקה אלא ישפוך עליו והוא ישקע מעצמו כדי לשנות מדרך החול:

טז כל משקה שמותר לסננו בסודר מותר לסננו בכפיפה מצרית, ובלבד שלא יגביה הכפיפה משולי כלי התחתון טפח - כדי לשנות מדרך החול. אבל אותו כלי העשוי כנפה ומסננין בו הואיל והוא מיוחד לכך דינו כמשמרת שאין מסננין בה אלא משקה צלול שאין בו שמרים כמו שנתבאר:

יז כלי שמריקין לתוכו יין מהחבית לא יהדק בפיו קשין וקסמין בחוזק, מפני שדומה למשמרת אע"פ שאינה משמרת ממש, שהרי עוברים בה שמרים - מכל מקום הואיל ויש קסמין וטנופת שאין עוברים בה הרי זו דומה למשמרת. 

אבל אם הוא יין צלול שאין בו טנופת אלא קסמין דקין מותר לסננו אפילו במשמרת גמורה כמו שנתבאר למעלה:

יח מותר לערות בנחת מכלי לחבירו כדי שהפסולת והשמרים ישארו בשולי הכלי. ובלבד שיזהר שכשיפסיק הקילוח ומתחילין לירד ניצוצות קטנות הנישופות באחרונה מתוך הפסולת - אזי יפסיק ויניחם עם השמרים, שאם לא יעשה כן הרי ניצוצות אלו מוכיחים שהוא בורר. אבל בתחלת העירוי כשאין הפסולת ניכר לאו בורר הוא.

ולכן מותר לקלוט שומן הצף על פי החלב שקורין (שמעטנע) מלמעלה וכשיגיע סמוך לחלב יניח קצת ממנה עם החלב. והוא ששומן זה צריך לאכלו בו ביום אבל אם אינו צריך לה - אסור לטרוח משבת לחול. 

ואם חושש שיפסיד או יתקלקל מותר לעשותו ע"י נכרי, מפני שאיסור הטורח וההכנה משבת לחול הוא שבות מדברי סופרים ובמקום הפסד יש להתיר אמירה לנכרי בכל שבות מדברי סופרים כמו שנתבאר בסי' ש"ז.

ואם רוצה לאכלו לאלתר אינו צריך להניח ממנה כלום עם החלב. וכן המערה משקה מכלי לחבירו אינו צריך להפסיק כשיורדין הניצוצות, שהרי מותר לברור אוכל או משקה מתוך הפסולת כשרוצה לאכלו או לשתותו לאלתר כל שאינו בורר ע"י כלי אלא בידו כמו שנתבאר, וכאן אף שמערה מכלי לכלי מכל מקום עיקר הברירה נעשה ע"י ידיו ואינו חשוב בורר בכלי אלא כשמסננן בסודר או כפיפה וכיוצא בהן:

יט אבל שומן הצף על גבי התבשיל אסור לערותו כולו אפילו כדי לאכול התבשיל לאלתר - מפני שהן שני מיני אוכלין ואותו המין שאוכל לאלתר נקרא אוכל והשני נקרא פסולת וכשמערה השומן שאינו רוצה לאכלו הרי זה בורר פסולת מתוך אוכל:

כ מותר להגביה החבית על איזה דבר כדי שיקלח ממנה היין היטב ואף שעל ידי זה יורד יין גם מתוך השמרים אינו חשוב כבורר כל זמן שאין הניצוצות מתחילין לירד מהשמרים כמו שנתבאר. 

וכן מותר ליתן מים על גבי שמרים שבחבית שיקלטו טעם היין ואין בזה משום בורר ובלבד שישתה מהם בו ביום:

כא אין מסננין את החרדל מהסובין שלו אע"פ שגם הם ראויים לאכילה ואין הסובין פסולת כלל ואין בו משום בורר מן התורה - אף על פי כן אסור מדברי סופרים, מפני שנראה כבורר אוכל מתוך הפסולת הואיל ומסנן כדי לאכול החרדל ולהשליך הסובין.

אבל אם נתן החרדל במסננת מערב שבת מותר ליתן בה ביצה לתקן מראה החרדל המסתנן בתוכה, אע"פ שהחלמון יורד למטה עם החרדל והחלבון שהוא קשור נשאר למעלה עם הפסולת - אינו נראה כבורר אוכל מתוך הפסולת, מפני שהחלמון והחלבון שניהם אוכלין הם, ואינו מסנן החלמון מן החלבון מחמת שהוא חפץ לאכול את החלמון ולא את החלבון אלא מחמת שהחלמון מועיל לתקן מראה החרדל ולא החלבון. ואף שמשליך החלבון עם הפסולת ואוכל החלמון עם החרדל - מכל מקום כיון שהסינון אינו בשביל האכילה אלא בשביל תיקון המראה אינו נראה כבורר אוכל מפסולת, כיון שבאמת שניהם מין אוכל אחד הם:

כב ואף אם היה הסינון בשביל האכילה לא היה אסור אלא כאן שהחלבון אף ששם אוכל עליו מכל מקום אינו ראוי לאכלו כך כמות שהוא וגם רגילין להשליכו עם הפסולת לכן הוא נראה כפסולת לגבי החלמון הנאכל כמו שהוא עם החרדל ואסור מדברי סופרים. אבל בענין אחר אין איסור כלל אפילו מדברי סופרים בברירת מין אוכל אחד דהיינו אפילו בורר חתיכות קטנות מתוך חתיכות גדולות קצת אע"פ שמשליך הקטנות ארצה אינן נראין כפסולת בשביל כך הואיל והן ראויין לאכילה ורגילות הוא לאכלן:

כג מים שיש בהם תולעים האסורים ע"ד שנתבאר בי"ד סי' פ"ד - אסור לסננן אפילו בסודר שהרי אי אפשר כלל לשתותן בלא סינון שמא יבלע אחד מהם.

אבל מותר לשתותן ע"י מפה, מפני שאין איסור בורר ומשמר אלא במתקן הענין קודם אכילה או שתיה שיהיה ראוי לאכילה או לשתיה שזהו דרך מלאכה, אבל אם בשעת שתיה מעכב את הפסולת שלא יכנוס לתוך פיו - אין זה מעין מלאכה ומותר. ואין לאסור משום שריית בגד זהו כיבוסו ולא משום גזרה שמא יסחוט - כיון שדבר מועט הוא הנשרה במים כדי להנחת פיו, ובדבר מועט אין לחוש כמו שנתבאר בסי' ש"ב. ולהאוסרין שם אפילו בדבר מועט משום שריית בגד זהו כיבוסו - אף כאן אסור. וכבר נתבאר שם שכל בעל נפש יחמיר לעצמו במקום שאפשר:

כד אם נפלו זבובים לכוס לא יוציא הזבובים לבדן מן הכוס שהרי זה כבורר פסולת מתוך האוכל שאסור אפילו כדי לאכול מיד, אלא יקח גם מן המשקה קצת עמהם, שאז אינו נראה כבורר כלל כמו שנתבאר למעלה:

כה המחבץ, דהיינו שלוקח חלב ונותן בו קיבה כדי לחבצו - חייב משום בורר, שהרי הפריש הקום מן החלב. וכן אם נתן הקום בתוך כלי גמי ומי החלב נוטפים מתוכו - הרי זה תולדת בורר אוכל מתוך הפסולת ע"י נפה וכברה וחייב. ואע"פ שהקום והחלב שניהם מין אוכל אחד ואין כאן פסולת כלל - אף על פי כן הואיל והם דברים לחים שהם מתערבים יפה והוא מפרידן יש בזה משום בורר כמו במפריד אוכל מפסולת:

כו ואם גבנו ועשאו גבינה חייב משום בונה, שכל המקבץ חלק אל חלק ודבק הכל עד שיעשה גוף אחד הרי זה תולדת בונה:

כז נותנין שומשמין ואגוזים לדבש, ובלבד שלא יחבצם בידיו:

כח אסור ליתן שמרים במשקה כדי להעמידו, אע"פ שראוי לשתותו בשבת - מפני שעל ידי כן יורדין גם שמרי המשקה עצמו לשולי הכלי והרי זה תולדת בורר כמו המחבץ:

כט הרוקק ברוח והרוח מפזר הרוק - חייב משום זורה. ולהאומרים שכל מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה, אף כאן פטור אבל אסור מדברי סופרים, אפילו אינו מתכוין לכך אלא שהוא פסיק רישיה ולא ימות: