עד"מ ביום ראשון מששת ימי בראשית, נגלית מדת החסד, כלולה מכל מדותיו הקדושות. ורצונו וחכמתו ובינתו ודעתו מלובשין בה. וברא בה את האור במאמר: "יהי אור".
שהיא בחי' התפשטות והמשכת האור לעולם מלמעלה, והתפשטותו בעולם מסוף העולם עד סופו, שהיא בחי' מדת חסד.
רק מפני שכלולה גם ממדת גבורה, לכן לא היה רוחני כאור של מעלה ממש.
וגם נתלבש בעה"ז שהוא בבחי' גבול ותכלית, שהוא מהלך ת"ק שנה מהארץ לרקיע, וממזרח למערב.
וכן ביום שני נגלית מדת גבורה, כלולה משאר מדות ורצונו כו', וברא בה הרקיע במאמר: "יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים".
שהיא בחי' צמצום וגבורות, להעלים מים העליונים הרוחניים ממים התחתונים. ועל ידי זה נתגשמו התחתונים בהבדלם מהעליונים.
ומדת חסד כלולה בה: כי עולם חסד יבנה - שהכל כדי שתראה היבשה, ואדם עליה לעבוד ה'.
וכן כולן.
וז"ש אליהו בתיקונים שם: "לאחזאה איך אתנהיג עלמא בצדק ומשפט כו': צדק איהו דין, משפט איהו רחמי כו', כולא לאחזאה איך אתנהיג עלמא. אבל לאו דאית לך צדק ידיעא דאיהו דין ולא משפט ידיעא דאיהו רחמי. ולאו מכל אינון מדות כלל":