יכשל בו?!
יכשל בו - גרסי' ולא גרסי' זרעו:
דאמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: בשביל משקל שני סלעים מילת שהוסיף יעקב ליוסף משאר אחיו, נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים.
אמר רבי בנימן בר יפת: רמז רמז לו שעתיד בן לצאת ממנו שיצא מלפני המלך בחמשה לבושי מלכות.
שנאמר: ומרדכי יצא בלבוש מלכות תכלת וגו'[1].
(בראשית מה) ויפול על צוארי בנימן אחיו[2]
- כמה צוארין הוו ליה לבנימין?
כמה צוארין היו לו לבנימין - לא גרסינן - שכן דרך המקרא לכתוב צוארי לשון רבים: על חלקת צואריו (בראשית כז[3][3]) בכה על צואריו[3]:
אמר רבי אלעזר: בכה על שני מקדשים[4] שעתידין להיות בחלקו של בנימין ועתידין ליחרב[5].
ובנימין בכה על צואריו[6] - בכה על משכן שילה שעתיד להיות בחלקו של יוסף ועתיד ליחרב[7].
(בראשית מה) והנה עיניכם רואות ועיני אחי בנימין[8]
אמר רבי אלעזר: אמר להם כשם שאין בלבי על בנימין אחי שלא היה במכירתי, כך אין בלבי עליכם[9].
כי פי המדבר אליכם - כפי כן לבי
(בראשית מה) ולאביו שלח כזאת עשרה חמורים נושאים מטוב מצרים[10]
מאי: מטוב מצרים?
אמר ר' בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר: שלח לו יין [ישן] שדעת זקנים נוחה הימנו[11].
שיגר לו יין - לפי שדעת זקנים נוחה הימנו, זה הדבר הטוב לו מן הכל:
(בראשית נ) וילכו גם אחיו ויפלו לפניו[12]
אמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר: היינו דאמרי אינשי: תעלא בעידניה סגיד ליה[13].
תעלא - שועל:
בעידניה - אם תראה שעתו מצלחת:
תעלא! מאי בצירותיה מאחווה?!
תעלא - קרי ליה יוסף לפני אחיו, מאי בצירותיה מאחווה:
אלא אי איתמר הכי איתמר: (בראשית מז) וישתחו ישראל על ראש המטה[14]
אמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר: תעלא בעידניה סגיד ליה[15].
(בראשית נ) וינחם אותם וידבר על לבם[16]
אמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר: מלמד שאמר להם דברים שמתקבלין על הלב.
ומה עשרה נרות לא יכלו לכבות נר אחד[17], נר אחד היאך יכול לכבות עשרה נרות.
(אסתר ח) ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר[18]
אמר רב יהודה:
אורה - זו תורה. וכן הוא אומר: (משלי ו) כי נר מצוה ותורה אור[19].
אורה זו תורה - שגזר עליהן המן שלא יעסקו בתורה:
שמחה - זה יום טוב.
זהו יום טוב - קיימו עליהם ימים טובים:
וכן הוא אומר: (דברים טז) ושמחת בחגך[20]
ששון - זו מילה.
זו מילה - ועל כל אלה גזר:
וכן הוא אומר: (תהילים קיט) שש אנכי על אמרתך[21].
אמרתך - זו מילה, שניתנה במאמר ולא בדיבור: ויאמר ה' אל אברהם ואתה את בריתי תשמור. (בראשית יז[16]) ומצינו שדוד שמח עליה, שנאמר: למנצח על השמינית (תהלים ו[17]) כשהיה בבית המרחץ וראה עצמו בלא תורה ובלא מצות כיון (שנסתכל) במילה - שמח:
ויקר - אלו תפלין. וכן הוא אומר: (דברים כח[22]) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך. ותניא רבי אליעזר הגדול אומר: אלו תפלין שבראש.
ואת פרשנדתא וגו' עשרת בני המן[23]
אמר רב אדא דמן יפו: עשרת בני המן ו"עשרת" - צריך לממרינהו בנשימה אחת.
עשרת בני המן ועשרת - הזכרת שמותן ותיבה[24] הסמוכה אחריהן - כלומר נשמתן נפלו כאחד:
מאי טעמא - כולהו בהדי הדדי נפקו נשמתייהו.
אמר רבי יוחנן: וי"ו דויזתא צריך למימתחה בזקיפא[25]
זקיפא - פורק"א בלעז, בצד אחד זה למטה מזה:
כמורדיא דלברות[26].
מאי טעמא - כולהו בחד זקיפא אזדקיפו.
אמר רבי חנינא בר פפא, דרש ר' שילא איש כפר תמרתא: כל השירות כולן נכתבות אריח[27] על גבי לבינה
אריח - הוא הכתב:
לבינה - הוא חלק, שהוא כפליים מן הכתב, והאריח חצי לבינה:
ולבינה על גבי אריח.
חוץ משירה זו, ומלכי כנען[28] - שאריח על גבי אריח ולבינה על גבי לבינה.
מאי טעמא - שלא תהא תקומה למפלתן.
שלא תהא להם תקומה - שלא יהא להם מקום להרחיב צעדיו תחתיו:
ויאמר המלך לאסתר המלכה בשושן הבירה הרגו היהודים[29]
אמר רבי אבהו: מלמד שבא מלאך וסטרו על פיו.
מלמד שבא מלאך כו' - שהרי התחיל לדבר בלשון כעס וסופו אמר: מה שאלתך:
ובבאה לפני המלך אמר עם הספר[30]
"אמר", "אמרה" מיבעי ליה?
אמר רבי יוחנן: אמרה לו: יאמר בפה מה שכתוב בספר.
הכי גרסינן אמר רב נחמן: יאמר בפה מה שנכתב בספרים - ולא גרסינן: אמרה לו[31]. והכי פירושה. סדר המקראות כך הוא: וקיבל היהודים את אשר החלו לעשות.[32] כי המן בן המדתא האגגי וגו'.[33] ובבואה לפני המלך אמר עם הספר וגו'.[34] ומרדכי כתב אליהם[35] שיעשו פורים כי המן ביקש לאבדם ומה שבאת אסתר לפני המלך [להתחנן לו] - כל זה יאמר שנה בשנה:
עם הספר - שתהא מגילה כתובה לפניהם בשעת קריאה:
דברי שלום ואמת[36]
אמר רבי תנחום, ואמרי לה אמר רבי אסי: מלמד שצריכה שרטוט כאמיתה של תורה.
כאמיתה של תורה - כספר תורה עצמו. שרטוט הלכה למשה מסיני:
ומאמר אסתר קיים[37]
מאמר אסתר אין דברי הצומות לא?[38]
אמר רבי יוחנן: דברי הצומות ומאמר אסתר קיים [דברי] הפורים האלה.
דברי הצומות וזעקתם[39] ומאמר אסתר - כך סמוכים המקראות:
כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וגדול ליהודים ורצוי לרוב אחיו[40]
לרוב אחיו ולא לכל אחיו - מלמד: שפירשו ממנו מקצת סנהדרין.
שפירשו ממנו - לפי שבטל מדברי תורה ונכנס לשררה:
אמר רב יוסף: גדול ת"ת יותר מהצלת נפשות. דמעיקרא חשיב ליה למרדכי בתר ד' ולבסוף בתר חמשה.
מעיקרא כתיב: (עזרא ב) אשר באו עם זרובבל ישוע נחמיה שריה רעליה מרדכי בלשן[41].
מעיקרא - בימי כורש כשעלה (עם) זרובבל מן הגולה ומרדכי עמו ונמנו בספר עזרא. כ"ד שנה היה בין מנין למנין בימי כורש לדריוש האחרון. ולפי שנעשה מרדכי שר בינתים ירד מחשיבותו אצל חכמים:
ולבסוף כתיב: (נחמיה ו) הבאים עם זרובבל ישוע נחמיה עזריה רעמיה נחמני מרדכי בלשן[42].
אמר רב: ואיתימא רב שמואל בר מרתא: גדול תלמוד תורה יותר מבנין בית המקדש. שכל זמן שברוך בן נריה קיים לא הניחו עזרא ועלה.
שכל זמן שברוך בן נריה קיים לא הניחו עזרא ועלה - שיש לך לתמוה למה לא עלה עזרא עם זרובבל בימי כורש עד השנה השביעית לדריוש האחרון לאחר שנבנה הבית? כמו שכתוב בעזרא: ויבא ירושלם בחדש החמישי היא שנת השביעית למלך וגו'. (עזרא ז)[43] ובמדרש שהיה לומד תורה מפי ברוך בן נריה בבבל. וברוך לא עלה מבבל ומת שם בתוך השנים הללו. ודאמרן לעיל[44]: ברוך נתנבא בשנת שתים לדריוש? - בבבל היה מתנבא ושולח ספרים לירושלים:
אמר רבה אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא: גדול תלמוד תורה יותר מכבוד אב ואם.
שכל אותן שנים שהיה יעקב אבינו בבית עבר לא נענש.
יעקב למד תורה י"ד שנה בבית עבר - כשפירש מאביו ללכת לחרן, ולא נענש עליהן על כיבוד אביו. ובשאר כל השנים שנשתהה בבית לבן ובדרך נענש כדמפרש ואזיל:
דאמר מר: