הרי זה צדיק גמור"?
הרי זה צדיק גמור - בדבר זה. ולא אמרינן, "שלא לשמה עושה". אלא קיים מצות בוראו, שצוהו לעשות צדקה, ומתכוין אף להנאת עצמו, שיזכה בה לעולם הבא, או שיחיו בניו:
דילמא בתר דבדק, אתי לעיוני בתרה.
בתר דבדק - וגמר את כל המצוה אתי לעיוני בתרה:
ר"נ בר יצחק אמר: משום סכנת הנכרים. ופלימו היא.
דתניא: "חור שבין יהודי לארמאי, בודק עד מקום שידו מגעת, והשאר מבטלו בלבו.
פלימו אמר: כל עצמו אינו בודק - מפני הסכנה".
כל עצמו אינו בודק - כל עצמו של חור אינו בודק. שלא יאמר הנכרי, "כשפים עשה לי":
מאי סכנה?
אי נימא סכנת כשפים?
כי אישתמיש, היכי אישתמיש?
התם כי אישתמיש, יממא, ונהורא, ולא מסיק אדעתיה.
ולאו אדעתיה - דנכרי, לשום אל לבו עלילה זו:
הכא, ליליא, ושרגא הוא, ומסיק אדעתיה.
והאמר רבי אלעזר, "שלוחי מצוה אינן ניזוקין"?
היכא דשכיח היזיקא, שאני.
שנאמר: (שמואל א טז, ב) "ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני. ויאמר ה', עגלת בקר תקח בידך וגו'".
איך אלך - למשוח את דוד. ואף על פי ששלוחו של מקום היה?הרי היה ירא:
בעו מיניה מרב, הני בני בי רב
בני בי רב - תלמידים הצריכים לרבם עדיין, קרו "בני רב":
דדיירי בבאגא,
דדיירו בבאגי - בכפרים שבבקעה. ובלעז קנפי"א:
מהו למיתי קדמא וחשוכא לבי רב?:
מהו למיתי קדומא וחשוכא - השכם והערב, קודם עלות השחר ומשתחשך. כלום יש להם לירא מן המזיקים?:
אמר להו: "ניתו, עלי ועל צוארי".
ועל צוארי - יהא עונש הזיקן. דודאי לא יזוקו - שהמצוה מגינה עליהם:
ניזיל, מאי?
ניזיל - לאושפיזא משתחשך, מאי? כלום יכולין לסמוך על המצוה, אף בחזרה, או לא?
אמר להו, לא ידענא.
איתמר, "א"ר אלעזר, שלוחי מצוה, אינן ניזוקין לא בהליכתן ולא בחזירתן".
כמאן?
כי האי תנא.
דתניא, "איסי בן יהודה אומר, כלפי שאמרה תורה (שמות לד, כד) 'ולא יחמוד איש את ארצך'.
כלפי שאמרה תורה - מתוך שאמרה תורה כך, אנו למדים שהבטיחו הכתוב שלא יוזק ממונו. וכל שכן גופו, דאין דרכו לזוק. דאדם אית ליה מזלא, ואינו מהיר להיות ניזק בגופו:
מלמד, שתהא פרתך רועה באפר, ואין חיה מזיקתה.
תרנגולתך מנקרת באשפה, ואין חולדה מזיקתה.
והלא דברים ק"ו, ומה אלו שדרכן לזוק, אינן ניזוקין.
בני אדם, שאין דרכן לזוק, על אחת כמה וכמה.
אין לי אלא בהליכה, בחזרה מנין?
תלמוד לומר: (דברים טז, ז) 'ופנית בבקר, והלכת לאהליך'.
מלמד, שתלך ותמצא אהלך בשלום".
וכי מאחר דאפילו בחזירה, בהליכה למה לי?
לכדר' אמי.
כדר' אמי - קרא קמא לכדר' אמי אתא:
דא"ר אמי: "כל אדם שיש לו קרקע, עולה לרגל.
ושאין לו קרקע, אין עולה לרגל".
א"ר אבין בר רב אדא אמר ר' יצחק: מפני מה אין פירות גינוסר בירושלים?
פירות גינוסר - מתוקין מאד. כדאמרינן בברכות (מד, א), והיינו כינרת. שם מדינה בארץ ישראל:
כדי שלא יהו עולי רגלים אומרים: 'אלמלא לא עלינו אלא לאכול פירות גינוסר בירושלים, דיינו'.
נמצאת - עלייה שלא לשמה.
כיוצא בו:
אמר ר' דוסתאי בר' ינאי: מפני מה אין חמי טבריא בירושלים?
כדי שלא יהו עולי רגלים אומרים: "אלמלא לא עלינו אלא לרחוץ בחמי טבריא - דיינו".
ונמצאת, עלייה שלא לשמה:
ובמה אמרו ב' שורות וכו':
מרתף, מאן דכר שמיה?
מרתף מאן דכר שמיה - לפוטרו מן הבדיקה, דקא מתמה תנא קמא ואמר, "ובמה אמרו?":
הכי קאמר: "כל מקום שאין מכניסין בו חמץ - אין צריך בדיקה.
ואוצרות יין, ואוצרות שמן - נמי אין צריך בדיקה.
ובמה אמרו שתי שורות במרתף?
מקום שמכניסין בו חמץ.
ובמסתפק:
הכי קאמר - דקתני רישא, "כל מקום שאין מכניסין כו'". ואמרינן לעיל, "כל מקום לאיתויי מאי? לאיתויי אוצרות יין ושמן". ומשום הכי אמרינן, "ובמה אמרו" לקמן, צריך בדיקה? ומפרש, ב"מקום שמכניסין בו חמץ". והיכי דמי? כגון במסתפק:
אמר רב יהודה, שתי שורות שאמרו, מן הארץ ועד שמי קורה.
שתי שורות שאמרו - בית שמאי (אומרים) מן הארץ ועד שמי קורה. דרך האוצרי יין לסדר חביותיהן שורות שורות, עד שממלאין כל קרקע המרתף. וחוזרין ומניחין חבית על חבית כשורות תחתונות עד הקורה. ואמרי בית שמאי, שאותן שתי שורות חיצונות. אותה שרואה את הפתח על פני רוחב כל המרתף. והשורה שלאחריה. צריך לבדוק מן הארץ עד התקרה:
שמי קורה - כמו "שמי השמים" (תהלים קמח, ז):
ורבי יוחנן אמר: שורה אחת, כמין גאם.
ור' יוחנן אמר - שתי שורות שאמרו בית שמאי, היא שורה חיצונה מן הארץ ועד תקרה. וחוזר ובודק, כל החביות העליונות על פני כל ארכו ורחבו של מרתף. שאף היא נקראת שורה. אם באת למנות מלמעלה למטה:
גאם - היא גימ"ל יוונית, ועשויה כמין כף שלנו פתוחה. שורה אחת כמין גאם, היינו שורה בזקיפה. ושורה עליונה, בשכיבה. כאדם הבודק כותל הבית מבחוץ, והגג:
תניא כותיה דרב יהודה. תניא כוותיה דרבי יוחנן.
תניא כוותיה דרב יהודה.
"בית שמאי אומרים: שתי שורות על פני כל המרתף.
ושתי שורות שאמרו, מן הארץ ועד שמי קורה".
תניא כוותיה דרבי יוחנן.
"שתי שורות על פני כל המרתף.
חיצונה - רואה את הפתח, ועליונה - רואה את הקורה.
הרואה את הקורה - דהיינו כל גג השורות:
שלפנים הימנה,
שלפנים הימנה - של חיצונה:
ושלמטה הימנה - אין צריך בדיקה:
ושלמטה הימנה - של עליונה, אינה צריכה בדיקה:
בית הלל אומרים שתי שורות החיצונות שהן העליונות:
בית הלל אומרים כו' - מתניתין קא נסיב:
אמר רב: עליונה, ושלמטה הימנה.
עליונה ושלמטה הימנה - האי עליונה לא כל גג השורות באורך המרתף קאמר, כדאמר ר' יוחנן אליבא דבית שמאי. אלא שורת חבית אחת, על פני רוחב כל המרתף. ולא מן הארץ ועד הקורה. אלא אותה שורה הרואה את הפתח, ואת הקורה:
ושלמטה הימנה - ועוד שורת חבית אחת למטה מן העליונה. היא משורה הזקופה כנגד הפתח. והאי פתח לאו כנגדו ממש קאמר. אלא הכותל שהפתח בו, קרי הכי:
ושמואל אמר: עליונה, ושלפנים הימנה.
עליונה ושלפנים הימנה - בגג החבית, בודק שתי שורות על פני כל המרתף:
מאי טעמא דרב?
מאי טעמא דרב - דלא בעי למימר עליונה ושלפנים הימנה כמשמעותיה דמתניתין? דהא מתניתין "עליונות" קתני:
דייק: "חיצונות".
דייק חיצונות - ואותה שלפנים, לאו חיצונה היא. וקא סבר רב, דתנא דמתניתין בחיצונות דק בלישניה. אבל בעליונות לא דק בלישניה:
והא, "עליונות" קתני?
למעוטי, תתאי דתתייתא.
תתאי דתתייתא - כגון שלישית ושתחתיה:
ושמואל אמר: עליונה ושלפנים הימנה.
מאי טעמא?
דייק: "עליונות".
ושמואל דייק עליונות - והא של מטה לאו עליונה היא:
והא, "חיצונה" קתני?
למעוטי, גוייאתא דגוייאתא.
רבי חייא תני כוותיה דרב.
וכולהו תנאי תנו כוותיה דשמואל.
והלכתא כוותיה דשמואל: