טבי רישבא
טבי - שם האיש:
רישבא - פורס נשבין לצוד חיה ועוף:
אמר שמואל: אף גידולי תרומה תרומה בו ביום גזרו.
גידולי תרומה - אם זרעה ואפי' דבר שזרעו כלה כגון תבואה וקטנית:
מ"ט?
א"ר חנינא: גזירה משום תרומה טהורה ביד ישראל.
תרומה טהורה ביד ישראל - ועינו צרה ליתנה לכהן וזורעה לבטלה מתורת תרומה:
אמר רבא: אי דחשידי להכי אפרושי נמי לא ליפרשו.
אי דחשידי להכי אפרושי נמי לא ליפרשו - אלא חטה אחת מן הכרי כדשמואל ומדאפרשו ש"מ לא חשידי:
כיון דאפשר למעבד חטה אחת כדשמואל ולא קעביד הימוני מהימני?
אלא גזירה משום תרומה טמאה ביד כהן, דילמא משהי לה גביה ואתי לידי תקלה:
משום תרומה טמאה ביד כהן - שאסורה באכילה ובא לזורעה וגזור שתהא בשמה הראשון והרי היא תרומה טמאה דחיישינן דילמא משהי לה עד זמן זריעה ואתי למיכל בטומאתה:
ואידך?
אמר ר' חייא בר אמי משמיה דעולא: אף מי שהחשיך לו בדרך נותן כיסו לנכרי בו ביום גזרו:
נותן כיסו לנכרי - ולא יטלטלנו פחות פחות מד' אמות:
ואידך?
אמר באלי אמר אבימי סנוותאה:
סנוותאה - שם מקום:
פתן ושמנן ויינן ובנותיהן כולן מי"ח דבר הן.
ובנותיהן - במס' ע"ז פרכינן בנותיהן דאורייתא נינהו:
כולן מי"ח דברים הן - והא כולהו חדא היא דגזרו על פיתן משום שמנן ועל שמנן כו' כדלקמן:
הניחא לרבי מאיר אלא לר' יוסי שבסרי הויין?
הניחא לר"מ - דמנו להו להא דמניח כלים תחת הצינור הוו להו י"ח ט' דפסלי תרומה ואין קורין ואין פולין הא חדסר פשו להו ז' צינור ומרדע ובנות כותים ובוצר וגידולי תרומה ונותן כיסו ופיתן ושמנן חדא:
איכא הא דרב אחא בר אדא.
איכא הא - דמוסיף רב יצחק אדאבימי על דבר אחר משום ד"א:
דאמר רב אחא בר אדא אמר ר' יצחק: גזרו על פתן משום שמנן, ועל שמנן משום יינן.
על פתן משום שמנן.
מאי אולמיה דשמן מפת?
אלא גזרו על פתן ושמנן משום יינן, ועל יינן משום בנותיהן.
ועל בנותיהן משום דבר אחר.
ועל בנותיהן משום ד"א - ע"ז ועוד גזרו על ד"א שלא הוזכר כאן:
ועל דבר אחר משום דבר אחר.
מאי דבר אחר?
אמר רב נחמן בר יצחק: גזרו על תינוק נכרי שמטמא בזיבה
שמטמא בזיבה - ואפילו אינו זב: אוכלין וכלים שנטמאו במשקין חדא חשיב להו:
שלא יהא תינוק ישראל רגיל אצלו במשכב זכור.
אי הכי לר"מ נמי תשסרי הויין?
אוכלין וכלים שנטמאו במשקין בחדא חשיב להו:
משנה
ב"ש אומרים: אין שורין דיו וסמנים וכרשינין אלא כדי שישורו מבעוד יום.
מתני' סמנין - לצבע:
כרשינין - למאכל בהמה בינ"א (ויצי"ש: בקיה (צמח ממשפחת הקטניות)) בלע"ז:
וב"ה מתירין.
וב"ה מתירין - משנתן את המים מבעוד יום:
ב"ש אומרים: אין נותנין אונין של פשתן לתוך התנור אלא כדי שיהבילו מבעוד יום.
אונין - ארישב"א (רישטי"ש: אגודות פשתן) והן אגודות של פשתן מנופץ ונותנין אותו בקדרה לתנור ומתלבן:
שיהבילו - שיתחממו:
ולא את הצמר ליורה אלא כדי שיקלוט העין.
העין - הצבע שיקלוט מבעוד יום:
ובית הלל מתירין.
מתירין - לתתה מבעו"י והיא קולטת כל הלילה:
ב"ש אומרים: אין פורסין מצודות חיה ועופות ודגים אלא כדי שיצודו מבעוד יום.
וב"ה מתירין.
ב"ש אומרים אין מוכרין לנכרי ואין טוענין עמו ואין מגביהין עליו אלא כדי שיגיע למקום קרוב.
ולא טוענין עמו - על החמור:
ולא מגביהין עליו - משאוי על כתיפו דנראה כמסייעו להוליך בשבת:
אלא כדי שיגיע למקום קרוב - כלומר שיהא המקום קרוב שיוליכנו שם מבעו"י:
ובית הלל מתירין.
בית שמאי אומרים אין נותנין עורות לעבדן ולא כלים לכובס נכרי אלא כדי שיעשו מבעוד יום.
ובכולן בית הלל מתירין עם