ובית הלל, מתירין".
וכמה פת עבה?
א"ר הונא, טפח.
שכן מצינו בלחם הפנים, טפח.
מתקיף לה רב יוסף:
אם אמרו בזריזין, יאמרו בשאינן זריזין?
אם אמרו בפת עמילה, יאמרו בפת שאינו עמילה?
אם אמרו בעצים יבשין, יאמרו בעצים לחים?
אם אמרו בתנור חם, יאמרו בתנור צונן?
אם אמרו בתנור של מתכת, יאמרו בתנור של חרס?
אמר ר' ירמיה בר אבא, שאילית את רבי ביחוד.
ומנו?
רב.
איכא דאמרי, רב ירמיה בר אבא אמר רב, שאילית את רבי, ביחוד.
ומנו?
רבינו הקדוש.
מאי "פת עבה"?
פת מרובה.
ואמאי קרו ליה "פת עבה"?
משום דנפישא בלישה.
ואי בעית אימא, באתריה דהאי תנא, ל"פת מרובה", "פת עבה" קרו ליה.
מאי טעמא?
אי משום דקא טרח טירחא דלא צריך?
מאי איריא בפסח, אפילו בי"ט נמי?
אין הכי נמי.
והאי תנא ביום טוב של פסח קאי.
תניא נמי הכי, "בית שמאי אומרים, אין אופין פת עבה ביום טוב.
ובית הלל מתירין".
ת"ר, "יוצאין בפת נקיה, ובהדראה, ובסריקין המצויירין בפסח, אע"פ שאמרו, 'אין עושין סריקין המצויירין בפסח'".
אמר רב יהודה, דבר זה שאל בייתוס בן זונין לחכמים, מפני מה אמרו, "אין עושין סריקין המצויירין בפסח"?
אמרו לו, "מפני שהאשה שוהה עליה, ומחמצתה".
אמר להם, "אפשר יעשנה בדפוס, ויקבענה כיון?"
אמרו לו, "יאמרו כל הסריקין אסורין, וסריקי בייתוס מותרין?!"
אמר רבי אלעזר בר צדוק, פעם אחת נכנסתי אחר אבא, לבית רבן גמליאל, והביאו לפניו סריקין המצויירין בפסח.
אמרתי, "אבא, לא כך אמרו חכמים, 'אין עושין סריקין המצויירין בפסח?!'"
אמר לי, "בני, לא של כל אדם אמרו, אלא של נחתומין אמרו.
איכא דאמרי, הכי קאמר ליה, לא של נחתומין אמרו, אלא של כל אדם.
א"ר יוסי, עושין סריקין כמין רקיקין, ואין עושין סריקין כמין גלוסקאות.
ת"ר, "הסופגנין, והדובשנין, ואיסקריטין, וחלת המסרת, והמדומע, פטורים מן החלה".
מאי, "חלת המסרת"?
אמר רבי יהושע בן לוי, זה חלוט של בעלי בתים.
אמר ריש לקיש, הללו מעשה אילפס הן.
ורבי יוחנן אמר, מעשה אילפס חייבין, והללו שעשאן בחמה.
מיתיבי, "הסופגנין והדובשנין והאיסקריטין עשאן באילפס, חייבין. בחמה, פטורין".
תיובתיה דרבי שמעון בן לקיש?
אמר עולא, אמר לך רבי שמעון בן לקיש.
הכא במאי עסקינן, שהרתיח ולבסוף הדביק.
אבל הדביק ולבסוף הרתיח מאי?!
הכי נמי דפטורין?
אדתני סיפא, "עשאן בחמה פטורין".
ליפלוג וליתני בדידה.
"בד"א כגון שהרתיח ולבסוף הדביק, אבל הדביק ולבסוף הרתיח, פטורין"?
חסורי מחסרא, והכי קתני.
"בד"א שהרתיח ולבסוף הדביק, אבל הדביק ולבסוף הרתיח, נעשה כמי שעשאן בחמה, ופטורין".
ת"ש, "יוצאין במצה הינא, ובמצה העשויה באילפס"?
הכא נמי שהרתיח ולבסוף הדביק.
מאי "מצה הינא"?
אמר רב יהודה אמר שמואל, כל שפורסה ואין חוטין נמשכין הימנה.
אמר רבא, וכן לחמי תודה.
פשיטא?
הכא "לחם" כתיב והכא "לחם" כתיב?
מהו דתימא, הואיל וכתיב (ויקרא ז, ) "והקריב ממנו,