אחד מכל קרבן".
"אחד", שלא יטול פרוס.
והכא כמאן דפריסא דמיא.
קמ"ל.
מיתיבי, "המעיסה:
בית שמאי פוטרין, וב"ה, מחייבין.
החליטה:
בית שמאי מחייבין, ובית הלל פוטרין.
איזהו המעיסה? ואיזהו החליטה?
המעיסה, קמח שעל גבי מוגלשין.
החליטה, מוגלשין שעל גבי קמח.
ר' ישמעאל בר' יוסי אומר משום אביו, זה וזה לפטור.
ואמרי לה, זה וזה לחיוב.
וחכמים אומרים, אחד זה ואחד זה, עשאן באילפס פטור, בתנור חייב".
ותנא קמא מאי שנא המעיסה ומאי שנא חליטה?
אמר רב יהודה אמר שמואל, וכן א"ר יהודה ואיתימא ר' יהושע בן לוי, כמחלוקת בזו כך מחלוקת בזו.
ותברא.
מי ששנה זו, לא שנה זו.
קתני מיהת, "וחכמים אומרים אחד זה ואחד זה שעשאן באילפס פטור, בתנור חייב".
תיובתא דר' יוחנן?
אמר לך ר' יוחנן, תנאי היא.
דתניא, "יכול יהא מעיסה וחלוטה חייבין בחלה?
ת"ל 'לחם'.
ר' יהודה אומר, אין לחם אלא האפוי בתנור".
ר' יהודה היינו תנא קמא?
אלא לאו, מעשה אילפס איכא בינייהו.
תנא קמא סבר, מעשה אילפס חייבין.
ור' יהודה סבר, מעשה אילפס פטורין.
לא.
דכולי עלמא מעשה אילפס פטורין.
והכא כגון שחזר ואפאו בתנור קא מיפלגי.
דתנא קמא סבר, כיון שחזר ואפאו בתנור, לחם קרינן ביה.
ור' יהודה סבר, אין לחם אלא האפוי בתנור מעיקרא.
וכיון דמעיקרא לאו בתנור אפייה, לאו לחם הוא.
אמר רבא, מאי טעמא דר' יהודה?
דכתיב (ויקרא כו, כו) "ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד".
לחם האפוי בתנור אחד, קרוי לחם.
ושאין אפוי בתנור אחד, אין קרוי לחם.
יתיב רבה ורב יוסף אחוריה דרבי זירא.
ויתיב ר' זירא קמיה דעולא.
אמר ליה רבה לר' זירא, בעי מיניה מעולא.
"הדביק מבפנים, והרתיח מבחוץ, מהו?"
אמר ליה, "מאי אימא ליה?
דאי אמינא ליה, אמר לי 'הי ניהו מעשה אילפס!'"
א"ל רב יוסף לרבי זירא, בעו מיניה מעולא.
"הדביק מבפנים, ואבוקה כנגדו, מהו?"
אמר ליה, "מאי אימא ליה?
דאי אמינא ליה, אמר לי 'רוב עניים עושין כן!'"
אמר רב אסי, עיסה של מעשר שני.
לדברי ר' מאיר, פטורה מן החלה.
לדברי חכמים, חייבת בחלה.