Enjoying this page?

SHABBOS - 020b – יציאות השבת – פרק ראשון – שבת, כ ע”ב

צורת הדף באתר היברובוקס

אמר רב כהנא: קנים שאגדן - צריכין רוב. לא אגדן - אין צריכין רוב.

 רב כהנא אמר קנים שאגדן צריכין רוב - כרב הונא דלא עיילא בהן נורא ולאבדורי לא חיישינן דארוכין הן וכבדין:

גרעינין - צריכין רוב. נתנן בחותלות - אין צריכין רוב.

גרעינין שנתנן בחותלות אין צריכין רוב - כרב חסדא שנוחין לידלק אבל בלא חותלות מבדרי:

תני רב יוסף: ארבע מדורות אין צריכין רוב: של זפת, ושל גפרית, ושל גבינה, ושל רבב.

מדורה - לשון היסק גדול:

רבב - שומן ושעוה וכל דבר הניתך:

במתניתא תנא: אף של קש ושל גבבא.

גבבא - שגובבין מן השדה בל"א שטובל"א (אישטבול"א: קש (הנשאר עומד בשדה אחר הקציר)) :

קש - זנבות שבולין אשטרי"ס (אישטריי"ם: קש (בעיקר המשמש למרבץ הבהמות)) : 

א"ר יוחנן: עצים של בבל - אין צריכין רוב.

מתקיף לה רב יוסף: מאי היא? אילימא סילתי

סילתי - לאחר שעשאום עצים דקים ובבבל נוהגין כן:

- השתא פתילה אמר עולא המדליק צריך שידליק ברוב היוצא, סילתי מבעיא?

השתא פתילה - של בגד הטבולה בשמן ונוח לידלק:

אמר עולא המדליק - נר של שבת צריך שידליק ברוב היוצא מראש הפתילה חוץ לנר:

אלא אמר רב יוסף: שוכא דארזא.

שוכא דארזא - יבש הוא ודק ויש כמין צמר בין קליפה לעץ והוא מבעירו משאחזה בו אור:

רמי בר אבא אמר זאזא:

זאזא - מולש"א (טחב) בלעז:

 

פרק שני - במה מדליקין

משנה

במה מדליקין ובמה אין מדליקין:

במה מדליקין - לעשות פתילה כל הני דמתני' מפרש בגמרא:

אין מדליקין לא בלכש ולא בחוסן ולא בכלך ולא בפתילת האידן ולא בפתילת המדבר ולא בירוקה שעל פני המים ולא בזפת ולא בשעוה ולא בשמן קיק ולא בשמן שריפה ולא באליה ולא בחלב.

לא בזפת ולא בשעוה - לאו לענין פתילה אלא לתת במקום שמן וכל הני מזפת ואילך פסולי שמנים הן:

נחום המדי אומר: מדליקין בחלב מבושל.

וחכ"א אחד מבושל ואחד שאינו מבושל - אין מדליקין בו:

לכש - שוכא דארזא.

שוכא דארזא עץ בעלמא הוא?

עץ בעלמא הוא - ופשיטא דלא חזי לפתילה אלא למדורה:

בעמרניתא דאית ביה:

עמרניתא - כמין צמר יש בין קליפתו לעצו:

ולא בחוסן: אמר רב יוסף: נעורת של פשתן.

אמר ליה אביי: והכתיב (ישעיהו א) והיה החסון לנעורת?

והיה החסון לנעורת - אלמא חסון לאו נעורת הוא:

אלא אמר אביי: כיתנא דדייק ולא נפיץ:

כיתנא דדייק ולא נפיץ - דכיון דלא נפיץ אין שמן נמשך אחריו נפיץ קרפר"י (קרפי"ר: לנער (סיב מהשבבים), לפורר (סיב או אריג לחוטיו)) ונעורת מן הדק שבו והכי קאמר קרא פשתן החזק יהפך לנעורת  כלומר הגבור יהיה חלש:

ולא בכלך: אמר שמואל: שאלתינהו לכל נחותי ימא ואמרי [לי] כולכא שמיה.

רב יצחק בר זעירא אמר: גושקרא.

גושקרא - פסולת של משי העשוי ככובעים והוא בית התולעת וקורין לו פולויי"ל (פולצי"ל: פסולת של משי גולמי (העשוי מהחלק החיצוני של הגולם)) ונופצים אותו וטווהו ועושה ממנו בגד ואסור לעשות ממנו  פתילה כדאמר בכל פסולי פתילות דמתניתין שהאור מסכסכת בהן קופצת ונפסקת ואין השלהבת עומדת במקומה:

גושקרא - על שם פסולת וגם פת סובין כמו כן נקראת במסכת גיטין (דף נו:):

רבין ואביי הוו יתבי קמיה דרבנא נחמיה אחוה דריש גלותא: חזייה דהוה לביש מטכסא.

מטכסא - לבוש העשוי מאותו כלך:

א"ל רבין לאביי: היינו כלך דתנן.

א"ל: אנן שירא פרנדא קרינן ליה.

מיתיבי: השיראים והכלך והסיריקין חייבין בציצית?

שיראים - מעיל העשוי מעיקר המשי:

סיריקין - עשוי מן המשי הרך המתפצל ומצוי במשי וקורין לו במקומנו יד"ש (ייד"ש: שאריות (של משי. מה שזורקים)) :

חייבין בציצית - ודלא כמאן דאמר כל בגדי צמר ופשתים דוקא חייבין בציצית מדאורייתא אי נמי מדרבנן קתני מיהא השיראים והכלך אלמא שיראין לאו היינו כלך: אחווינא ערבה ויש  כמין צמר בין קליפה לעץ:

תיובתא.

איבעית אימא: שירא לחוד ושירא פרנדא לחוד:

ולא בפתילת האידן: אחוינא:

רבין ואביי הוו קאזלו בפקתא דטמרוריתא, חזינהו להנהו ארבתא.

בפקתא - בקעה:

אמר ליה רבין לאביי: היינו אידן דתנן.

אמר ליה: האי עץ בעלמא הוא?

עץ בעלמא הוא - והיכי ליחזי לפתילה:

קלף ואחוי ליה עמרניתא דביני ביני:

ולא בפתילת המדבר: שברא:

שברא - מין עשב ארוך וקורין אותו אורטי"א (סרפד) :

ולא בירוקה שעל כו': מאי היא?

אילימא אוכמתא דחריצי - איפרוכי מפרכן.

אוכמתא דחריצי - מקום כנוס מים גדל עליהם כמין ירקרוקת:

איפרוכי מיפרכן - ולא מצי ליעבד פתילה מינה:

אלא אמר רב פפא: אוכמתא דארבא.

אוכמתא דארבא - ספינה המתעכבת במקום אחד במים גדל ירקרוקת סביב שוליה מבחוץ:

תנא: הוסיפו עליהן של צמר ושל שער.

ותנא דידן?

צמר מכווץ כוויץ, שער איחרוכי מיחרך:

מכווץ כווץ - מפני האור ואין דולק כלל ואין שלהבת אוחזת בו ולא צריך למתנייה:               

ולא בזפת: זפת - זיפתא.

שעוה - קירותא.

תנא עד כאן פסול פתילות, מכאן ואילך פסול שמנים.

עד כאן - עד ירוקה שעל פני המים פסול פתילות:

מכאן ואילך פסול שמנים - שלא יתן חתיכה זפת או שעוה בנר במקום שמן:

פשיטא?

שעוה איצטריכא ליה, מהו דתימא לפתילות נמי לא חזיא - קא משמע לן.

שעוה איצטריכא ליה - לפי שרגילין לעשות כמין פתילה ארוכה והפתילה לתוכה כמו שאנו עושין:

מהו דתימא לפתילה נמי - קאסר לה:

אמר רמי בר אבין: עטרנא - פסולתא דזיפתא.

פסולתא דזיפתא - לאחר שיוצא הזפת מן העץ זב ממנו על ידי האור פסולת צלול כשמן והוא עיטרן: