למה נמנו שנותיו של ישמעאל?
למה נמנו שנותיו של ישמעאל - מה לנו למנות שנות הרשעים:
כדי ליחס בהן שנותיו של יעקב.
להתייחס בהן שנותיו של יעקב - על ידי מנין שנות ישמעאל אנו למדין [באיזה פרק משנות יעקב עברו עליו כל הקורות והמוצאות אותו, מהן אנו למדין] ששימש בבית עבר י"ד. כיצד אברהם בן פ"ו שנה כשנולד ישמעאל, וכשנולד יצחק היה בן מאה שנה - הרי היו לישמעאל י"ד שנה. ויצחק קדם ליעקב ששים שנה - הרי לישמעאל ע"ד[1]. כמה פיישן משנותיו של ישמעאל[2] - ס"ג. נמצא שהיה יעקב כשמת ישמעאל בן ס"ג שנה:
דכתיב: (בראשית כה[3]) ואלה שני חיי ישמעאל מאת שנה ושלשים שנה ושבע שנים.
כמה קשיש ישמעאל מיצחק - ארביסר שנין.
דכתיב: (בראשית טז[4]) ואברם בן שמונים שנה ושש שנים בלדת הגר את ישמעאל לאברם.
וכתיב: (בראשית כא[5]) ואברהם בן מאת שנה בהולד לו את יצחק בנו.
וכתיב (בראשית כה[6]) ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם.
בר כמה הוה ישמעאל כדאתיליד יעקב - בר שבעים וארבעה.
כמה פיישן משניה - שתין ותלת.
ותניא: היה יעקב אבינו בשעה שנתברך מאביו בן ששים ושלש שנה, ובו בפרק מת ישמעאל.
ותניא היה יעקב כו' - ותניא נמי הכי, שהיה יעקב כשנתברך מאביו בן ס"ג. ובו בפרק מת ישמעאל. שנאמר: וילך עשו אל ישמעאל וגו'[7]:
דכתיב: (בראשית כח) וירא עשו כי ברך וגו'[8] וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל אחות נביות[9].
ממשמע שנאמר בת ישמעאל איני יודע שהיא אחות נביות? - מלמד שקידשה ישמעאל ומת והשיאה נביות אחיה.
מלמד שקידשה ישמעאל - אביה ומת והשיאה נביות אחיה:
שתין ותלת[10], וארביסר עד דמתיליד יוסף - הא שבעין ושבעה.
וארבע עשרה שנה - היה יעקב בבית לבן עד דאתיליד יוסף. דכתיב: עבדתיך ארבע עשרה שנה בשתי בנותיך וגו'. (בראשית לא) וכשנולד יוסף שלמו שני עבדות הבנות. שנאמר: ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף וגו'. (שם ל[11]) ומשם והלאה עבד אותו בשכר הצאן הרי בן ע"ז היה יעקב כשנולד יוסף. וכתיב: ויוסף בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה[12] נמצא יעקב בן מאה ושבע [שנים כשהיה יוסף בן שלשים שנה]. ונשתהה יעקב לישב בארץ כנען שלא ירד למצרים:
וכתיב (בראשית מא) ויוסף בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה[13] - הא מאה ושבע.
שב דשבעא ותרתי דכפנא - הא מאה ושיתסר.
שבעה דשבעא ותרין דכפנא - דכתיב: כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ וגו' (בראשית מה[14]) הרי בן קי"ו היה יעקב כשירד למצרים. וקרא כתיב: שלשים ומאת שנה[14] - נמצא משנסע מבית אביו עד שבא לבית לבן ארבע עשר. ואותן השנים היה בבית עבר. "ולא חשיב להו" - לא גרסינן הכא עד לקמן:
וכתיב: (בראשית מז[15]) ויאמר פרעה אל יעקב כמה ימי שני חייך. ויאמר יעקב אל פרעה ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה[16].
מאה ושיתסר הויין? - אלא ש"מ ארבע עשרה שנין דהוה בבית עבר לא חשיב להו.
דתניא: היה יעקב בבית עבר מוטמן ארבע עשרה שנה.
עבר מת לאחר שירד יעקב אבינו לארם נהרים שתי שנים[17].
עבר מת לאחר ירידתו של יעקב לארם נהרים - ובא לבית לבן ועמד שם שתי שנים. צא וחשוב שנותיו של עבר ונמצא שמת כשהיה יעקב בן שבעים ותשע שנה. והיינו שתי שנים משבא לבית לבן כשתחשוב י"ד שנה ששימש בבית עבר:
יצא משם ובא לו לארם נהרים.
יצא - יעקב מבית עבר שתי שנים לפני מיתתו של עבר:
נמצא כשעמד על הבאר בן שבעים ושבע שנה.
נמצא כשעמד כו' - הכי גרסינן: מנלן דלא איענש עלייהו - דתניא: נמצא יוסף כשפירש מאביו, שלא ראהו - עשרים ושתים שנה, כדרך שפירש יעקב מבית אביו, שלא כיבדו - נתאבל על יוסף כ"ב שנה. כיצד - יוסף בן שבע עשרה שנה היה כשפירש מאביו[18]. וכשמלך על מצרים היה בן שלשים שנה. שנאמר: ויוסף בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה[19] - הרי י"ג, ושבעה דשבעא, ותרין דכפנא - הרי עשרים ושתים שנה שנתכסה יוסף מאביו. ויעקב עמד עשרים שנה בבית לבן וי"ד שנה בבית עבר:
ומנלן דלא מיענש?
דתניא: נמצא יוסף שפירש מאביו עשרים ושתים שנה כשם שפירש יעקב אבינו מאביו.
דיעקב תלתין ושיתא הויין?
אלא ארביסר דהוה בבית עבר לא חשיב להו.
אלא שמע מינה - י"ד דבית עבר לא חשיב להו דלא איענש עלייהו:
סוף סוף דבית לבן עשרין שנין הויין?
אי הכי בצירא להו - ואין כאן אלא עשרים דבית לבן:
אלא משום דאשתהי באורחא תרתין שנין.
אישתהי ב' שנים באורחא - דבשובו מארם נהרים לבא ליצחק אביו: ויבן לו בית - לימות החורף, עשה סוכות ב' פעמים - שני ימות הקיץ - הרי י"ח. ובבית אל עשה ששה חדשים כשיצא משכם, שנאמר: קום עלה בית אל וגו' (בראשית לה):
דתניא: יצא מארם נהרים ובא לו לסכות ועשה שם שמונה עשר חודש.
שנאמר: (בראשית לג) ויעקב נסע סכותה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סכות[20].
ובבית אל עשה ששה חדשים[21] והקריב זבחים:
הדרן עלך מגילה נקראת
פרק שני הקורא לפרע
משנה
הקורא את המגילה למפרע - לא יצא.
קראה על פה, קראה תרגום, בכל לשון - לא יצא.
אבל קורין אותה ללועזות בלעז.
הקורא - ללועזות. כל שאינו לשון הקודש נקרא לעז. ולקמן פריך: והא אמרת: קראה בכל לשון - לא יצא[22]:
והלועז ששמע אשורית - יצא.
קראה סירוגין ומתנמנם - יצא.
סירוגין - בגמרא מפרש: קורא מעט ופוסק (ושוהה), וחוזר ופוסק:
היה כותבה, דורשה, ומגיהה - אם כוון לבו יצא.
היה כותבה או דורשה - ומתוך כך קוראה - אם כוון לבו יצא:
ואם לאו - לא יצא.
היתה כתובה: בסם[23] ובסיקרא[24] ובקומוס[25] ובקנקנתום.[26] על הנייר,[27] ועל הדפתרא.[28] - לא יצא.
דיפתרא ונייר - מפרש בגמ':
עד שתהא כתובה אשורית[29] על הספר ובדיו:
על הספר - קלף:
גמרא
מנא הני מילי?
מנהני מילי - דלמפרע לא יצא:
אמר רבא: דאמר קרא: ככתבם וכזמנם - מה זמנם למפרע לא, אף כתבם למפרע לא.
מה זמנם למפרע לא - דאי אפשר שיהא ט"ו קודם לי"ד:
מידי קריאה כתיבה הכא, עשייה כתיבה? דכתיב: להיות עושים את שני הימים.
אלא מהכא, דכתיב: והימים האלה נזכרים ונעשים - איתקש זכירה לעשייה, מה עשייה למפרע לא, אף זכירה למפרע לא.
תנא. וכן בהלל, וכן בקריאת שמע, ובתפלה.
הלל מנלן?
רבה אמר: דכתיב: (תהילים קיג[30]) ממזרח שמש עד מבואו.
ממזרח שמש עד מבואו - כשם ששקיעת וזריחת החמה לא יהפכו כך: מהולל שם ה' - ולא למפרע:
רב יוסף אמר: (תהילים קיח[31]) זה היום עשה ה'.
זה היום - כסדר היום שאינו משתנה בשעותיו להיפך, כך למפרע לא:
רב אויא אמר: (תהילים קיג[32]) יהי שם ה' מבורך.
יהי שם ה' מבורך - כהוייתו יהא, הלול השם וברכתו כסדרו:
ורב נחמן בר יצחק ואיתימא ר' אחא בר יעקב אמר: מהכא: (תהילים קיג) מעתה ועד עולם.
ק"ש - דתניא: ק"ש - ככתבה, דברי רבי.
ככתבה - בלשון הקודש ולא בלשון אחר:
וחכ"א: בכל לשון.
מ"ט דרבי?
אמר קרא: