ועולם האצילות, שהוא למעלה מהשכל וההשגה וההבנה לשכל נברא.
- כי חכמתו ובינתו ודעתו של אין סוף ברוך הוא מיוחדות שם בו בתכלית היחוד. ביחוד עצום ונפלא, ביתר שאת ויתר עז לאין קץ מבעולם הבריאה.
כי שם ירדו להאיר בבחינת צמצום, כדי שיוכלו שכלים נבראים לקבל מהן חכמה בינה דעת, לידע את ה'.
ולהבין ולהשיג איזו השגה באור אין סוף ברוך הוא, כפי כח שכלים הנבראים, שהם בעלי גבול ותכלית.
שלא יתבטלו במציאותם, ולא יהיו בגדר נבראים כלל, רק יחזרו למקורם ושרשם שהוא בחי' אלהות ממש.
והנה צמצום זה, היא סבת ההארה, שמאירות שם חכמה בינה דעת של אין סוף ברוך הוא, לנשמות אלו בעולם הבריאה.
מה שאין כן באצילות, שאינם בבחינת צמצום כל כך, אי אפשר לשכלים נבראים לקבל מהן. ולכן לית מחשבתא דילהון תפיסא שם כלל. -
לכן הוא מדור לצדיקים הגדולים, שעבודתם היא למעלה מעלה אפילו מבחינת דחילו ורחימו הנמשכות מן הבינה ודעת בגדולתו יתברך.
כמו שעולם האצילות הוא למעלה מעלה מבחינת בינה ודעת לשכל נברא.
אלא עבודתם היתה בבחינת מרכבה ממש לאין סוף ברוך הוא, וליבטל אליו במציאות, ולהכלל באורו יתברך. הם וכל אשר להם, על ידי קיום התורה והמצות.
על דרך שאמרו, "האבות הן הן המרכבה". והיינו לפי שכל ימיהם היתה זאת עבודתם.
אך מי ששרש נשמתו קטן מהכיל עבודה תמה זו, ליבטל וליכלל באורו יתברך בעבודתו בקביעות, רק לפרקים ועתים שהם עת רצון למעלה.
וכמו בתפלת שמונה עשרה, שהיא באצילות, ובפרט בהשתחוואוה שבה.
שכל השתחוואה היא בבחינת אצילות. [כמו שכתוב בפרי עץ חיים בקבלת שבת], כי היא ענין ביטול באורו יתברך להיות חשיב קמיה כלא ממש.
אזי גם כן, עיקר קביעות נשמתו הוא בעולם הבריאה. [רק לפרקים, בעת רצון, תעלה נשמתו לאצילות, בבחי' מים נוקבין, כידוע ליודעין ח"ן]: