והנה בהיות הצדיק חי על פני האדמה, היו שלשה מדות אלו בתוך כלי ולבוש שלהם בבחי' מקום גשמי, שהיא בחי' נפש הקשורה בגופו. וכל תלמידיו אינם מקבלים רק הארת מדות אלו וזיון המאיר חוץ לכלי זה, ע"י דבוריו ומחשבותיו הקדושים. ולכן ארז"ל: ש"אין אדם עומד על דעת רבו וכו'"?
אבל לאחר פטירתו, לפי שמתפרדים בחי' הנפש שנשארה בקבר מבחי' הרוח שבג"ע, שהן שלש מדות הללו. לפיכך יכול כל הקרוב אליו לקבל חלק מבחי' רוחו שבג"ע, הואיל ואינה בתוך כלי, ולא בבחי' מקום גשמי. כנודע מארז"ל על יעקב אבינו ע"ה: שנכנס עמו ג"ע.
וכ"כ בספר עשרה מאמרות: שאויר ג"ע מתפשט סביב כל אדם, ונרשמים באויר זה כל מחשבותיו ודבוריו הטובים בתורה ועבודת ה'.
(וכן להיפך ח"ו נרשמים באויר המתפשט מגיהנם סביב כל אדם)
הלכך נקל מאד לתלמידיו לקבל חלקם מבחי' רוח רבם העצמיית, שהם אמונתו ויראתו ואהבתו אשר עבד בהם את ה', ולא זיוום בלבד המאיר חוץ לכלי. לפי שבחי' רוחו העצמית מתעלה בעילוי אחר עילוי להכלל בבחי' נשמתו שבג"ע העליון שבעולמות העליונים.
ונודע שכל דבר שבקדושה אינו נעקר לגמרי מכל וכל ממקומו ומדרגתו הראשונה גם לאחר שנתעלה למעלה למעלה.
ובחי' זו הראשונה שנשארה למטה בגן עדן התחתון במקומו ומדרגתו הראשונה היא המתפשטת בתלמידיו כל אחד כפי בחי' התקשרותו וקרבתו אליו בחייו ובמותו באהבה רבה.
כי המשכת כל רוחניות אינה אלא ע"י אהבה רבה. כמ"ש בזוה"ק דרוח דרעותא דלבא אמשיך רוח מלעילא. רק אם יכון לקראת אלהיו בהכנה רבה ויגיעה עצומה לקבל שלש מדות הללו, כדרך שהורהו רבו. וכמארז"ל יגעת ומצאת תאמין.