מיתיבי, "'אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, רבונו של עולם, מפני מה קנסת מיתה על אדם הראשון?'
אמר להם, 'מצוה קלה צויתיו ועבר עליה'.
א"ל, 'והלא משה ואהרן שקיימו כל התורה כולה, ומתו?'
א"ל' (קהלת ט) 'מקרה אחד לצדיק ולרשע לטוב וגו''"
הוא דאמר כי האי תנא.
דתניא, "ר"ש בן אלעזר אומר, אף משה ואהרן בחטאם מתו.
שנא' (במדבר כ) 'יען לא האמנתם בי', הא האמנתם בי עדיין לא הגיע זמנכם ליפטר מן העולם.
מיתיבי, "ארבעה מתו בעטיו של נחש, ואלו הן: בנימין בן יעקב, ועמרם אבי משה, וישי אבי דוד, וכלאב בן דוד.
וכולהו גמרא, לבר מישי אבי דוד, דמפרש ביה קרא.
דכתיב, (שמואל ב יז) 'ואת עמשא שם אבשלום תחת יואב [על] הצבא, ועמשא בן איש ושמו יתרא הישראלי אשר בא אל אביגיל בת נחש אחות צרויה אם יואב'.
וכי בת נחש הואי? והלא בת ישי הואי?!
דכתיב, (דברי הימים א ב) 'ואחיותיהן צרויה ואביגיל'.
אלא בת מי שמת בעטיו של נחש".
מני?
אילימא תנא דמלאכי השרת, והא איכא משה ואהרן?
אלא לאו, ר"ש בן אלעזר היא.
וש"מ יש מיתה בלא חטא, ויש יסורין בלא עון.
ותיובתא דרב אמי תיובתא:
א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן, כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה.
שנאמר (בראשית לה) "ויהיו בני יעקב שנים עשר", מלמד שכולן שקולים כאחת[1].
אלא מה אני מקיים (בראשית לה) "וישכב את בלהה פילגש אביו"?
מלמד שבלבל מצעו של אביו, ומעלה עליו הכתוב כאילו שכב עמה.
תניא "ר"ש בן אלעזר אומר, מוצל אותו צדיק מאותו עון, ולא בא מעשה זה לידו.
אפשר עתיד זרעו לעמוד על הר עיבל ולומר, (דברים כז) 'ארור שוכב עם אשת אביו', ויבא חטא זה לידו?!
אלא מה אני מקיים, 'וישכב את בלהה פילגש אביו'?
עלבון אמו תבע.
אמר, 'אם אחות אמי היתה צרה לאמי, שפחת אחות אמי תהא צרה לאמי?!'
עמד ובלבל את מצעה[2]"
אחרים אומרים' שתי מצעות בלבל.
אחת של שכינה[3], ואחת של אביו.
והיינו דכתיב, (בראשית מט) "אז חללת יצועי עלה".
כתנאי.
"'פחז כמים אל תותר',
ר' אליעזר אומר, פזתה, חבתה, זלתה.
ר' יהושע אומר, פסעתה על דת, חטאת, זנית.
ר"ג אומר, פיללתה, חלתה, זרחה תפלתך.
אמר ר"ג, 'עדיין צריכין אנו למודעי.
ר' אלעזר המודעי אומר, הפוך את התיבה ודורשה, זעזעתה, הרתעתה, פרחה חטא ממך'.
רבא אמר, ואמרי לה ר' ירמיה בר אבא, זכרת עונשו של דבר, חלית עצמך חולי גדול, פירשת מלחטוא:
ראובן, בני עלי, בני שמואל, דוד, ושלמה, ויואש, סימן:
אמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן, כל האומר בני עלי חטאו, אינו אלא טועה.
שנאמר, (שמואל א א) "ושם שני בני עלי חפני ופנחס כהנים לה'".
סבר לה כרב.
דאמר רב, "פנחס לא חטא.
מקיש חפני לפנחס, מה פנחס לא חטא אף חפני לא חטא.
אלא מה אני מקיים, (שמואל א ב) "אשר ישכבון את הנשים"?
מתוך ששהו את קיניהן, שלא הלכו אצל בעליהן, מעלה עליהן הכתוב כאילו שכבום".
גופא, אמר רב, פנחס לא חטא.
שנאמר, (שמואל א יד) "ואחיה בן אחיטוב, אחי אי כבוד, בן פנחס בן עלי כהן ה' וגו'".
אפשר חטא בא לידו והכתוב מייחסו?!
והלא כבר נאמר, (מלאכי ב) "יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ער ועונה מאהלי יעקב, ומגיש מנחה לה' צבאות".
אם ישראל הוא, לא יהיה לו ער בחכמים, ולא עונה בתלמידים.
ואם כהן הוא, לא יהיה לו בן מגיש מנחה.
אלא לאו שמע מינה, פנחס לא חטא.
אלא הא כתיב (שמואל א ב) "אשר ישכבון"?
ישכבן כתיב.
והכתיב (שמואל א ב) "אל בני כי לא טובה השמועה"?
א"ר נחמן בר יצחק, בני כתיב.
והכתיב מעבירים?
א"ר הונא בריה דרב יהושע "מעבירם" כתיב.
והכתיב "בני בליעל"?
מתוך שהיה לו לפנחס למחות לחפני ולא מיחה, מעלה עליו הכתוב כאילו חטא.
א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן, כל האומר
בעטיו של נחש - בעצתו של נחש שהשיא לחוה ולא בחטא אחר שלא חטאו. בעטיו כמו עטא וטעם (דניאל ב):
ואחיותיהם - בבני ישי משתעי:
אלא לאו ר"ש בן אלעזר - דאמר משה ואהרן בחטאם מתו ומודה בהני:
כל האומר ראובן חטא - במעשה בלהה:
דכתיב - בההוא קרא:
ויהיו בני יעקב וגו' - להוציא מלבך שלא תחשדנו:
ויבא חטא זה לידו - ויגזור הקב"ה שיהיו מן המקללים:
אחת של שכינה - כך היה יעקב עושה בארבעה אהלי נשיו מעמיד מטה לשכינה ובאותו אהל שהוא רואה בו השכינה הוא בא ולן אותו הלילה:
חללת - אותו שם שעלה על יצועי דהיינו שכינה מדלא כתיב יצועי עלית טעם אחר עד שלא נבנה אהל מועד היתה שכינה מצויה באהלי צדיקים:
פחז - נוטריקון הוא:
פזתה - לשון עמא פזיזא (לקמן דף פח.). פזתה מיהרת בעצמך וחטאת:
זלתה - זלזלת:
פיללת - להנצל מן החטא:
חלתה - ויחל משה (שמות לב):
זעזעת' - יראת לחטוא לר' אליעזר ור' יהושע חטא ולרבן גמליאל ולמודעי בקש לחטוא ולא חטא:
חלית - חולי גדול להתאפק לכבוש יצרך:
כל האומר בני עלי חטאו - באשת איש אינו אלא טועה ומיהו בבזיון קדשים חטאו:
דאמר רב - לקמן בשמעתין פנחס לא חטא ויליף לה מקרא ור' יונתן יליף לה לחפני מהאי קרא דמקיש חפני לפנחס:
ששהו את קיניהן - שהיו מסרבין להקריב שום קרבן אלא בקושי כדכתיב (שמואל א ב) גם בטרם יקטירון את החלב וגו' וכשהיו זבות ויולדות באות ממקום אחר לשילה להקריב את קיניהן והן היו משהין מלהקריבם והנשים לא היו יכולין לסמוך עליהם שיקריבו והיו שוהות שם ולא היו חוזרות אצל בעליהן עד שראו קיניהן קרבין והיו טהורות לקדשים וליכנס לעזרה לפיכך מעלה עליהם כאילו שכבום שהיו מונעים אותן מפריה ורביה:
פנחס לא חטא - באשת איש דאשר ישכבון את הנשים אינו אלא חפני לבדו:
ואחיה בן אחיטוב וגו' כהן ה' - בשילה נושא אפוד הרי שמיחסו לשבח ומזכיר עליו שם פנחס אבי אביו:
אפשר בא חטא לידו והכתוב מייחסו - לשבח ואת בן . בנו מייחסו אחריו והכתיב גבי עבירה דנואפים יכרת ה' לאיש וגו' והאי קרא בבא על הנכרית ועל הזונה מישתעי כדדרשינן ליה באלו הן הנשרפין דכתיב לעיל מיניה כי חלל יהודה קדש ה' אשר אהב ובעל בת אל נכר ודרשינן כי חלל יהודה קדש זו זונה וכן הוא אומר לא תהיה קדשה וגו':
ער - חריף להבין ולהורות בין החכמים כדאמרי' בעירובין (דף נג:) אהרנית ערנית:
ואם כהן הוא כו' - וכאן מייחס כהן מגיש מנחה אחר פנחס: והכתיב אל בני כי לא טובה השמועה אשר אנכי שומע מעבירים עם ה' אביהם היה מוכיחם:
והא כתיב מעבירים אמר רב הונא בריה דרב יהושע מעבירם כתיב - קשה בעיני שם החכם הנזכר כאן כי אומר אני שטעות גדול הוא ול"ג לה להא מילתא שהרי בספרים מוגהים כתיב מעבירים וגם . במסורה הגדולה במקום שמנויין שם כל התיבות דלא כתיב בהן יו"ד וקורין ולא נמנה זה והם מנויין ע"פ החשבון וזו אינה קשיא דהאי מעבירים לאו לשון עבירה הוא אלא לשון ויעבירו קול במחנה (שמות לו) וה"ק להו לא טובה השמועה אשר אנכי שומע את עם ה' מעבירים ומכריזין וקובלים עליכם והאי מעבירים לשון רבים הוא ואעם ה' קאי ולאו אבני עלי שהרי הם היו עוברים ולא היו מעבירים את אחרים: