השנית"'. ואיצטריך למיכתב "בכל שנה ושנה".
דאי מ"בכל שנה ושנה" - הוה אמינא כי קושין.
קא משמע לן: "השנית".
ואי אשמועינן: "השנית" - הוה אמינא בתחילה בראשון ובשני.
קמ"ל: "בכל שנה ושנה".
ורבי אליעזר בר' יוסי - האי השנית מאי עביד ליה?
מיבעי ליה לכדרב שמואל בר יהודה.
דאמר רב שמואל בר יהודה: בתחילה קבעוה בשושן, ולבסוף בכל העולם כולו.
לבסוף קבעוה כו' - וזהו השנית:
אמר רב שמואל בר יהודה: שלחה להם אסתר לחכמים
שלחה להם - בשנה שנייה לקובעה עליהם חובה:
"קבעוני לדורות".
קבעוני - ליום טוב ולקרייה, להיות לי לשם:
שלחו לה: "קנאה את מעוררת עלינו לבין האומות?!"
קנאה את מעוררת עלינו - שיאמרו האומות שאנו שמחים להזכיר מפלתן:
שלחה להם: "כבר כתובה אני על דברי הימים למלכי מדי ופרס".
כבר אני כתובה - ושם יהו רואין מה שאירע להם על ידי ישראל:
רב ורב חנינא ורבי יוחנן ורב חביבא: מתנו:
רב ורב חנינא ורבי יוחנן ורב חביבא מתנו - הא דאמרינן לקמן:
- בכוליה סדר מועד, כל כי האי זוגא, חלופי רבי יוחנן ומעייל רבי יונתן -
בכוליה סדר מועד - שהוזכרה שם זוג זה של ארבע חכמים הללו, חלופי רבי יוחנן ומכניסין רבי יונתן:
שלחה להם אסתר לחכמים: "כתבוני לדורות"!
שלחו לה: (משלי כב, כ) "הלא כתבתי לך שלישים" - שלישים, ולא רבעים.
שלישים - בשלשה מקומות יש לנו להזכיר מלחמת עמלק: בספר ואלה שמות (יז) ובמשנה תורה (כה) ובספר שמואל (א טו). וזהו שאמר שלמה בדבר ששילשתו אי אתה רשאי לרבעו:
עד שמצאו לו מקרא כתוב בתורה: (שמות יז, יא) "כתב זאת זכרון בספר".
"כתב זאת" - מה שכתוב כאן ובמשנה תורה.
זאת מה שכתוב כאן ובמשנה תורה - דכל מה שכתוב בתורה קורא כתב אחד.
"זכרון" - מה שכתוב בנביאים.
"בספר" - מה שכתוב במגילה.
כתנאי: "כתב זאת", מה שכתוב כאן.
"זכרון": מה שכתוב במשנה תורה.
"בספר": מה שכתוב בנביאים.
דברי רבי יהושע.
ר' אלעזר המודעי אומר: "כתב זאת", מה שכתוב כאן ובמשנה תורה.
"זכרון": מה שכתוב בנביאים.
"בספר": מה שכתוב במגילה".
אמר רב יהודה אמר שמואל: אסתר אינה מטמאה את הידים.
אינה מטמאה את הידים. כשאר ספרים, דאמר ביציאות השבת: (דף יד.) שגזרו עליהן לטמא את הידים לתרומה. ומחלוקת בית שמאי וב"ה היא:
למימרא, דסבר שמואל: אסתר לאו ברוח הקודש נאמרה?
והאמר שמואל: אסתר ברוח הקודש נאמרה?
נאמרה לקרות, ולא נאמרה ליכתוב.
מיתיבי. "רבי מאיר אומר: קהלת - אינו מטמא את הידים,
ר' יוסי אומר: שיר השירים - מטמא את הידים, ומחלוקת בקהלת.
ר' שמעון אומר: קהלת - מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה.
אבל רות ושיר השירים ואסתר - מטמאין את הידים"?
הוא דאמר כר' יהושע.
הוא דאמר כרבי יהושע - דאמר לעיל: זאת - מה שכתוב בתורה, זכרון - מה שכתוב במשנה תורה, בספר - מה שכתוב בנביאים. אבל במגילה לא ניתנה ליכתב אלא לגורסה על פה ולקרותה:
תניא: "ר' שמעון בן מנסיא אומר: קהלת אינו מטמא את הידים, מפני שחכמתו של שלמה היא.
אמרו לו: וכי זו בלבד אמר?!
והלא כבר נאמר: (מלכים א ה, יב) "וידבר שלשת אלפים משל"?
והלא כבר נאמר וידבר כו' - וקהלת כבר נאמרה. וכיון דלא כתב את כולן, למדת שמה שכתב רוח הקודש היה:
ואומר (משלי ל, ו) "אל תוסף על דבריו"".
אל תוסף על דבריו - מקרא הוא בספר משלי:
מאי "ואומר"?
וכי תימא, מימר טובא אמר, דאי בעי איכתיב ודאי בעי לא איכתיב.
דאי בעי כתב ואי בעי לא כתב - ולעולם מה שכתב משלות בעלמא נינהו ולא מפי הקב"ה:
תא שמע: "אל תוסף על דבריו".
תא שמע אל תוסף על דבריו - מדקאסר להוסיף עליהן, שמע מינה ברוח הקודש נאמרו:
תניא. "ר' אליעזר אומר: אסתר ברוח הקודש נאמרה.
שנאמר: (אסתר ו) "ויאמר המן בלבו"".
ויאמר המן בלבו - מנא ידעו כותבי המגילה שכך אמר בלבו - אלא רוח הקודש נגלה עליהם:
ר' עקיבא אומר: אסתר ברוח הקודש נאמרה. שנאמר: (אסתר ב, טו) "ותהי אסתר נשאת חן בעיני כל רואיה"".
ר"מ אומר: "אסתר ברוח הקודש נאמרה. שנאמר: (אסתר ב) "ויודע הדבר למרדכי"".
ויודע הדבר למרדכי - מי גלה לו רוח הקדש שרה עליו:
רבי יוסי בן דורמסקית אומר: "אסתר ברוח הקודש נאמרה.
שנאמר: (אסתר ט, ) "ובבזה לא שלחו את ידם".
ובבזה לא שלחו את ידם - היאך ידעו מה עשו הרחוקים:
אמר שמואל: אי הואי התם, הוה אמינא מלתא דעדיפא מכולהו.
שנאמר: "קימו וקבלו", קימו למעלה, מה שקיבלו למטה.
אמר רבא: לכולהו אית להו פירכא, לבר מדשמואל דלית ליה פירכא.
דרבי אליעזר - סברא הוא דלא הוה איניש דחשיב למלכא כוותיה, והאי כי קא מפיש טובא ואמר - אדעתיה דנפשיה קאמר.
מפיש ואמר טובא - יביאו לבוש מלכות אדעתא דנפשיה קאמר - שמע מינה זאת היתה בלבו:
דר"ע - דלמא כר' אלעזר דאמר: מלמד שכל אחד ואחד נדמתה לו כאומתו.
נדמתה לו כאומתו - והיו אומרים בפיהם זו משלנו היא:
והא דרבי מאיר - דלמא כרבי חייא בר אבא,
דרבי חייא בר אבא - לקמן בפירקין:
דאמר: בגתן ותרש שני טרשיים היו.
והא דרבי יוסי בן דורמסקית - דלמא פריסתקי שדור.
פריסתקי שדור - שלוחים שלחו להם למרדכי ואסתר שלא נגענו בביזה שלא ירע למלך:
דשמואל - ודאי לית ליה פירכא.
אמר רבינא: היינו דאמרי אינשי," טבא חדא פלפלתא חריפתא, ממלי צני קרי".
רב יוסף אמר מהכא: (אסתר ט, ) "וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים".
לא יעברו - מנא ידע את העתיד:
רב נחמן בר יצחק אומר מהכא: "וזכרם לא יסוף מזרעם":
ומתנות לאביונים: תני רב יוסף: "ומשלוח מנות איש לרעהו", שתי מנות לאיש אחד.
מנות - מיני מעדנים:
שתי מנות לאדם אחד - דכתיב: ומשלוח מנות איש לרעהו - שתי מנות לאדם אחד. ומתנות לאביונים שתי מתנות לשני בני אדם - די לכל אחד ואחד מתנה אחת, דהא אביונים נמי תרתי משמע:
"ומתנות לאביונים" - שתי מתנות לשני בני אדם.
רבי יהודה נשיאה שדר ליה לרבי אושעיא, אטמא[1] דעיגלא תלתא.
עגלא תלתא - שלישי לבטן:
וגרבא דחמרא.
שלח ליה