או לאחד מבני חבורה.
ועד שיהא עמו בעזרה.
ר' יוחנן אמר, אע"פ שאין עמו בעזרה".
במאי קמיפלגי?
אילימא ב"על" בסמוך, קמיפלגי.
דרבי שמעון בן לקיש סבר, "על", בסמוך.
ורבי יוחנן סבר, לא בעינן "על" בסמוך?
והא איפלגו בה חדא זימנא?
דתנן, "השוחט תודה לפנים, ולחומה חוץ לחומה, לא קדש הלחם".
מאי "חוץ לחומה"?
רבי יוחנן אמר, חוץ לחומת בית פאגי.
אבל חוץ לחומת העזרה, קדיש.
ולא בעינן "על" בסמוך.
רבי שמעון בן לקיש אמר, אפילו חוץ לחומת עזרה לא קדיש.
אלמא בעינן "על" בסמוך.
אלא בהתראת ספק קמיפלגי.
בהא נמי, הא פליגי בה חדא זימנא?
דאיתמר, "שבועה שאוכל ככר זו היום, ועבר היום ולא אכלה:
ר' יוחנן ור"ש בן לקיש דאמרי תרוייהו, אינו לוקה.
רבי יוחנן אמר אינו לוקה, משום דהוה ליה לאו שאין בו מעשה, וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו.
אבל התראת ספק, שמה התראה.
ור"ש בן לקיש אמר, אינו לוקה, משום דהוה ליה התראת ספק, והתראת ספק לא שמה התראה.
אבל לאו שאין בו מעשה, לוקין עליו".
אמרי, לעולם ב"על" בסמוך, קא מיפלגי.
וצריכא.
דאי איפליגו לענין חמץ, הוה אמינא בההוא הוא דקאמר רבי יוחנן דלא בעינן על בסמוך.
משום דאיסור הוא, וכל היכא דאיתיה, איתיה.
אבל לענין מקדש, לחם לא קדיש אלא בפנים.
אימא מודה ליה לר"ש בן לקיש, דבעינן על בסמוך.
דאי איתיה גואי קדיש, אי לא לא קדיש, מידי דהוה אכלי שרת.
צריכא.
ואי אשמעינן לענין מקדש לחם, ה"א, בהך קאמר ר"ש בן לקיש דבעינן על בסמוך.
דאי איתיה גואי קדיש, אי לא לא קדיש.
אבל לענין חמץ, מודה ליה לרבי יוחנן דלא בעינן על בסמוך.
דאיסורא הוא, וכל היכא דאיתיה איתיה.
צריכא.
בעא מיניה רב אושעיא מרבי אמי, אין לו לשוחט, ויש לו לאחד מבני חבורה, מהו?
אמר ליה, מי כתיב, "לא תשחט על חמצך"?!
(שמות לד, ) "לא תשחט על חמץ" כתיב?
אמר ליה, אי הכי אפילו לאחד בסוף העולם נמי?
אמר ליה, אמר קרא, "לא תשחט, ולא ילין".
"לא תשחט על חמץ", הנך דקיימי עליה משום, "לא ילין".
אמר רב פפא, הילכך כהן המקטיר את החלב, עובר בלא תעשה, הואיל וישנו בכלל הלנת אמורין.
תניא כוותיה דרב פפא, "השוחט את הפסח על החמץ, עובר בל"ת.
אימתי?
בזמן שהוא לשוחט או לזורק או לאחד מבני חבורה[1].
היה לאחד בסוף העולם, אין זקוק לו.
ואחד השוחט ואחד הזורק ואחד המקטיר, חייב.
אבל המולק את העוף בארבעה עשר, אינו עובר בלא כלום".
ורמינהי, "השוחט את הפסח על החמץ, עובר בלא תעשה.
ר' יהודה אומר, אף התמיד.
אמרו לו, לא אמרו אלא בפסח בלבד.
אימתי?
בזמן שיש לשוחט או לזורק או לאחד מבני חבורה.
היה לאחד בסוף העולם, אין זקוק לו.
ואחד השוחט ואחד הזורק ואחד המולק ואחד המזה, חייב. א
בל הקומץ את המנחה, אינו עובר בלא תעשה.
המקטיר את האימורין, אינו עובר בלא תעשה.