(אלא שבארצות העו"ג, החיות הוא על ידי התלבשות שרים החיצוני' הממוני' על ע' אומות. דהיינו, שיורד ניצוץ מדבר ה' הנקרא בשם מלכות דעשיה, ומאיר על השרים של מעלה בבחי' מקיף מלמעלה, אך אינו מתלבש בהם ממש אלא נמשך להם חיות מהארה זו שמאיר עליהם מלמעלה בבחי' מקיף.
ומהשרים נשפע חיות לעו"ג ולבהמות חיות ועופות שבארצותיהם, ולארץ הגשמית ולשמים הגשמיים שהם הגלגלים.
(אלא ששמים וארץ ובהמות וחיות ועופות טהורים, נשפעי' מקליפת נוגה, והטמאים ונפשות העו"ג משאר קליפות).
והנה שמים וארץ וכל אשר בהם בארצות עו"ג, כולם כלא ממש חשיבי לגבי השרים שהם חיותם וקיומם.
והשרים כלא ממש חשיבי לגבי החיות הנמשך להם מהניצוץ מדבר ה' המאיר עליהם מלמעלה.
ואעפ"כ החיות הנמשך לתוכם מהארה זו הוא בבחי' גלות בתוכם, שלכן נקראי' בשם "אלקי' אחרים", וקרו ליה "אלהא דאלהיא", שגם הם הן בחי' אלקות.
ולכן העו"ג הנשפעים מהם, הם עע"ז ממש, עד עת קץ שיבולע המות והסט"א, ואז אהפוך אל עמים כו' לקרוא כולם בשם ה'.
ונקרא גם כן בשם גלות השכינה, מאחר שחיות זה אשר בבחי' גלות בתוכם הוא מהארה הנמשכת להם מהניצוץ מדבר ה' הנקרא בשם שכינה.
(וגלות זה נמשך מחטא עה"ד ואילך, והוא בחי' אחוריים לבד דקדושה.
אך כשגלו ישראל לבין האומות ואחיזת ישראל ושרשם הוא בבחי' פנים העליונים, הנה זו היא גלות שלימה.
וע"ז ארז"ל "גלו לאדום, שכינה עמהם")):