ובגבולין כדי שתאחוז האור ברובו.
ובגבולין - צריך להבעיר מדורתן מבעוד יום כדי שתאחוז האש ברובו:
ר' יהודה אומר: בפחמין כל שהוא:
ר' יהודה אומר - אם היתה מדורת פחמין אין צריך להאחיז בהן האור אלא כל שהוא והיא דולקת והולכת דאין דרכה להיות כבה והולכת וא"צ לחתות בהן:
גמרא
וכמה?
א"ר אלעזר אמר רב: כדי שיצולו מבעו"י כמאכל בן דרוסאי.
דרוסאי - לסטים היה ומבשל בישולו שליש:
איתמר נמי אמר רב אסי א"ר יוחנן: כל שהוא כמאכל בן דרוסאי אין בו משום בישולי נכרים.
איתמר נמי - דמאכל בן דרוסאי חשוב בישול:
תניא: חנניא אומר כל שהוא כמאכל בן דרוסאי מותר להשהותו ע"ג כירה ואע"פ שאין גרופה וקטומה:
כל שהוא - מבושל ביד ישראל כמאכל בן דרוסאי שוב אין בגמרו משום בישולי נכרים:
גרוף - מן הגחלים במגריפה שקורין וודילי (ודי"ל: יעה, מַרְדֶּה) :
קטום - מפזרים אפר מלמעלה כדי להפיג חומו שלא יוסיף הבל בשבת וזה תבשיל שהוא כמאכל בן דרוסאי לא חיישי' אם מתבשל והולך בשבת:
אין נותנין את הפת כו': איבעיא להו תחתון האיך דגבי תנור או דילמא תחתון האיך דגבי האור.
דגבי תנור - שהככרות נדבקים בדופני התנור סביב הילכך מבעיא ליה הי קרי תחתון הנך פנים דגבי דופני התנור או פנים הפונים למטה לחלל התנור לצד האור:
ת"ש: ר"א אומר כדי שיקרמו פניה המדובקין בתנור:
מדובקים בתנור - וחומרא היא דפנים שכלפי האור ממהרין לקרום:
משלשלין את הפסח: מ"ט?
משום דבני חבורה זריזין הן.
הא לאו הכי לא? והאמר מר גדיא בין שריק בין לא שריק שפיר דמי?
התם מינתח הכא לא מינתח:
התם מנתח - ואם פותח פי התנור עייל ביה זיקא וקשי ליה:
הכא לא מנתח - דכתיב (שמות יב) על ראשו ועל קרבו ואי מגלי ליה לא קשי ליה זיקא הלכך אי לא דזריזין הן אסור:
ומאחיזין את האור וכו': מנהני מילי?
אמר רב הונא: (שמות לה) לא תבערו אש בכל מושבותיכם - בכל מושבותיכם אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר במדורת בית המוקד.
מתקיף לה רב חסדא: אי הכי אפילו בשבת נמי?
אלא אמר רב חסדא: קרא כי אתא למישרי אברים ופדרים הוא דאתא, וכהנים זריזין הן:
אברים ופדרים הוא דאתא - להתיר את הקטירן כל הלילה אבל מדורת בית המוקד שאינה צורך גבוה אלא צורך כהנים לא הותרה וסמוך לחשיכה היינו טעמא דלא גזור משום דכהנים זריזין הם שכולם היו בני תורה וחרדים ונזכרים ולא אתו לחתויי משתחשך:
ובגבולין כדי שתאחוז כו': מאי רובן?
אמר רב רוב כל אחד ואחד.
כל אחד ואחד - כל עץ ועץ ולא תימא כיון שאחזה ברוב מנין העצים:
ושמואל אמר: כדי שלא יאמרו הבא עצים ונניח תחתיהן.
ושמואל אמר - כדי שלא צריך לומר הבא עצים דקים ונניח תחתיהן להבעיר את אלו:
תנא רב חייא לסיועיה לשמואל: כדי שתהא שלהבת עולה מאיליה ולא שתהא שלהבת עולה ע"י דבר אחר.
תני ר' חייא - בפ' במה מדליקין לגבי מנורה להעלות נר תמיד שתהא שלהבת עולה מאליה אלמא בכי האי גוונא הויא הדלקה משום ר"י הלוי וקשה לי חדא דרמי בר חמא קתני לה התם ועוד דלאו מתניתא היא אלא הוא אמר לה בפירוש דמתני' אחריתי ושאר רבותינו תנו לה לענין מדורה ואני מצאתי אותה בת"כ לגבי מנורה:
עץ יחידי - רב אמר רוב עביו. ואמרי לה ברוב היקפו.
עץ יחידי - כעין צוק"ש ([[:קטגוריה:{קטן (צוקי"ש: גדמי|{קטן, (צוקי"ש: גדמי]][[קטגוריה:{קטן (צוקי"ש: גדמי]])} שלנו:
רוב עביו - שיכנס האור בתוך עביו עד רובו:
רוב היקפו - מבחוץ:
אמר רב פפא: הלכך בעינן רוב עביו ובעינן רוב היקפו.
כתנאי
כתנאי - רוב עביו או רוב היקפו:
ר' חייא אמר: כדי שישחת העץ ממלאכת האומן.
שישחת - רוב עביו:
רבי יהודה בן בתירא אומר: כדי שתאחז האש משני צדדין.
ב' צדדיו - רוב היקפו:
ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר: (יחזקאל טו) את שני קצותיו אכלה האש ותוכו נחר היצלח למלאכה:
זכר לדבר - דשוב הולך ודולק:
שני קצותיו אכלה האש - בידוע שתוכו נחר והלכה לחה שלו ונעשה יבש:
(ירמיהו לו) והאח לפניו מבערת - מאי אח?
והאח - בשריפת יהויקים המגילה כתיב:
אמר רב: אחוונא.
אחוונא - ערבה:
ושמואל אמר: עצים שנדלקו באחוונא.
באחוה - כל העצים נדלקין זה מזה הקטן מדליק הגדול:
ההוא דאמר להו: מאן בעי אחוונא? אשתכח ערבתא.
א"ר הונא: קנים - אין צריכין רוב.
אין צריכין רוב - להצית את האור ברובן מע"ש אלא מאחיז בהן אור מבעוד יום לפי שאין כבין והולכים אלא דולקים והולכים:
אגדן - צריכין רוב.
צריכים רוב - לפי שאין שלהבת יכול ליכנס ביניהם:
גרעינין - אין צריכין רוב.
גרעינין - של תמרה אם עשה מהם מדורה לכשיבשו אין צריכין רוב:
נתנן בחותלות - צריכין רוב.
נתנן בחותלות - כלים שעושין מלולבין ונתן הכלי מלא במדורה צריכין רוב לפי שצבורין יחד ואין השלהבת יכולה להכנס בהן:
מתקיף לה רב חסדא: אדרבה איפכא מסתברא. קנים מבדרן אגדן לא מבדרן?
קנים מבדרן - לכאן ולכאן ואחת מהן היוצאה לא תמצא את חברתה לבערה הלכך כי לא אגדן צריכי רוב אבל אגדן לא מבדרן ואין צריכין רוב וכן גרעינין:
גרעינין מבדרן נתנן בחותלות לא מבדרן?
איתמר נמי: