גרממיא של אדום,[1]
גרממיא - שם מלכות והיא מאדום:
שאלמלי הן יוצאין, מחריבין כל העולם כולו.
ואמר רבי חמא בר חנינא, תלת מאה קטירי תגא[2] איכא בגרממיא של אדום,
ותלת מאה ושיתין וחמשה מרזבני
מרזבני - דוכסים:[3]
איכא ברומי.
ובכל יומא נפקי הני לאפי הני, ומקטיל חד מינייהו, ומיטרדי לאוקמי מלכא[4].
ואמר ר' יצחק: אם יאמר לך אדם, "יגעתי ולא מצאתי", אל תאמן[5].
יגעתי - בתורה:
"לא יגעתי, ומצאתי", אל תאמן.
"יגעתי ומצאתי", תאמן.
הני מילי בדברי תורה, אבל במשא ומתן - סייעתא הוא מן שמיא.
ולדברי תורה לא אמרן אלא לחדודי,
אבל לאוקמי גירסא,
לאוקמי גירסא - שלא תשתכח ממנו:
סייעתא מן שמיא היא.
סייעתא דשמיא - ויש יגע ואינו מוצא:
ואמר רבי יצחק, אם ראית רשע שהשעה משחקת לו, אל תתגרה בו.
שנא': (תהילים לז, א) "אל תתחר במרעים"[6].
ולא עוד אלא שדרכיו מצליחין שנא': (תהילים י, ה) "יחילו דרכיו בכל עת".
יחילו - יצליחו. ודומה לו: "על כן לא יחיל טובו" (איוב כ):
ולא עוד, אלא שזוכה בדין.
שנאמר: "מרום משפטיך מנגדו".
מרום משפטיך מנגדו - מסולקין הם ממנו:
ולא עוד, אלא שרואה בשונאיו.
שנאמר: "כל צורריו, יפיח בהם".
יפיח בהם - בנפיחה בעלמא הן נופלים:
איני?
והאמר ר' יוחנן משום ר"ש בן יוחי: מותר להתגרות ברשעים בעולם הזה.
שנא': (משלי כח, ד) "עוזבי תורה יהללו רשע, ושומרי תורה יתגרו בם"?
ותניא ר' דוסתאי בר מתון אמר: מותר להתגרות ברשעים בעולם הזה.
ואם לחשך אדם לומר: "אל תתחר[7] במרעים ואל תקנא בעושי עולה"?
- מי שלבו נוקפו אומר כן.
מי שלבו נוקפו - הירא מן העבירות שבידו אומר כן:
אלא "אל תתחר במרעים", להיות כמרעים.
אל תתחר - אינו לשון גירוי, אלא שלא תאחוז במעשיו, כמו: ואיך תתחרה את הסוסים (ירמיהו ב) כלומר שאינו רץ כמותו:
"ואל תקנא בעושי עולה", להיות כעושי עולה"?
ואומר: (משלי כג, ) "אל יקנא לבך בחטאים וגו'"?
ואומר אל יקנא לבך בחטאים כי אם ביראת ה' כל היום - על כרחך אין קנאה זו לשון גירוי מלחמה אלא אחיזת מעשיו מדכתיב בסיפא: כי אם ביראת ה' כל היום:
לא קשיא: הא במילי דידיה, הא במילי דשמיא[8].
ואיבעית אימא: הא והא במילי דידיה ולא קשיא: הא בצדיק גמור, הא בצדיק שאינו גמור.[9]
דאמר רב הונא: מאי דכתיב: (חבקוק א, יג) "למה תביט בוגדים, תחריש בבלע רשע צדיק ממנו?"
"צדיק ממנו" - בולע, צדיק גמור - אינו בולע.
ואי בעית אימא: "שעה משחקת לו", שאני[10]:
אמר עולא: איטליא של יון - זה כרך גדול של רומי:
איטליא של יון - כרך גדול שגדל בשביל עון מנשה - שבשעה שהכניס צלם בהיכל, ירד גבריאל ונעץ קנה בים וגדל עליו חלקה גדולה ונבנה לשם איטליא של יון: "מאיי אלישה" (יחזקאל כז) מתרגמינן: "מנגוות איטליא":
והויא תלת מאה פרסה[11] על תלת מאה פרסה.
ויש בה שס"ה שווקים,
שווקים - חוצות[12]:
כמנין ימות החמה.
וקטן שבכולם - של מוכרי עופות, והויא ששה עשר מיל על ששה עשר מיל.
ומלך סועד בכל יום באחד מהן.
והדר בה, אע"פ שאינו נולד בה, נוטל פרס מבית המלך.
פרס - מזון:
והנולד בה, אע"פ שאינו דר בה, נוטל פרס מבית המלך.
ושלשת אלפים בי בני[13] יש בו.
וחמש מאות חלונות מעלין עשן חוץ לחומה.
חלונות שמעלים מהן עשן חוץ לחומה - שהן גבוהים מן החומה ואין מעשנין את החומה, וזהו חשיבות:
צדו אחד ים, וצדו אחד הרים וגבעות.
צדו אחד מחיצה של ברזל, וצדו אחד חולסית ומצולה:
חולסית - מקום אבנים דקות:
משנה
קראו את המגילה באדר הראשון, ונתעברה השנה - קורין אותה באדר שני[14].
אין בין אדר הראשון לאדר השני[15], אלא קריאת המגילה, ומתנות לאביונים:
אלא מקרא מגילה - כלומר שאם עשאו בראשון לא יצא:
גמרא
הא לענין סדר פרשיות,
סדר פרשיות - פרשת שקלים וזכור ופרה והחודש דתנן במתניתין דבני העיר - דנוהגין באדר:
זה וזה שוין.
זה וזה שוין - שאם קראם בראשון אין צריך לחזור ולקרות בשני:
מני מתני'?
לא תנא קמא, ולא ר' אליעזר ברבי יוסי, ולא רשב"ג?
דתניא: "קראו את המגילה באדר הראשון ונתעברה השנה, קורין אותה באדר השני.
שכל מצות שנוהגות בשני, נוהגות בראשון, חוץ ממקרא מגילה.
ר"א ברבי יוסי אומר: אין קורין אותה באדר השני.
שכל מצות שנוהגות בשני - נוהגות בראשון.
רשב"ג אומר משום רבי יוסי: אף קורין אותה באדר השני, שכל מצות שנוהגות בשני אין נוהגות בראשון.
ושוין בהספד ובתענית, שאסורין בזה ובזה".
שאסורין בזה ובזה - ביום ארבעה עשר וחמשה עשר שבשניהן:
ר"ש בן גמליאל היינו תנא קמא?
ואמר רב פפא גרסינן:
אמר רב פפא: סדר פרשיות איכא בינייהו.
דתנא קמא סבר: לכתחילה בשני, ואי עבוד בראשון עבוד, בר ממקרא מגילה, דאף על גב דקרו בראשון קרו בשני.
ורבי אליעזר ברבי יוסי סבר: אפילו מקרא מגילה, לכתחילה בראשון.
ורבן שמעון בן גמליאל סבר: אפילו סדר פרשיות אי קרו בראשון, קרו בשני.
ורבן שמעון בן גמליאל כו' - דהא כל מצות קאמר:
מני?
אי תנא קמא - קשיא מתנות?
אי רבי אליעזר ברבי יוסי - קשיא נמי מקרא מגילה?
אי רשב"ג - קשיא סדר פרשיות?
לעולם ת"ק, ותנא מקרא מגילה, והוא הדין מתנות לאביונים, דהא בהא תליא.
ואב"א, לעולם רשב"ג היא, ומתני' חסורי מיחסרא, והכי קתני:
מתניתין הכי קתני - ולא איירי בסדר פרשיות כלל:
"אין בין ארבעה עשר שבאדר הראשון לי"ד שבאדר השני, אלא מקרא מגילה ומתנות" - הא לענין הספד ותענית זה וזה שוין, ואילו סדר פרשיות לא מיירי.
אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יוחנן: הלכתא כרבן שמעון בן גמליאל שאמר משום רבי יוסי.
אמר רבי יוחנן: ושניהם מקרא אחד דרשו.
"בכל שנה ושנה".
רבי אליעזר ברבי יוסי סבר: "בכל שנה ושנה" - מה כל שנה ושנה אדר הסמוך לשבט, אף כאן אדר הסמוך לשבט.
ורשב"ג סבר: "בכל שנה ושנה" - מה כל שנה ושנה אדר הסמוך לניסן, אף כאן אדר הסמוך לניסן.
בשלמא רבי אליעזר ברבי יוסי מסתבר טעמא, דאין מעבירין על המצות.
אין מעבירין כו' - משבא לידי אקדים לעשות. דהכי תניא במכילתא: ושמרתם את המצות - אם באת מצוה לידך אל תחמיצנה:
אלא רשב"ג, מ"ט?
אמר רבי טבי: טעמא דרבי שמעון בן גמליאל, מסמך גאולה לגאולה עדיף.
גאולה לגאולה - פורים לפסח:
רבי אלעזר אמר: טעמא דר' שמעון ב"ג מהכא.
דכתיב: "לקיים את אגרת הפורים הזאת השנית".
ואיצטריך למיכתב