פרק יא

והנה^[1], גם עשרה מאמרות ג"כ נקראו בשם מאמרות לגבי הנבראים בלבד.

כי כמו שהמדות שבנשמת האדם כשבאות להתגלו' במעשה הן באות מלובשות באותיות המחשבה.

כגון מדת חסד ורחמים שבנשמה, א"א לבא לידי התגלות בפועל ממש, כ"א ע"י שמחשב בדעתו ומהרהר מעשה הצדקה וחסד לעשותה בפ"מ, כי א"א לעשות בלי מחשבה.

ואם מצוה לאחרים לעשות, כמו המלך, אזי מתלבשת מדת החסד וגם אותיות המחשבה באותיות הדבור.

[וכן כשמדבר דברי חסד ורחמים לרעהו]

כך עד"מ מדותיו של הקב"ה, כשבאות לבחי' התגלות פעולתן בתחתוני', נקרא גילוי זה והמשכת פעולה זו, בשם מאמר, וצירוף אותיו'.

שהרי א"א שתהיה שום פעולה נמשכת ממדותיו הקדושות, בלי צירופים הנקראי' בשם אותיות.

כגון לבריאת האור ממדת החסד, נמשך ממנה המשכת פעולה וכח לפעול ולברוא בו את האור.

והמשכת כח זה וחיות זו, נקראת בשם מאמר, ואותיות "יהי אור".

כי אף שאינן כאותיות מחשבה שלנו ח"ו, מ"מ הם ענין המורה על התהוו' האור מאין ליש.

שלכן נברא האור מהמשכת כח זה, ולא נבראו ממנו דברים אחרים, שנבראו ג"כ ממדת חסד, כמו מים וכיוצא בהם.

מפני שנתלבשו בהם כחות בבחי' צירופים אחרים, המורים על התהוות המים, וכיוצא.

ונמצא כי כל חיות וכחות הנמשכות ממדותיו הקדושות לתחתונים לבראם מאין ליש ולהחיות' ולקיימם, נקראו' בשם אותיו' הקדושות.

שהן בחי' המשכת החיות מרצונו וחכמתו ומדותיו להתהוות עולמות ולהחיותם.

והם שני מיני עולמות.

עלמין סתימין דלא אתגליין, הם המתהוים וחיים וקיימים מכחות והמשכות נעלמות, כמו אותיו' המחשבה שבנשמת האדם עד"מ.

ועלמין דאתגליין, נבראו וחיים מהתגלות שנתגלו כחות והמשכות הנעלמות הנקראות בשם אותיו' המחשב'.

וכשהן בבחי' התגלות להחיו' עלמין דאתגליין נקראות בשם מאמרות ודבר ה' ורוח פיו, כמו אותיות הדבור באדם עד"מ.

שהן מגלות לשומעים מה שהיה צפון וסתום בלבו.