זאת ועוד אחרת, שכח נפש החיונית המתלבשת באותיות הדבור בת"ת או תפלה וכיוצא בהן או מצות מעשיות, הרי כל גידולו וחיותו^[1] מהדם שהוא מקליפת נוגה ממש - שהן כל אוכלין ומשקין שאכל ושתה ונעשו דם, שהיו^[2] תחת ממשלתה וינקו חיותם ממנה.

ועתה היא^[3] מתהפכת מרע לטוב ונכללת בקדושה ע"י כח נפש החיונית הגדל ממנה שנתלבש באותיות אלו או בעשיה זו, אשר הן הן פנימיות רצונו ית' בלי שום הסתר פנים.

וחיותן^[4] נכלל ג"כ באור א"ס ב"ה שהוא רצונו ית'. ובחיותן^[5] נכלל ועולה ג"כ כח^[6] נפש החיונית. וע"י זה^[7] תעלה ג"כ כללות קליפת נוגה, שהיא כללות החיות של עוה"ז הגשמי והחומרי.

כאשר כל הנשמה ונפש האלהית שבכל ישראל, המתחלקת בפרטות לששים רבוא, תקיים כל נפש פרטית כל תרי"ג מצות התורה: 

שס"ה ל"ת - להפריד שס"ה גידים של דם נפש החיונית שבגוף, שלא יינקו ויקבלו חיות בעבירה זו מאחת משלש קליפות הטמאות לגמרי, שמהן נשפעים שס"ה לא תעשה דאורייתא וענפיהן שהן מדרבנן. ושוב לא תוכל נפש החיונית לעלות אל ה' אם נטמאה בטומאת השלש קליפות הטמאות שאין להן עליה לעולם כ"א ביטול והעברה לגמרי. כמ"ש: "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ".

ורמ"ח מצות עשה - להמשיך אור א"ס ב"ה למטה, להעלות לו ולקשר ולייחד בו כללות הנפש החיונית שברמ"ח אברי הגוף ביחוד גמור להיות לאחדים ממש, כמו שעלה ברצונו ית' להיות לו דירה בתחתונים, והם לו למרכבה כמו האבות.