ת"ל, (ויקרא יא, ) "כל אשר בתוכו יטמא".
וסמיך ליה, "מכל האוכל".
אוכל מטמא מאויר כלי חרס.
ואין כל הכלים מטמאין מאויר כלי חרס:
תלמוד לומר וכו' וסמיך ליה מכל האוכל - כלומר, האי "כל אשר בתוכו" שאמרתי לך, באוכל אמרתי לך.
ואי כמאן דמלי טומאה חשיב ליה לחיצון, נמצאת טומאה נוגעת בגבו של כלי שטף, וכלי שטף מטמא מגבו.
אלא שמע מינה, "כל אשר בתוכו יטמא" מחמת כלי הוא דמטמא.
ואשמעינן קרא, דאוכלין ומשקין הוא דמקבלי טומאה מולד הטומאה, אבל כלי לא.
ומהאי פירוקא, נפקא לן בכל דוכתא, הא דאשכחן, דאין כלי ראשון מטמא כלי, ואין אוכלין ומשקין מטמאין כלי, כדיליף לעיל מקל וחומר.
ואדם נמי, שאינו אב הטומאה, כגון נוגע בטומאת נבלה ובשרץ, לא מטמא כלי.
דכתיב "והנוגע בנבלתם יטמא" ולא כתיב כבוס בגדים.
אבל גבי נושא, גזירת הכתוב היא בטומאת משא, שמטמא אדם לטמא בגדים שעליו בשעת משא, ולא בגדים הבאין לאחר מכאן.
אלמא ולד הטומאה לא מטמא כלי, חוץ מטמא מת שהוא אב הטומאה.
וכן אדם לא מצינו לו טומאה בכל התורה אלא מאב הטומאה.
כגון על ידי שרץ, ונבלה, ושכבת זרע, ועל ידי זב ומעיינותיו ומדרסו, ועל ידי נדה ומעיינותיה ומדרסה, ועל ידי טמא מת:
רב חסדא רמי פיסחא אפיסחא, ומשני.
מי א"ר יהושע "שתיהן כאחת"?
שתיהן כאחת - בתלויה וטמאה בחמץ בפסח:
ורמינהו.
ורמינהו כו' - וקתני, "היאך ישרף" אפילו תלויה עם הטמאה:
"א"ר יוסי, אין הנדון דומה לראיה.
כשהעידו רבותינו על מה העידו?
אם על הבשר שנטמא בולד הטומאה, ששורפין אותו עם הבשר שנטמא באב הטומאה?
זה טמא וזה טמא?
אם על השמן שנפסל בטבול יום, שמדליקין אותו בנר שנטמא בטמא מת?
זה פסול וזה טמא?
אף אנו מודים בתרומה שנטמאת בולד הטומאה, ששורפין אותה עם התרומה שנטמאת באב הטומאה.
אבל היאך נשרוף אפילו תלויה עם הטמאה?
שמא יבא אליהו ויטהרם?
ומשני.
הא ר"ש ואליבא דר' יהושע.
מתניתין ר' שמעון היא ואליבא דר' יהושע - וברייתא ר' יוסי אמרה.
כדקתני, "אמר ר' יוסי אין הנדון כו'"?
ולקמן פריך, והא מתניתין ר' יוסי נמי קאמר לה?
דתנן "אמר ר' יוסי אינה היא המדה":
הא ר' יוסי ואליבא דר' יהושע.
דתניא.
"י"ד שחל להיות בשבת.
מבערין את הכל מלפני השבת.
ושורפין תרומות טמאות תלויות וטהורות.
ושורפין תרומה תלויה וטמאה וטהורה - הכל ביחד.
ר' מאיר לטעמיה, דאמר, "מדבריהם למדנו ששורפין תרומה טהורה עם הטמאה בפסח":
דברי ר' מאיר.
ר' יוסי אומר, טהורה בפני עצמה, ותלויה בפני עצמה, וטמאה בפני עצמה.
אמר ר"ש, לא נחלקו ר' אליעזר ור' יהושע.
על הטהורה ועל הטמאה שאין שורפין.
על התלויה ועל הטהורה, ששורפין.
הכי גרסינן לא נחלקו ר' אליעזר ור' יהושע על טהורה ועל טמאה שאין שורפין על התלויה ועל הטהורה ששורפין - דהואיל ולא הוחזק טומאה, אין נראה כמטמא בידים:
על מה נחלקו?
על התלויה ועל הטמאה.
על מה נחלקו על התלויה ועל הטמאה - דהואיל ואין לה טומאה ודאית הרי היא מטמא בידים לר' אליעזר.
ור' יהושע סבר, כיון דתלויה היא, אי אתה מוזהר על שמירתה:
שר' אליעזר אומר, תישרף זו בעצמה וזו בעצמה.
ור' יהושע אומר, שתיהן כאחת".
והא מתניתין, ר' יוסי היא?
הכי קאמר ר' יוסי לר' מאיר.
אפילו ר"ש ואליבא דר' יהושע דמיקל.
כי מיקל בתלויה וטמאה.
אבל בטהורה וטמאה, לא.
רבי יוסי בר' חנינא רמי תרומה אפיסחא, ומשני.
רמי תרומה אפיסחא - תרומה דעלמא אתרומה דפיסחא:
מי אמר ר' יהושע שתיהן כאחת?
ומי אמר ר' יהושע שתיהן כאחת - דמותר לטמא תלויה בידים:
ורמינהו.
"חבית של תרומה שנולד בה ספק טומאה.
רבי אליעזר אומר, אם היתה מונחת במקום התורפה, יניחנה במקום המוצנע.
ואם היתה מגולה, יכסנה.
רבי יהושע אומר, אם היתה מונחת במקום המוצנע, יניחנה במקום התורפה.
ואם היתה מכוסה, יגלנה".
גרמא אין, בידים לא?
בידים לא - ואף על גב דתלויה היא:
ומשני.
הא רבי שמעון אליבא דר' יהושע.
הא ר' יוסי אליבא דר' יהושע.
הא - דקתני בידים לא, ר' יוסי היא ואליבא דר' יהושע.
דגבי תלויה דפיסחא נמי הכי אמר, "ואנן היאך נשרוף" אפילו תלויה עם הטמאה:
ר' אלעזר רמי תרומה אתרומה, ומשני.
מי אמר ר' יהושע, גרמא אין, בידים לא?
ורמינהו.
"חבית של תרומה שנשברה בגת העליונה, ותחתיה חולין טמאין.
מודה ר' אליעזר [ורבי] יהושע, שאם יכול להציל ממנה רביעית בטהרה, יציל.
ואם לאו.
ר' אליעזר אומר, תרד ותטמא, ואל יטמאנה ביד.
ר' יהושע אומר, יטמאנה ביד"?
ומשני.
שאני התם דאיכא הפסד חולין.
מתקיף לה רבא, מתני' נמי איכא הפסד עצים?
מתניתין נמי איכא הפסד עצים - ואמאי קאמר ר' יוסי אליבא דר' יהושע דלא מודה ר' אליעזר כו' אמסקנא קאי, אאם לאו תרד ותטמא.
ולקמן פריך, מודה ר' יהושע לר' אליעזר מבעי ליה?
מכל מקום קתני גבי שמן, דכולהו מודו שלא יטמאנה בידים, משום הפסד חולין.
דשמן חולין שנתערב תרומה בהן, יאסרו לכהן ולזר משום טומאה דתרומה.
משום דהפסד מועט הוא.
כדמפרש, דראוי להדליק:
א"ל אביי, להפסד מרובה חששו, להפסד מועט לא חששו.
ומנא תימרא דלהפסד מרובה חששו ולהפסד מועט לא חששו?
דתניא, "חבית של שמן תרומה שנשברה בגת העליונה, ובתחתונה חולין טמאין.
מודה ר' אליעזר לר' יהושע, שאם יכול להציל ממנה רביעית בטהרה, יציל.
ואם לאו, תרד ותטמא, ואל יטמאנה ביד".
מ"ש שמן, דראוי להדליק.
יין נמי ראוי לזילוף?
וכ"ת, זילוף לאו מילתא היא.
לאו מילתא היא - לא חשיב, והרי הפסידו:
והאמר שמואל משום ר' חייא, "שותין מלוג בסלע, ומזלפין מלוג בשתים".
שותין מלוג - שנמכר בסלע, ומזלפין מלוג הנמכר בשתים.
נוח לקנות לוג בשתי סלעים לזילוף, מלקנותו לשתיה.
ומי שאינו עשיר, יקח יין בזול לשתייתו, לוג בסלע.
ויין ביוקר, לזילוף:
בחדש.
בחדש - דאין ריחו נודף, ואין ראוי לזילוף:
והא ראוי לישנו?
אתי ביה לידי תקלה.
אתי ביה לידי תקלה - אם ישהנו אצלו עד שיתיישן, אתי למשתי מיניה:
שמן נמי אתי ביה לידי תקלה?
דרמי ליה בכלי מאוס.
יין נמי רמי ליה בכלי מאוס?
לזילוף קא בעי ליה, בכלי מאוס רמי ליה?!
לזלוף קבעי ליה - וצריך שיהא לו ריחו טוב, ובכלי מאוס רמי ליה?! בתמיה:
ותקלה עצמה תנאי היא.
ותקלה עצמה - אי חיישינן לה, ואסור לשהויי אי לא, תנאי היא:
דתניא, "חבית של יין של תרומה שנטמאת.
ב"ש אומרים, תשפך חבל.
תשפך חבל - לשון חבילה.
כלומר, תשפך יחד.
ולא לזלף.
דילמא אדמזלף קלי קלי, אפילו בו ביום אתי למשתיה:
ובית הלל אומרים, תעשה זילוף.
אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי, אני אכריע.
בשדה, תשפך חבל.
בשדה תשפך חבל - שאין מזלפין בשדה.
והא לא אמרינן, שיביאנה בבית לזלפו.
דאדהכי, אתי ביה לידי תקלה:
בבית, תעשה זילוף.
איכא דאמרי, בחדש, תשפך חבל.
בישן, תעשה זילוף.
ואיכא דאמרי - לשהייה מועטת (לא חיישינן), כי הא מן השדה לבית לא חיישינן, אלא בחדש תשפך חבל כו':
אמרו לו
אמר ר' ישמעאל בר' יוסי - כמה שנים אחר בית הלל ובית שמאי היה:
אמרו לו - בני דורו: