ואישתכח כוותי.[1]
ואישתכח כוותי גרסי':
"חַמַת" - זו טבריא[2].
ולמה נקרא שמה חמת?
על שום, חמי טבריא[3].
"רַקַת" - זו ציפורי.
ולמה נקרא שמה רקת?
משום דמידלייא[4] כרקתא דנהרא[5].
רקתא דנהרא - שפת הנהר גבוה מן הנהר, אף ציפורי יושבת בראש ההר:
"כִינָרֶת", זו גינוסר.
ולמה נקרא שמה כינרת?
דמתיקי פירא כקלא דכינרי[6].
אמר רבא: מי איכא למאן דאמר: רקת לאו טבריא היא?!
והא כי שכיב איניש הכא,[7]
כי שכיב איניש הכא - כשמת אדם גדול בבבל:
התם ספדי ליה הכי:
ספדי ליה התם - בטבריא:
"גדול הוא בששך,
ששך - בבל בחילוף א"ת ב"ש:
ושם לו ברקת".
ושם לו ברקת - יצא לו שם בטבריא[8]:
וכי מסקי ארונא להתם
וכי מסקי ארון - של מת מבבל לקוברו בטבריא[9]:
ספדי ליה הכי:
אמרו הכי - הספדנין, קורין בשווקים בלשון הזה - שֶיֵצְאוּ לקראת המת:
"אוהבי שרידים
אוהבי שרידים - אוהבי ישראל[10]:
יושבי רקת, צאו וקבלו הרוגי עומק".
יושבי רקת צאו וקבלו הרוגי עמק - מתי בבל העמוקה:
כי נח נפשיה דרבי זירא,
ר' זירא עלה מבבל לארץ ישראל ומת שם בטבריא:
פתח עליה ההוא ספדנא: "ארץ שנער[11] הרה וילדה, ארץ צבי גידלה שעשועיה,
[ארץ צבי - ארץ] ישראל:
גידלה שעשועיה - של שנער:
אוי נא לה אמרה רקת[12], כי אבדה כלי חמדתה"?
אלא אמר [רבא[13]][14]: "חמת", זו חמי גרר.
"רקת", זו טבריא.
"כינרת", זו גינוסר.
ולמה נקרא שמה "רקת"?
שאפילו ריקנין שבה[15], מלאין מצות כרמון[16].
רבי ירמיה אמר: "רקת" שמה.
ולמה נקרא שמה טבריא?
שיושבת בטבורה של ארץ ישראל.
בטיבורה - באמצעיתה:
[רבה[17]] אמר, "רקת", שמה.
ולמה נקרא שמה "טבריא"?
שטובה ראייתה[18].
אמר זעירא: "קטרון"[19], זו ציפורי[20].
ולמה נקרא שמה ציפורי?
שיושבת בראש ההר כצפור[21].
וקטרון ציפורי היא?!
והא קטרון בחלקו של זבולון הואי[22].
דכתיב (שופטים א, ל) "זבולון לא הוריש את יושבי קטרון ואת יושבי נהלול".
לא הוריש את יושבי קטרון - שבאה לחלקו, ועבר על מה שאמר הקב"ה: לא תחיה כל נשמה (דברים כ, טז) והניחן לגור שם ביניהם ולהעלות להם מס:
וזבולון מתרעם על מדותיו הוה.
על מדותיו - על מזלו שנמדד לו מן השמים, מדה שאינו חפץ בה:
שנאמר (שופטים ה, ח) "זבולון עם חרף נפשו למות".
מה טעם - משום "דנפתלי על מרומי שדה".
אמר זבולון לפני הקב"ה: "רבונו של עולם, לאחיי נתת להם שדות וכרמים, ולי נתת הרים וגבעות.
לאחיי נתת להם ארצות, ולי נתת ימים ונהרות!"
אמר לו: "כולן צריכין לך ע"י חלזון".
כולן צריכין לך - כל אחיך יהו צריכין לך:
על ידי חלזון - חלזון עולה מן הים להרים, וצובעין בדמו תכלת, ונמכר בדמים יקרים:
שנאמר: (דברים לג, יט) "[עמים הר יקראו] ושפוני טמוני חול".
עמים הר יקראו - מכל השבטים יתקבצו להריך לקנות: שפוני טמוני חול:
תני רב יוסף: "שפוני" - זה חלזון.
שפוני זה חלזון - שהוא דבר חשוב. ספון - חשוב בלשון ברייתא:
"טמוני" - זו טרית.
טרית - דג שקורין טונינ"א:
"חול" - זו זכוכית לבנה.
זכוכית לבנה - היוצא מן החול, כדאמר ביציאות השבת (שבת טו:). וחול של זבולון חשוב משאר חולות וראוי לזכוכית לבנה:
אמר לפניו: "רבונו של עולם: מי מודיעני?"
מי מודיעני - על זאת לתת לי דמים:
אמר לו (דברים שם): "שם יזבחו זבחי צדק".
שם יזבחו זבחי צדק - כאשר אסור גזל בּעֹולָה כך לא יגזלו ממך כלום, שאם יטול שוה פרוטה בלא דמים, תתקלקל הצביעה והחול ולא יועיל כלום:
סימן זה יהא לך: "כל הנוטל ממך בלא דמים, אינו מועיל בפרקמטיא שלו כלום".
כל המוצא חלזון ונוטלו בלא דמים אינו מצליח:
ואי סלקא דעתך קטרון זו ציפורי, אמאי מתרעם על מדותיו? והא הויא ציפורי מילתא דעדיפא טובא?
וכי תימא דלית בה: "זבת חלב ודבש"?
זבת חלב ודבש - העזים אוכלין תאנים והדבש נוטף מהן, והחלב זב מן העזים ונעשים כמין נחל:
והאמר ריש לקיש: "לדידי חזי לי זבת חלב ודבש דציפורי, והויא ששה עשר מיל על ששה עשר מיל?
ששה עשר מיל - ד' פרסאות:[23]
וכ"ת דלא נפישא דידיה כדאחוה?
והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: לדידי חזי לי זבת חלב ודבש דכל ארעא דישראל, והויא כמבי כובי עד אקרא דתולבקני,
לדידי חזי לי זבת חלב ודבש דכל ארץ ישראל - בכל מקום שהוא שם, ואם באת לצרפו יחד הוי: כמבי כובי עד אקרא דתולבקני - שם מקום:
אקרא - מקום מעבר הנהר ובלע"ז פורט"ו:
עשרין ותרתין פרסי אורכא, ופותיא שיתא פרסי?[24]
אפ"ה, שדות וכרמים עדיפא ליה.
עדיפי ליה - חביבי ליה:
דיקא נמי, דכתיב: (שופטים ה, ח) "ונפתלי על מרומי שדה".
ש"מ.
אמר רבי אבהו: (צפניה ב, ד) "ועקרון תעקר", זו קסרי[25] בת אדום[26], שהיא[27] יושבת בין החולות, והיא[28] היתה יתד תקועה לישראל בימי יוונים.
יתד תקועה - לרעה:
וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, היו קורין אותה: "אחידת מגדל שיר".
אחידת מגדל שיר - כבושת מגדל שיר:
אמר רבי יוסי בר חנינא: מאי דכתיב (זכריה ט, ז) ו"הסירותי דמיו מפיו[29], ושקוציו מבין שיניו[30], ונשאר גם הוא לאלהינו".[31]
והסירותי דמיו מפיו וגו' - גבי צור כתיב שהוא ראש לאדום:
"והסירותי דמיו מפיו" - זה: בית במיא, שלהן.
"ושקוציו מבין שיניו" - זה: בית גליא, שלהן.
גלייא במיא - ראשי ע"ז הם לאדום:
"ונשאר גם הוא לאלהינו" - אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבאדום.
(שם) "והיה[32] כאלוף ביהודה, ועקרון כיבוסי"[33],
כיבוסי - היא ירושלים:
והיה אדום לאלופי יהודה - ועקרון תהיה בית תלמוד בירושלים:
אלו תראטריות וקרקסיות שבאדום, שעתידין שרי יהודה ללמד בהן תורה ברבים.
אמר רבי יצחק: "לשם" זו "פמייס".
לשם - עיר שכיבשו בני דן[34]:
זו פמייס - שמשם ירדן יוצא, כדאמר מר: ירדן יוצא ממערת פמייס (בכורות דף נה.):
"עקרון תעקר"(צפניה ב, ד), זו קסרי בת אדום, שהיא היתה מטרופולין של מלכים.
מטרופולין - לשון יון - אימא של מלכות: מטר"א - אם, פולין - לשון שררה. כדאמר מר: עד שבאו דיופלי[35] מהעיר - שני שרים (תענית דף יח:):
איכא דאמרי: דמרבי בה מלכי.
דמרבי - שמגדלין שם בני מלכים:
ואיכא דאמרי: דמוקמי מינה מלכי.
קסרי וירושלים: אם יאמר לך אדם חרבו שתיהן - אל תאמן.
ישבו שתיהן - אל תאמן.
חרבה קסרי וישבה ירושלים, חרבה ירושלים וישבה קסרי - תאמן.
שנאמר (יחזקאל כו, א) "אִמָּֽלְאָ֖ה הָֽחֳרָֽבָה".
אמלאה החרבה - רישא דקרא: יען אמרה צור[36] על ירושלים .. אמלאה החרבה[37], עכשיו אתמלא מחורבתה:
אם מליאה זו - חרבה זו, אם מליאה זו - חרבה זו.
רב נחמן בר יצחק אמר: מהכא (בראשית כה, כג) "ולאום מלאום יאמץ"[38].
ואמר רבי יצחק: מאי דכתיב: (ישעיהו כו, י) "יוחן רשע בל למד צדק"[39]?
רשע - זה עשו:
אמר יצחק לפני הקב"ה: "רבש"ע, יוחן עשו".
אמר יצחק להקב"ה: יוחן רשע - זה עשו.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: רשע הוא:
אמר לו: "רשע הוא".
אמר לו[40]: "בל למד צדק?!"[41]
אמר לו[42]: (ישעיהו כו, י) "בארץ נכוחות יעול"[43].
בארץ נכוחות יעול - את ירושלים יחריב:
אמר לו: "אם כן, בל יראה גאות ה'"(ישעיהו כו, י).
אמר יצחק - אם כן בל יראה גאות ה':
ואמר רבי יצחק: מאי דכתיב: (תהילים קמ, ט) "אל תתן ה' מאויי רשע, זממו אל תפק, ירומו סלה".
אמר יעקב לפני הקב"ה: "רבונו של עולם, "אל תתן" לעשו הרשע תאות לבו.
"זממו אל תפק",
זממו אל תפק - אל תוציאנו מנחיריו. זמם כמין טבעת ברזל שנותנין בחוטמה של אנקה[44] ונמשכת בו ומתוך חוזקה אינה משתמרת כי אם בו:
זו