אמר ליה קיסר לר' יהושע בר' [חנניא], אמריתו דחכמיתו טובא, אימא לי מאי חזינא בחלמאי.
אמר ליה, חזית דמשחרי לך פרסאי, וגרבי בך, ורעיי בך שקצי בחוטרא דדהבא.
הרהר כוליה יומא, ולאורתא חזא.
אמר ליה שבור מלכא לשמואל, אמריתו דחכמיתו טובא, אימא לי מאי חזינא בחלמאי.
אמר ליה, חזית דאתו רומאי ושבו לך, וטחני בך קשייתא ברחייא דדהבא.
הרהר כוליה יומא, ולאורתא חזא.
בר הדיא מפשר חלמי הוה.
מאן דיהיב ליה אגרא, מפשר ליה למעליותא.
ומאן דלא יהיב ליה אגרא, מפשר ליה לגריעותא.
אביי ורבא חזו חלמא.
אביי יהיב ליה זוזא, ורבא לא יהיב ליה.
אמרי ליה אקרינן בחלמין (דברים כח, לא) ״שורך טבוח לעיניך וגו'״.
לרבא אמר ליה, פסיד עסקך, ולא אהני לך למיכל, מעוצבא דלבך.
לאביי א"ל, מרווח עסקך, ולא אהני לך למיכל מחדוא דלבך.
אמרי ליה, אקרינן (דברים כח, מא) ״בנים ובנות תוליד וגו'״.
לרבא אמר ליה, כבישותיה.
לאביי א"ל, בנך ובנתך נפישי, ומינסבן בנתך לעלמא, ומדמיין באפך כדקא אזלן בשביה.
אקריין (דברים כח, לב) ״בניך ובנותיך נתונים לעם אחר״.
לאביי א"ל, בנך ובנתך נפישין, את אמרת ״לקריבך״, והיא אמרה ״לקריבה״, ואכפה לך ויהבת להון לקריבה, דהוי כעם אחר.
לרבא א"ל, דביתהו שכיבא, ואתו בניה ובנתיה לידי איתתא אחריתי.
דאמר רבא אמר ר' ירמיה בר אבא אמר רב, מאי דכתיב, ״בניך ובנותיך נתונים לעם אחר״?
זו אשת האב.
אקרינן בחלמין (קהלת ט, ז) ״לך אכול בשמחה לחמך״.
לאביי אמר ליה מרווח עסקך, ואכלת ושתית, וקרית פסוקא מחדוא דלבך.
לרבא אמר ליה, פסיד עסקך, טבחת, ולא אכלת ושתית וקרית לפכוחי פחדך.
אקרינן (דברים כח, לח) ״זרע רב תוציא השדה״.
לאביי א"ל, מרישיה.
לרבא א"ל, מסיפיה
אקרינן (דברים כח, מ) ״זיתים יהיו לך בכל גבולך וגו'״.
לאביי א"ל, מרישיה.
לרבא א"ל, מסיפיה.
אקרינן (דברים כח, י) ״וראו כל עמי הארץ וגו'״.
לאביי א"ל, נפק לך שמא דריש מתיבתא הוית, אימתך נפלת בעלמא.
לרבא אמר ליה, בדיינא דמלכא אתבר, ומתפסת בגנבי, ודייני כולי עלמא קל וחומר מינך.
למחר אתבר בדיינא דמלכא, ואתו ותפשי ליה לרבא.
אמרי ליה חזן חסא על פום דני.
לאביי א"ל, עיף עסקך כחסא.
לרבא א"ל, מריר עסקך כי חסא.
אמרי ליה, "חזן בשרא על פום דני".
לאביי אמר ליה, "בסים חמרך, ואתו כולי עלמא למזבן בשרא וחמרא מינך".
לרבא אמר ליה, "תקיף חמרך, ואתו כולי עלמא למזבן בשרא למיכל ביה".
אמרי ליה, "חזן חביתא דתלי בדיקלא".
לאביי אמר ליה, "מדלי עסקך כדיקלא".
לרבא אמר ליה חלי עסקך כתמרי.
אמרי ליה, "חזן רומנא דקדחי אפום דני".
לאביי אמר ליה, "עשיק עסקך כרומנא".
לרבא אמר ליה, "קאוי עסקך כרומנא".
אמרי ליה, "חזן חביתא דנפל לבירא".
לאביי א"ל, "מתבעי עסקך", כדאמר 'נפל פתא בבירא, ולא אשתכח'".
לרבא א"ל, "פסיד עסקך ושדית ליה לבירא".
אמרי ליה, "חזינן בר חמרא דקאי אאיסדן, ונוער".
לאביי אמר ליה, "מלכא הוית, וקאי אמורא עלך".
לרבא א"ל, "פטר חמור גהיט מתפילך".
א"ל, "לדידי חזי לי, ואיתיה!".
אמר ליה, "וא"ו דפטר חמור, ודאי גהיט מתפילך".
לסוף אזל רבא לחודיה לגביה.
אמר ליה, "חזאי דשא ברייתא דנפל".
אמר ליה, "אשתך שכבא".
אמר ליה, "חזיא ככי ושני דנתור".
א"ל, "בנך ובנתך שכבן".
אמר ליה, "חזאי תרתי יוני דפרחן".
א"ל, "תרי נשי מגרשת".
אמר ליה, "חזאי תרי גרגלידי דלפתא".
אמר ליה, "תרין קולפי בלעת".
אזל רבא ההוא יומא, ויתיב בי מדרשא כוליה יומא.
אשכח הנהו תרי סגי נהורי דהוו קמנצו בהדי הדדי.
אזל רבא לפרוקינהו, ומחוהו לרבא תרי.
דלו למחוייה אחריתי.
אמר, "מסתיי, תרין חזאי".
לסוף אתא רבא, ויהיב ליה אגרא.
א"ל, "חזאי אשיתא דנפל".
א"ל, "נכסים בלא מצרים קנית".
א"ל, "חזאי אפדנא דאביי דנפל, וכסיין אבקיה".
א"ל, "אביי שכיב, ומתיבתיה אתיא לגבך".
א"ל, "חזאי אפדנא דידי דנפיל, ואתו כולי עלמא שקיל לבינתא לבינתא".
א"ל, "שמעתתך מבדרן בעלמא".
א"ל, "חזאי דאבקע רישי, ונתר מוקרי".
א"ל, "אודרא מבי סדיא נפיק".
א"ל, "אקריון הללא מצראה בחלמא".
א"ל, "ניסא מתרחשי לך".
הוה קא אזיל בהדיה בארבא.
אמר, בהדי גברא דמתרחיש ליה ניסא, למה לי?
בהדי דקא סליק, נפל סיפרא מיניה.
אשכחיה רבא, וחזא דהוה כתיב ביה, "כל החלומות הולכין אחר הפה".
אמר, "רשע בדידך קיימא, וצערתן כולי האי.
כולהו מחילנא לך, בר מברתיה דרב חסדא.
יהא רעוא דלמסר ההוא גברא לידי דמלכותא, דלא מרחמו עליה".
אמר, "מאי אעביד?
גמירי דקללת חכם אפילו בחנם היא באה.
וכ"ש רבא, דבדינא קא לייט".
אמר, "איקום ואגלי.
דאמר מר, "גלות מכפרת עון"".
קם גלי לבי רומאי.
אזל יתיב אפתחא דריש טורזינא דמלכא.
ריש טורזינא חזא חלמא.
א"ל, "חזאי חלמא, דעייל מחטא באצבעתי".
א"ל, הב לי זוזא.
ולא יהב ליה.
לא א"ל ולא מידי.
א"ל, "חזאי דנפל תכלא בתרתין אצבעתי".
א"ל, "הב לי זוזא".
ולא יהב ליה.
ולא א"ל.
א"ל, "חזאי דנפל תכלא בכולה ידא".
א"ל, "נפל תכלא בכולהו שיראי".
שמעי בי מלכא, ואתיוה לריש טורזינא, קא קטלי ליה.
א"ל, "אנא אמאי?
אייתו להאי דהוה ידע, ולא אמר!
אייתוהו לבר הדיא, אמרי ליה, "אמטו זוזא דידך, חרבו