"ספק משקין.
ליטמא, טמא.
ספק משקה ליטמא טמא לטמא אחרים טהור - כשנולד ספק במשקה בתחילת טומאתו, כגון טמא שפשט רגלו במשקין טהורין, ספק נגע ספק לא נגע' זהו ספק משקה ליטמא, שנולד לו ספק טומאה, טמא מן הספק.
דקסבר, טומאת משקין להיות עצמן טמאין דאורייתא היא.
דכתיב "וכל משקה אשר ישתה וגו'".
הלכך הויא ליה ספיקא דאורייתא, ולחומרא.
ספק משקה לטמא אחרים, כגון היתה מקל בידו ובראשה משקין טמאין, וזרקה לבין הככרות טהורין, ספק נגעה ספק לא נגעה.
זה הוא ספק משקה לטמא אחרים.
כך היא שנויה במסכת טהרות:
לטמא אחרים, טהור.
טהור - אותן הככרות טהורות הן.
דקסבר, משקין לטמא אחרים מדרבנן הוא, ולא מדאורייתא.
ולא דורש "יטמא" דכתיב גבי משקין בלשון יטמא, הלכך הויא ליה ספיקא דרבנן, ולקולא.
וגירסא הכי איתא, "ספק משקה ליטמא, טמא.
לטמא אחרים, טהור":
דברי ר"מ.
וכן היה רבי אלעזר אומר כדבריו.
ר' אלעזר - גרסינן:
רבי יהודה אומר, לכל טמא.
לכל טמא - אספק משקה לטמא אחרים קאי.
כשנולד ספק נגיעת שום דבר טהור במשקין טמאין, בין שנולד ספק זה בכלים, בין שנולד באוכלין, הרי הוא טמא מספק.
דקסבר, משקין מטמאין כלים מן התורה.
ויליף טעמא, מ"אשר ישתה בכל כלי יטמא", ודריש "יטמא יטמא".
ומדסמכיה לכלי, משמע יטמא את הכלי.
והכי דרשינן ליה בתורת כהנים.
הלכך, כי הוי ספק, הוי ליה ספיקא דאורייתא.
וברשות היחיד, ספיקו טמא:
רבי יוסי ור"ש אומרים, לאוכלין, טמאין.
ר' יוסי ור' שמעון אומרים לאוכלין טמאין - אם נולד ספק זה באוכלים, כגון משקין טמאין שנשפכו לבין הככרות, ספק נגעו ספק לא נגעו, טמאין.
דקא סברי, משקין מטמאין אוכלין מדאורייתא, הלכך ספק נמי ברשות היחיד, טמא:
לכלים, טהורין".
לכלים טהורים - אבל אם נולד ספק זה בכלים, כגון משקין טמאין שנשפכו לבין הכלים, ספקו נגעו ספק לא נגעו, טהורין.
דקסברי, משקין אין מטמאין כלי אלא מדרבנן, ועל ספיקו לא גזרו.
ור' יוסי ור' שמעון דרשי, "יטמא" כר' יהודה.
ומיהו כלים לא.
כדיליף בפירקין, "יטמא לטמא את האוכלים.
או אינו אלא לטמא את הכלי?
אמרת לא כך היה":
וסבר רבי אלעזר משקין אית להו טומאה בעולם?!
טומאה בעולם - מדאורייתא, ואפילו לטומאת עצמן:
והתניא, "ר"א אומר אין טומאה למשקין כל עיקר.
ר' אלעזר אומר אין טומאה למשקין - מן התורה כל עיקר, ואפילו לטומאת עצמן.
והאי "כל משקה אשר ישתה", מוקי לה לקמן, לענין הכשר בשמעתין:
תדע,
תדע - דאין להם טומאה מן התורה כל עיקר, ואפילו לטומאת עצמן:
שהרי העיד [רבי יוסי] בן יועזר איש צרידה, על איל קמצא, דכן.
שהרי העיד יוסף בן יועזר על איל קמצא דכן - מין חגב שמו "איל קמצא" דכן, שהוא טהור וכשר לאכילה:
ועל משקין בית מטבחיא, דכן".
הניחא לשמואל דאמר, "דכן", מלטמא טומאת אחרים.
אבל טומאת עצמן יש להן, שפיר.
ועל משקה בית מטבחיא דכן - על משקין של בית המטבחים שבעזרה, כגון הדם והמים, שהן דכן, שאינן מקבלין טומאה.
אלמא טומאת משקין דרבנן, ובהני לא גזרו, משום הפסד קדשים.
דאי דאורייתא, היכי מצו רבנן לטהרינהו?
הא ניחא הא דאמרת לר' אלעזר יש להן טומאה לשמואל, דאמר האי דכן דיוסף בן יועזר, דכן מלטמא אחרים קאמר, אבל טומאת עצמן יש בהן, מצית לתרוצי דהאי "אין טומאה למשקין" דקאמר ר' אלעזר לטמא אחרים קאמר.
דהא מעדותו דיוסף בן יועזר מביא ראיה לדבריו, ויוסף בן יועזר לטמא אחרים קאמר:
אלא לרב דאמר, "דכן" ממש.
מאי איכא למימר?
אלא לרב דאמר דכן ממש - קאמר יוסף בן יועזר, ואפילו מטומאת עצמן, על כרחך ר' אלעזר נמי מטומאת עצמן קאמר:
אמר ר"נ בר יצחק, אחדא.
אחדא - הא דקאמר ר' אלעזר כדבריו דר' מאיר, א"לטמא אחרים טהור" דר' מאיר קאי.
אבל ליטמא טמא, לא סבירא ליה כוותיה:
והא "כדבריו" קאמר, דנפישי?
הכי גרסינן והא כדבריו דנפישי קאמר ועוד הא וכן קתני קשיא - דנפישי, כלומר "כדבריו" לשון דברים רבים משמע:
ועוד, והא "וכן" קתני?
קשיא.
גופא. רב אמר, דכן ממש.
ושמואל אמר, דכן מלטמא טומאת אחרים, אבל טומאת עצמן יש להן.
רב אמר, דכן ממש.
קסבר, טומאת משקין דרבנן.
קסבר - יוסף בן יועזר טומאת משקין אפילו לטומאת עצמן, דרבנן:
וכי גזרו רבנן, במשקין דעלמא.
ובמשקין בית מטבחיא לא גזור.
ושמואל אמר, דכן מלטמא טומאת אחרים.
אבל טומאת עצמן, יש להן.
קסבר טומאת משקין עצמן דאורייתא.
לטמא אחרים, דרבנן.
וכי גזור רבנן, במשקין דעלמא, במשקין בית מטבחיא, לא גזור.
וכי לא גזור רבנן, לטמויי אחרים.
אבל טומאת עצמן, יש להן.
ושמואל אמר כו' - קסבר יוסף בן יועזר טומאת משקין דאורייתא לעצמן, מן "וכל משקה אשר ישתה", אבל לטמא אחרים דרבנן.
וכי גזור רבנן לטמא אחרים, במשקין דעלמא, אבל משקין בית מטבחיא לא גזור לטמא אחרים.
אבל טומאת עצמן יש בהן.
דהא מדאורייתא רמיא עלייהו, ולא מצו רבנן למשקליה:
א"ל רב הונא בר חיננא לבריה, כי עיילת לקמיה דרב פפא, רמי ליה.
מי אמר שמואל, דכן מלטמא טומאת אחרים, אבל טומאת עצמן יש להן?
קרי כאן (ויקרא ז, ) "והבשר אשר יגע בכל טמא, לא יאכל"?
קרי כאן והבשר אשר יגע כו' - ונהי דמשקין לא מטמאו אוכלין דחולין, מיהו גבי קדשים "אשר יגע בכל טמא" כתיב, וכיון דאמר משקין מטמאין מדאורייתא לעצמן, בשר קודש הנוגע בהן, הרי נגע בטמא:
אמר רב שישא ברי' דרב אידי, מידי דהוה ארביעי בקדש.
מידי דהוה ארביעי בקודש - דהוא עצמו פסול, ואינו מטמא קודש:
מתקיף לה רב אשי, רביעי בקדש לא איקרי "טמא", האי איקרי "טמא".
רביעי בקודש לא איקרי טמא - ומקל וחומר הוא דנפיק לן ביה פסולה לקמן.
הלכך, כי נגע ביה קודש, לא קרינן ביה "הבשר אשר יגע בכל טמא":
קשיא.
ת"ש (ויקרא יא, ) "וכל משקה אשר ישתה בכל כלי, יטמא".
תא שמע וכל משקה אשר ישתה כו' - דקא משתעי בכלי חרס שקיבל טומאה מן השרץ, וכתב "כל אשר בתוכו יטמא מכל האוכל וגו' וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא וגו'".
וקסלקא דעתך דהכי קאמר, אחד אוכלין שבתוכו, ואחד משקין שבתוכו, יטמאו.
ונהי דלא דרשת, "יטמא יטמא", מיהו טומאת עצמן מיהא מיטמו:
מאי, "יטמא"?
הכשיר.
מאי יטמא הכשר - והכי קאמר, כל אשר בתוכו יטמא, מכל האוכל אשר יבא עליו מים, או שיבא עליו כל המשקה אשר ישתה בכל כלי, הוו הכשר, ויטמא האוכל מחמת אויר כלי חרס, טמא:
הכשיר מרישא דקרא שמעת ליה?
"מכל האוכל אשר יאכל וגו'"?
חד בתלושין, וחד במחוברין.
בכל כלי - היינו משקין תלושין:
וצריכי.
דאי אשמעינן בתלושין, משום דאחשבינהו.
דאחשבינהו - הואיל ומלאן, גילה דעתו שהוא צריך להם, וזהו חשיבתן:
אבל מחוברין, אימא לא.
ואי תנא מחוברין, משום דקיימי בדוכתייהו, חשיבי.
אבל תלושין, אימא לא.
צריכי.
ת"ש (ויקרא יא, ) "אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור".
אך מעין ובור יהיה טהור - דאשמעינן, הואיל ומחוברין נינהו, לא מיטמו, הא תלושין מקבלין טומאה, וקשיא לרב:
מאי "יהיה טהור", מטומאתו.
יהיה טהור מטומאתו - והכי קאמר, אם יבא הטמא במעין ובור מקוה מים, יהיה טהור, הואיל וטבל.
הא שאובין, לא מטהרי ליה:
ותלושין מי מכשירין?
ותלושין מי מכשרי - אמים הוא דמתמה.
משום דמים תלושין לא חשיבי, אבל אשאר משקין לא מתמה, דכולהו תלושין נינהו:
והאמר ר' יוסי בר' חנינא, משקין בית מטבחיא, לא דיין שהן דכן, אלא שאין מכשירין?
תירגמא על דם.
אלא שאין מכשירים - אלמא הכשר תלושין דרבנן הוא.
דאי מדאורייתא, מאן שקליה ממשקי בית מטבחיא דלא ליכשרו.
תירגמא להא דקתני, "אין מכשירין" אדם דמשקה בית מטבחיא, ולא אמים,.
דם קדשים, רחמנא אפקיה דלא ליכשר, כדר' חייא:
דאמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן, מנין לדם קדשים שאינו מכשיר?
שנא' (דברים יב, ) "על הארץ תשפכנו כמים", דם שנשפך כמים, מכשיר.
שנשפך המים - דם חולין, שאין חשין לקבלו בכלי, מכשיר.
דאיתקש למים.
אבל דם קדשים, מתקבל בכלי, וצריך ממנו למזבח, ואינו נשפך לאיבוד כמים, אינו מכשיר.
דלא איתקש למים: