בשלמא ב"ה, קא מפרשי טעמייהו, וטעמא דב"ש.
אלא ב"ש, מ"ט לא אמרי כב"ה?
אמרי לך ב"ש.
א"כ, נימא קרא, "בבקר ובערב"?
מאי, "בשכבך ובקומך"?
בשעת שכיבה, שכיבה ממש.
ובשעת קימה, קימה ממש.
וב"ש, האי "ובלכתך בדרך" מאי עביד להו?
ההוא מבעי להו לכדתניא.
"'בשבתך בביתך', פרט לעוסק במצוה.
בשבתך בביתך פרט לעוסק במצוה - לקמיה מפרש מאי משמע:
'ובלכתך בדרך', פרט לחתן.
ובלכתך בדרך פרט לחתן - ואף על גב דחתן נמי עוסק במצוה הוא?
אי לאו קרא יתירה, לא נפקא לן מקרא קמא.
דכיון דעוסק במצוה לא כתיב בקרא בהדיא, אלא מיעוטא בעלמא הוא דקא דרשינן, מ"ביתך", וממעטינן מינה עוסק במלאכת מצוה, דאיכא טרדא.
אבל חתן דטרדא דמחשבה בעלמא הוא, שמחשב על עסק בתולים, אי לאו קרא יתירה, לא אתמעוט:
מכאן אמרו, הכונס את הבתולה, פטור. ואת האלמנה, חייב".
הכונס את הבתולה פטור - שטרוד במחשבת בעילת מצוה:
מאי משמע?
מאי משמע - פרט לעוסק במצוה:
אמר רב פפא, כי "דרך".
כי דרך - "בשבתך . . ובלכתך", הוקשו לדרך:
מה דרך רשות, אף כל רשות.
מי לא עסקינן, דקא אזיל לדבר מצוה! ואפילו הכי, אמר רחמנא לקרי?
מי לא עסקינן כו' - כלומר, מנלן דבדרך רשות לחודא איירי קרא? הא קרא "דרך" סתמא כתיב.
וממילא משתמע נמי מיניה דרך מצוה, ואפילו הכי אמר רחמנא ליקרי?:
אם כן, לכתוב רחמנא, "בשבת ובלכת", מאי "בשבתך ובלכתך"?
בשבת דידך, ובלכת דידך, הוא דמחייבת, הא דמצוה, פטירת.
אי הכי, אפילו כונס את האלמנה נמי?
האי, טריד. והאי, לא טריד.
אי משום טרדא, אפילו טבעה ספינתו בים, נמי?
אי משום טרדא - דמחשבה פטרת ליה, אפילו טבעה ספינתו נמי:
וכי תימא ה"נ.
אלמה א"ר אבא בר זבדא אמר רב, "אבל חייב בכל המצות האמורות בתורה, חוץ מן התפילין.
אלמה אמר רבי אבא - כמו למה אמר.
אף על פי שטרוד בצערו, חייב בכל המצות, חוץ מן התפילין, שנאמר בהם "פאר" ליחזקאל, "פארך חבוש עליך" וגו'.
וכיון דבעו פאר, ואבל מתגולל בצערו בעפר, אין זה פאר:
שהרי נאמר בהם, 'פאר'.
שנאמר, (יחזקאל כד, יז) 'פארך חבוש עליך'"?
התם, טריד טרדא דמצוה.
טריד טרדא דמצוה - וכיון דאנן מיעוט בעלמא דרשינן, פרט לחתן, מסתייך אם ממעטת מיניה טרדא דמצוה:
הכא, טריד טרדא דרשות.
וב"ש?
ההוא מבעי להו, פרט לשלוחי מצוה.
וב"ה אמרי, ממילא ש"מ, דאפילו בדרך נמי קרי:
ובית הלל אמרי לך - נהי נמי דקרא למדרש מיניה, פרט לחתן אתא, ממילא שמע מינה, בלכת דידך הוא דמחייבת.
אלמא "בדרך" נמי קרי:
ת"ר, "בה"א, עומדין וקורין, יושבין וקורין, ומטין וקורין, הולכין בדרך וקורין, עושין במלאכתן וקורין.
עוסקין במלאכתן וקורין - לקמן מוקמינן לה, בפרק שני (ט"ז, א'):
ומעשה ברבי ישמעאל ור' אלעזר בן עזריה שהיו מסובין במקום אחד, והיה ר' ישמעאל מוטה ור' אלעזר בן עזריה זקוף.
כיון שהגיע זמן קריאת שמע, הטה רבי אלעזר,
הטה רבי אלעזר בן עזריה - כבית שמאי:
וזקף ר' ישמעאל.
אמר לו רבי אלעזר בן עזריה לר' ישמעאל, ישמעאל אחי, אמשול לך משל, למה הדבר דומה.
משל לאחד שאומרים לו, 'זקנך מגודל'!
אמר להם, 'יהיה כנגד המשחיתים'!.
לאחד שאמרו לו זקנך מגודל אמר להם יהיה זה כנגד המשחיתים - משל שלך, דומה לאחד שאומרים לו זקנך נאה ומגודל, והוא אומר להם הואיל וקלסתם אותו, אף הוא יהיה כנגד המשחיתים.
הגדול הזה, יהיה נתון לתער ולמספרים שאביא עליו ואשחיתנו:
אף כך אתה, כל זמן שאני זקוף, אתה מוטה. עכשיו כשאני הטתי, אתה זקפת?!
עכשיו שאני הטתי - הרי אני כמקלס את מעשיך שהיית מוטה, ואתה נזקפת?!:
אמר לו, אני עשיתי כדברי ב"ה, ואתה עשית כדברי ב"ש.
ולא עוד, אלא שמא יראו התלמידים, ויקבעו הלכה לדורות.
מאי "ולא עוד"?
וכי תימא, בית הלל נמי אית להו מטין?
בית הלל נמי אית להו מטין - דבמטין נמי שרו, כדאמרינן לעיל "מטין וקורין":
ה"מ, דמטה ואתא מעיקרא.
אבל הכא, כיון דעד השתא הוית זקוף, והשתא מוטה, אמרי, 'ש"מ כב"ש סבירא להו'.
'שמא יראו התלמידים ויקבעו הלכה לדורות'.
אבל - עכשיו, כיון דעד השתא היית זקוף, ועכשיו הטית, אם לא נזקפתי אני, יראו התלמידים ויקבעו הלכה:
תני רב יחזקאל, "עשה כדברי ב"ש, עשה.
כדברי ב"ה, עשה.
רב יוסף אמר, עשה כדברי ב"ש, לא עשה ולא כלום".
דתנן, (סוכה כח, א) "מי שהיה ראשו ורובו בסוכה, ושלחנו בתוך הבית.
ב"ש, פוסלין.
וב"ה, מכשירין.
אמרו להם ב"ה לב"ש, 'מעשה שהלכו זקני ב"ש וזקני ב"ה לבקר את ר' יוחנן בן החורנית.
מצאוהו שהיה ראשו ורובו בסוכה, ושלחנו בתוך הבית, ולא אמרו לו כלום'.
אמרו להם, 'משם ראיה?!
אף הם אמרו לו, 'א"כ היית נוהג לא קיימת מצות סוכה מימיך''".
לא קיימת כו' - וכי היכי דעשה כדברי בית הלל, לא עשה ולא כלום לדברי בית שמאי.
אף העושה כדברי בית שמאי, לא עשה ולא כלום, לדברי בית הלל:
רב נחמן בר יצחק אמר, עשה כדברי בית שמאי, חייב מיתה.
דתנן, "אמר ר"ט, אני הייתי בא בדרך, והטתי לקרות כדברי ב"ש, וסכנתי בעצמי מפני הלסטים.
אמרו לו, כדאי היית לחוב בעצמך, שעברת על דברי ב"ה":
משנה
בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה.
בשחר מברך שתים וכו' - כדאמר בברכות ירושלמי, שבע ברכות הללו, על שם שבע ביום הללתיך (תהילים קי"ט, קסד):
ובערב מברך שתים לפניה, ושתים לאחריה.
אחת ארוכה, ואחת קצרה.
אחת ארוכה ואחת קצרה - אשתים לאחריה דערבית קאי.
(נוסח אחר ארוכה, "אמת ואמונה". קצרה, "השכיבנו"):
מקום שאמרו להאריך, אינו רשאי לקצר.
לקצר, אינו רשאי להאריך.
לחתום אינו רשאי שלא לחתום.
לחתום - בברוך:
שלא לחתום, אינו רשאי לחתום:
שלא לחתום - כגון ברכת הפירות ומצות:
גמרא
מאי מברך?
מאי מברך - שתים לפניה דשחר, מאי ניהו:
אמר ר' יעקב א"ר אושעיא