עורפילא
עורפילא - גשמים דקים - כך שמן כדלקמן:
- אפילו לפרצידא דתותי קלא, מהניא ליה.
אפי' לפרצידא דתותי קלא - הגרעין שתחת גושה של קרקע:
מהניא - שמתחיל לבצבץ ולעלות מיד:
מאי עורפילא?
עורו פילי.
עורו פילי - שסותם סדקי הארץ ל"א שמגדלת ומצמחת הגרעינין העומדין בסדקי הקרקע:
ואמר רבא: האי צורבא מרבנן
צורבא מרבנן - בחור חריף, כמו ביעי דצריבן במסכת ביצה (דף ז.) תלמיד חכם זקן לא קרי צורבא אלא ההוא מרבנן קרי ליה:
דמי לפרצידא דתותי קלא, דכיון דנבט נבט.
כיון דנבט נבט - שמתחיל לבצבץ ולעלות עולה למעלה כך תלמיד חכם כיון שיצא שמו - הולך וגדל למעלה:
ואמר רבא: האי צורבא מרבנן דרתח - אורייתא הוא דקא מרתחא ליה.
אורייתא מרתחא ליה - שיש לו רוחב לב מתוך תורתו, ומשים ללבו יותר משאר בני אדם. וקמ"ל דחייבין לדונו לכף זכות:
שנאמר: (ירמיהו כג, כט[1]) הלא כה דברי כאש נאם ה'.
כאש - שמחמם כל גופו:
ואמר רב אשי: כל ת"ח שאינו קשה כברזל - אינו ת"ח.
ברזל - קפדנים וקשים כברזל:
שנא': (ירמיהו כג, כט[1]) וכפטיש יפוצץ סלע.
א"ל רבי אבא לרב אשי: אתון מהתם מתניתו לה, אנן מהכא מתנינן לה.
דכתיב: (דברים ח, ט) ארץ אשר אבניה ברזל - אל תקרי אבניה אלא בוניה.
בוניה - תלמידי חכמים מקיימי עולם בבניניהו:
אמר רבינא: אפ"ה מיבעי ליה לאיניש למילף נפשיה בניחותא, שנאמר: (קהלת יא, י[2]) והסר כעס מלבך וגו'.
א"ר שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: שלשה שאלו שלא כהוגן - לשנים השיבוהו כהוגן, לאחד השיבוהו שלא כהוגן.
שלשה שאלו כו' - משום דרבי ברכיה מיירי בגשמים לקמן נקט לה:
ואלו הן: אליעזר עבד אברהם, ושאול בן קיש, ויפתח הגלעדי.
אליעזר עבד אברהם - דכתיב: (בראשית כד, יד) והיה הנערה אשר אמר אליה הטי נא כדך וגו'
ובנות אנשי העיר יוצאות והיה הנערה - משמע הנערה היוצאה תחילה מן העיר ויאמר לה השקיני לה היה מנחש:
- יכול אפי' חיגרת אפי' סומא.
אפי' חיגרת אפי' סומא - לפי שלא פירש בשאילתו, ואפשר שתהיה בעלת מום ולא יבין בה אליעזר ויקחנה:
השיבו כהוגן, ונזדמנה לו רבקה.
(אלא) השיבוהו כהוגן - וזימנו לו רבקה:
שאול בן קיש - דכתיב: (שמואל א יז, כה[3]) והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עשר גדול ואת בתו יתן לו
- יכול אפי' עבד אפילו ממזר.
השיבו כהוגן, ונזדמן לו דוד.
יפתח הגלעדי - דכתיב: (שופטים יא, לא) והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי וגו' - יכול אפילו דבר טמא.
דבר טמא - כלב או חזיר:
השיבו שלא כהוגן - נזדמנה לו בתו.
והיינו דקאמר להו נביא לישראל: (ירמיהו ח, כב) הצרי[3] אין בגלעד[4] אם רופא אין שם.
והיינו דאמר להו נביא כו' - מדגלי ביה קרא ואמר: הצרי אין בגלעד - [אלמא דלא הוי ניחא קמי שמיא, כדאמרינן הצרי אין בגלעד]. פנחס היה שם והיה יכול להתיר נדרו, אלא שלא רצה יפתח לילך אצלו והוא לא רצה לבוא אצל יפתח - בבראשית רבה:
וכתיב: (ירמיהו יט, ה) אשר לא צויתי, ולא דברתי, ולא עלתה על לבי.
וכתיב אשר לא צויתי - בירמיה כתיב בפרשת בקבוק: (ירמיהו יט, ה) ובנו את במות (התופת אשר בגיא בן הנם) לשרוף את (בנותיהם ואת) בניהם באש אשר לא [צויתי ולא] דברתי ולא עלתה על לבי - שלא תאמרו הלא צוה כמו כן הקב"ה ליפתח ומישע ואברהם - כי מעולם לא צויתי למישע לשרוף את בנו באש, דכתיב: (מלכים ב ג, כז) ויקח את בנו הבכור אשר ימלך תחתיו ויעלהו עולה על החומה - ולשמים נתכוון כסבור היה לרצות להקב"ה. והאי דכתיב: (עמוס ב, א) על שרפו עצמות מלך אדום לשיד - מילתא אחרינא הוא. "ולא דברתי" - ליפתח. "מימים ימימה" (שופטים יא, מ) ותהי חק בישראל (שופטים יא, לט). ובתרגום מזכיר פנחס לגנאי ויפתח לגנאי[5] - אלמא לא היה הקב"ה רוצה בבתו שהרי מזכירם לגנאי לפי שלא הלכו זה אצל זה לבטל הנדר. ה"ג: "ולא עלתה על לבי - זה יצחק בן אברהם" - כלומר שאע"פ שצויתי לו מעולם לא עלתה על לבי לשחוט בנו אלא לנסותו מפני קטיגורו, היינו שטן כדאמר בסנהדרין בהנחנקין: (דף פט:) ויהי אחר הדברים האלה - אחר דבריו של שטן וכו'. ואית דלא גרסינן האי ולא עלתה על לבי - דטעי בקרא אחרינא דלא כתב אלא אשר לא צויתי ולא דברתי (ירמיהו ז' פסוק כב). ובפרשת בקבוק כתיב כל הני שלשה אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי. בתנחומא אשר לא צויתי זו בתו של יפתח אע"פ שצויתי לו תורה ומצות מצוה זו לא צויתי עליו ולא דברתי זה בנו של מישע מלך מואב והלא מישע נכרי הוא ולא חולין הוא לי לדבר עמו אפילו דיבור בעלמא. ובאגדה קא חשיב כלב בהדייהו אשר יכה את קרית ספר ולכדה וגו' ורבי יונתן דלא חשיב ליה דבגמרא פשיט ליה להאי קרא בהלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה כדאמרינן בתמורה (דף טז.) ואין לחוש שתשרה רוח הקדש על עבד ועל ממזר כדאמרינן בנדרים (דף לח.) שאין שכינה שורה כו' מפי רבי. וגדעון ששאל למנוע טל מעל הארץ ובגזה לבדה יהיה אין זה שלא כהוגן ומה תקלה יש אם יחסר העולם טל לילה אחת לבד מפי רבי:
אשר לא צויתי - זה בנו של מישע מלך מואב.
שנאמר: (מלכים ב ג, כז) ויקח את בנו הבכור אשר ימלך תחתיו ויעלהו עלה.
ולא דברתי - זה יפתח.
ולא עלתה על לבי - זה יצחק בן אברהם.
אמר רבי ברכיה: אף כנסת ישראל - שאלה שלא כהוגן, והקב"ה - השיבה כהוגן.
שנא': (הושע ו, ג) ונדעה נרדפה לדעת את ה' כשחר נכון מצאו ויבוא כגשם לנו.
ויבוא כגשם לנו - פעמים אינו מתבקש, שהוא סימן קללה בקיץ:
אמר לה הקב"ה: בתי, את שואלת דבר שפעמים מתבקש ופעמים אינו מתבקש, אבל אני אהיה לך דבר המתבקש לעולם.
דבר המתבקש לעולם - טל אפילו בימות החמה:
שנאמר: (הושע יד, ו) אהיה כטל לישראל.
ועוד שאלה שלא כהוגן - אמרה לפניו רבש"ע: (שיר השירים ח, ) שימני כחותם על לבך, כחותם על זרועך.
א"ל הקב"ה: בתי, את שואלת דבר שפעמים נראה ופעמים אינו נראה
פעמים נראה - כשהוא ערום נראה זרועו וכנגד לבו, ואינו נראה כשהוא לבוש. והכף נראית כל שעה, שהיד נראית לעינים. וי"ל: "על כפים" - על השמים, צורת אדם שהוא בכסא. וכן: נשא לבבנו אל כפים" (איכה ג) מפי רבי:
אבל אני אעשה לך דבר שנראה לעולם, שנאמר: (ישעיהו מט) הן על כפים חקותיך:
אין שואלין את הגשמים כו'[6]:
סברוה שאלה והזכרה חדא מילתא היא.
ה"ג סברוה שאלה והזכרה חדא מילתא היא - כלומר הא דקתני אין שואלין את הגשמים היינו אין מזכירין את הגשמים:
מאן תנא?
ומאן תנא - דאמר סמוך לימות הגשמים מזכירין אבל לא קודם לכן:
אמר רבא: ר' יהושע היא, דאמר: משעת הנחתו.
רבי יהושע היא - דאמר משעת הנחת לולב הוא מזכיר, דהיינו יום שמיני וזהו סמוך לגשמים, דמן החג ואילך הוא זמן גשמים:
א"ל אביי: אפילו תימא רבי אליעזר - שאלה לחוד והזכרה לחוד.
ואיכא דאמרי: לימא