דלא מיעצר.
ולא מיעצר - לעולם אפילו באותן שנים:
וכי מאחר דלא מיעצר, אליהו אשתבועי למה ליה?
אישתבועי למה ליה - אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי - הא לא נעצר:
הכי קא"ל:[1] אפילו טל דברכה נמי לא אתי.
אפילו טל דברכה - שיצמיח שום צמח:
וליהדריה לטל דברכה?
וליהדריה לטל דברכה - ולימא: ואתנה טל ומטר:
משום דלא מינכרא מילתא.
דלא מינכרא מילתא - דהא טל הוה מעיקר, ולא היה אחאב הרשע מודה בחזירה דטל של ברכה - דאי הוה אומר: ואתנה טל ומטר - היה אחאב מקנטרו ואומר לו שלא נעצר:
רוחות מנא לן דלא מיעצרי?
א"ר יהושע בן לוי: דאמר קרא: (זכריה ב, י) כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם נאם ה' - מאי קאמר להו?
אילימא הכי קאמר להו הקב"ה לישראל: דבדרתינכו בארבע רוחי דעלמא.
אי הכי: "כארבע" - "בארבע" מיבעי ליה?
אלא דמכניפנא לכו מד' רוחי עלמא - לא גרסינן דהא: פרשתי אתכם כתיב בקרא. ואיכא למימר דגרס ליה והכי משתמע קרא: כי מד' רוחות השמים שפרשתי אתכם משם אקבצכם - ואריכות לשון בעלמא הוא - דלא כתיב קיבוץ בקרא:
אלא הכי קאמר: כשם שאי אפשר לעולם בלא רוחות
כשם שא"א לעולם בלא רוחות - שלא יתקיים מרוב הבל וחמימות:
כך א"א לעולם בלא ישראל.
בלא ישראל - שאין העולם מתקיים אלא בשביל ישראל. והכי אמר קרא: כי כד' רוחות השמים פרשתי אתכם לרוחות העולם, כדי שיתקיים. שנאמר: (ירמיהו לג) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי:
א"ר חנינא: הלכך - בימות החמה:
בימות החמה - מניסן עד החג:
אמר: משיב הרוח - אין מחזירין אותו.
משיב הרוח אין מחזירין אותו - דבלאו הכי לא מיעצר:
אמר: מוריד הגשם - מחזירין אותו.
מוריד הגשם מחזירין אותו - דמיעצר. וכיון דבעא אמיטרא - לא התפלל תפלתו כהוגן, וחוזר לראש הברכה ואומרה בלא: מוריד הגשם - לפי שהגשמים בקיץ סימן קללה הן מפני הקציר:
בימות הגשמים:
לא אמר: משיב הרוח - אין מחזירין אותו.
לא אמר: מוריד הגשם - מחזירין אותו.
ולא עוד, אלא אפילו אמר: מעביר הרוח
מעביר הרוח - שלא ינשב:
ומפריח הטל
ומפריח הטל - שלא ירד:
- אין מחזירין אותו.
אין מחזירין אותו - דלא מיעצרי:
תנא: בעבים וברוחות, לא חייבו חכמים להזכיר.
בעבים - מקשר עבים:
ואם בא להזכיר - מזכיר.
מ"ט - משום דלא מיעצרי?!
למימרא דלא מיעצרי - לפיכך לא חייבוהו להזכיר:
ולא מיעצרי?! והתני רב יוסף: (דברים יא, יז) ועצר את השמים - מן העבים ומן הרוחות[2].
אתה אומר: מן העבים ומן הרוחות או אינו אלא מן המטר - כשהוא אומר: ולא יהיה מטר - הרי מטר אמור, הא מה אני מקיים: ועצר את השמים - מן העבים ומן הרוחות.
קשיא רוחות ארוחות, קשיא עבים אעבים?
עבים אעבים לא קשיא: הא - בחרפי
בחרפי - עבים בכירות הבאים לפני המטר אינן עצורות:
הא - באפלי.
באפלי - הבאות מאוחרות לאחר המטר, דשניות למטר הן כדלקמן ובהנהו כתיב: ועצר. וכיון דאין כולם נעצרות - לא חייבו להזכיר:
רוחות ארוחות לא קשיא: הא - ברוח מצויה, הא ברוח שאינה מצויה.
שאינה מצויה - כתיב: ועצר ואפ"ה לא חייבוהו להזכיר - דסגי ליה במצויה. רוחות לא מצי לתרוצי הא בחרפי הא באפלי - דרוח בין במטר בין בלא מטר לא מיעצר, כגון רוח מצויה:
רוח שאינה מצויה חזיא לבי דרי?
רוח שאינה מצויה נמי חזיא לבי דרי - לגורן לזרות הקשין מן התבואה ונחייב להזכיר:
אפשר בנפוותא.
אפשר בנפוותא - וו"ן בלע"ז בנפה וכברה:
תנא: העבים והרוחות: שניות למטר.
שניות - כמעט שמועילות כמטר עצמו:
היכי דמי?
מאי היא - אי זה עבים ורוחות קאמר דשניות למטר:
אמר עולא ואיתימא רב יהודה: דבתר מיטרא.
אמר עולא ואיתימא רב יהודה דבתר מיטרא - עבים ורוחות שלאחר המטר:
זיקא ל"ג הכא:
למימרא דמעליותא היא?!
והכתיב: (דברים כח, כד) יתן ה' את מטר ארצך אבק ועפר - ואמר עולא ואיתימא רב יהודה: זיקא דבתר מטרא?
יתן ה' את מטר ארצך אבק ועפר וגו':
זיקא דבתר מיטרא - שהרוח מעלה אבק אחר הגשמים ונדבק בתבואה:
לא קשיא: הא דאתא ניחא, הא דאתא רזיא.
ה"ג הא דאתא ניחא הא דאתא רזיא - כשירד בנחת אינו מעלה אבק:
רזיא - בכח. ולא גרסינן ואי בעית אימא הא והא כו' אלא ה"ג הא דמעלה אבק הא דלא מעלה אבק והיינו הך:
הא - דמעלה אבק, הא - דלא מעלה אבק.
ואמר רב יהודה: זיקא דבתר מיטרא - כמיטרא.
כמיטרא - שניות למטר כדקתני בתוספתא:
עיבא דבתר מיטרא - כמיטרא.
שימשא דבתר מיטרא - כתרי מטרי.
למעוטי מאי?
למעוטי מאי - מאחר דכולהו כמיטרא מאי קמעטינן דהוי בתריה ולא הוי כמיטרא:
למעוטי: גילהי דליליא
גילהי דליליא - אישלושטר"א בלע"ז בגילהי הוה קאי במס' (פסחים דף יג.) ורוב גילהי בליליא שכיח:
ושמשא דביני קרחי.
וביומא שמשא דביני קרחי - שבין העבים שנראה במקום אחד אורה ובמקום אחר מעונן כקרח שיש לו שערות במקום אחד וקרחה במקום אחר:
אמר רבא: מעלי תלגא לטורי - כחמשה מטרי לארעא.
מעלי תלגא לטורי - וכ"ש לבקעה אלא הרים אין להם גשמים אלא שלג שהגשמים יורדין למטה ואין ההר שותה מהן ועוד שלג שבעמקים נמס והולך מפני החום ששולט שם כמים הוא אבל בהרים קרוי שלג:
כחמשה מיטרי לארעא - דהכי משמע קרא כי לשלג יאמר הוא ארץ כשיאמר לשלג הוה ארץ הרי הוא כגשם מטר וגשם מטרות והרי יש כאן חמשה:
שנאמר: (איוב לז, טו) כי לשלג יאמר הוא ארץ, וגשם מטר וגשם מטרות עזו.
ואמר רבא: תלגא - לטורי, מטרא רזיא - לאילני, מטרא ניחא - לפירי
מיטרא ניחא - שיורד בנחת יפה לפירות התבואה: