(דברים ו[1]) "והיו" - בהויתן יהו.
והיו הדברים האלה בהוייתן - בלשון הקודש:
ורבנן מ"ט?
אמר קרא: (דברים ו[2]) "שמע" - בכל לשון שאתה שומע.
ורבי נמי הא כתיב: "שמע"?
ההוא מיבעי ליה: השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך.
ורבנן?
סברי כמאן דאמר: הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו - יצא.
ורבנן נמי הכתיב: "והיו"?
ההוא מיבעי ליה שלא יקרא למפרע.
שלא יקרא למפרע - אלמא קריאת שמע למפרע לא. ומהכא יליף תנא דלעיל טעמא:
ורבי שלא יקרא למפרע מנא ליה?
מ"דברים, הדברים".
ורבנן?
דברים הדברים לא משמע להו.
לימא קסבר רבי כל התורה כולה בכל לשון נאמרה.
בכל לשון נאמרה - לקרותה בכל לשון ולכן איצטריך בקריאת שמע והיו:
דאי סלקא דעתך בלשון הקודש נאמרה, למה לי למכתב: "והיו"?
אצטריך. סלקא דעתך שמע כרבנן, כתב רחמנא: "והיו".
איצטריך - והיו דלא תימא שמע בכל לשון שאתה שומע כרבנן:
לימא קסברי רבנן כל התורה בלשון הקודש נאמרה, דאי סלקא דעתך בכל לשון נאמרה למה לי למכתב שמע?
איצטריך. סלקא דעתך אמינא והיו כרבי כתב רחמנא שמע.
תפלה מנא לן?
דתניא: שמעון הפקולי הסדיר שמונה עשרה ברכות לפני רבן גמליאל על הסדר ביבנה.
על הסדר - כמשפט המקראות וכדיליף לקמן:
הפקולי - יש אומרים שמשתכר בצמר גפן שנקרא פקולא:
אמר רבי יוחנן, ואמרי לה במתניתא תנא: מאה ועשרים זקנים, ובהם כמה נביאים תיקנו שמונה עשרה ברכות על הסדר.
ת"ר: מנין שאומרים אבות?
שנאמר: (תהילים כט) הבו לה' בני אלים.
הבו לה' - הזכירו לפניו את אילי הארץ:
ומנין שאומרים גבורות:
שנאמר: (תהילים כט) הבו לה' כבוד ועוז.
ומנין שאומרים קדושות?
שנאמר: (תהילים כט) הבו לה' כבוד שמו השתחוו לה' בהדרת קדש.
הבו לה' כבוד שמו - סיפיה דקרא בהדרת קודש:
ומה ראו לומר בינה אחר קדושה?
שנאמר: (ישעיהו כט) והקדישו את קדוש יעקב ואת אלהי ישראל יעריצו, וסמיך ליה וידעו תועי רוח בינה.
ומה ראו לומר תשובה אחר בינה?
דכתיב: (ישעיהו ו) ולבבו יבין ושב ורפא לו.
אי הכי לימא רפואה בתרה דתשובה?
לא ס"ד. דכתיב: (ישעיהו נה) וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח.
ומאי חזית דסמכת אהא סמוך אהא?
כתב קרא אחרינא: (תהילים קג) הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תחלואיכי הגואל משחת חייכי.
למימרא דגאולה ורפואה בתר סליחה היא, והכתיב: ושב ורפא לו?
ההוא לאו רפואה דתחלואים היא אלא רפואה דסליחה היא.
ומה ראו לומר גאולה בשביעית?
ומה ראו לומר גאולה בשביעית - ולא רפואה אחר סליחה כדכתיב קרא הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תחלואיכי:
אמר רבא: מתוך שעתידין ליגאל בשביעית לפיכך קבעוה בשביעית.
מתוך שעתידין ליגאל בשביעית - שבוע שבן דוד בא בו חלוק משאר שנים כדאמרינן בפרק חלק (דף צז.) שנה ראשונה רעב ולא רעב כו' עד ובשביעית מלחמות ובמוצאי שביעית בן דוד בא:
והאמר מר: "בששית קולות, בשביעית מלחמות, במוצאי שביעית בן דוד בא"?
מלחמה נמי אתחלתא דגאולה היא.
אתחלתא דגאולה היא - ואע"ג דהאי גאולה לאו גאולה דגלות היא אלא שיגאלנו מן הצרות הבאות עלינו תמיד דהא ברכת קיבוץ ובנין ירושלים וצמח דוד יש לכל אחת ואחת ברכה לעצמה לבד מגאולה זו אפילו הכי כיון דשם גאולה עלה קבעוה בשביעית:
ומה ראו לומר רפואה בשמינית?
אמר רבי אחא: מתוך שנתנה מילה בשמינית שצריכה רפואה, לפיכך קבעוה בשמינית.
ומה ראו לומר ברכת השנים בתשיעית?
אמר רבי אלכסנדרי: כנגד מפקיעי שערים.
דכתיב: (תהילים י[3]) "שבור זרוע רשע".
ודוד כי אמרה בתשיעית אמרה[4].
שבור זרוע רשע - אלו המייקרין את התבואה ומפקיעין את השער. וממאי דבמפקיעי שערים כתיב - דכתיב בההיא פרשתא: יארב במסתר כאריה בסוכו יארוב לחטוף עני[5] - וכי הליסטים אורב את העני והלא את העשיר הוא אורב? אלא במפקיעי שערים הכתוב מדבר, שרוב דעתם לעניים הוא, וקא בעי דוד רחמי עלה דמילתא: שבור זרוע רשע - ותן שובע בעולם, ובכך זרועו שבור. "ורע תדרוש רשעו בל תמצא" - וזה שהיה בדעתו להיות רשע כשתדרוש רשעו לא תמצא עולה, שלא הספיק לעשותה:
בפרשה תשיעית אמרה - ואם תאמר שמינית היא[6] - אשרי, ולמה רגשו גויים - תרתי פרשתא היא:
ומה ראו לומר קיבוץ גליות לאחר ברכת השנים?
דכתיב: (יחזקאל לו[7]) ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא.
ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבא - אלמא קיבוץ גליות בעת ברכת השנים היא:
וכיון שנתקבצו גליות נעשה דין ברשעים.
וכיון שנתקבצו גליות נעשה דין ברשעים - קודם שנתיישבו בירושלים, שנאמר: ואסירה כל בדיליך[8] ועל ידי כך: ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחלה[9] - כמו לשעבר: ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה.[10] לכן סמכם לקבוץ גליות: והשיבה שפטינו וצדקינו במשפט:
שנאמר: (ישעיהו א[11]) ואשיבה ידי עליך ואצרוף כבור סיגיך. וכתיב: (ישעיהו א) ואשיבה שופטיך כבראשונה.
וכיון שנעשה דין מן הרשעים, כלו המינים, וכולל זדים עמהם. שנאמר: (ישעיהו א) "ושבר פושעים וחטאים יחדיו"[12].
כלו הפושעים - שאינם מאמינין בדת משה שהיתה מן השמים. לכך סמכו לה ברכת הפושעים - שנאמר: "עוזבי ה'" - אלו הפושעים. "ושבר פושעים" - היינו זדים, כדאמר: פשעים אלו המרדין (יומא דף לו:):
וכיון שכלו הפושעים מתרוממת קרן צדיקים.
דכתיב: (תהילים עה[13]) וכל קרני רשעים אגדע, תרוממנה קרנות צדיק.
וכולל גירי הצדק עם הצדיקים. שנאמר: (ויקרא יט) מפני שיבה תקום והדרת פני זקן[14]. וסמיך ליה: וכי יגור אתכם גר[15].
והיכן מתרוממת קרנם - בירושלים.
שנאמר: (תהילים קכב) שאלו שלום ירושלם ישליו אוהביך[16].
וכיון שנבנית ירושלים בא דוד.
שנאמר: