תולדות - לא אסר רחמנא.
תולדות - כגון משקה זרעים, שלא היה במשכן - לא אסר רחמנא:
דכתיב: (ויקרא כה): ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ שדך לא תזרע וגו'[1].
מכדי זמירה בכלל זריעה
זמירה בכלל זריעה - שדרכו של זומר לצמוחי פירי כזורע: בצירה בענבים כקצירה בתבואה, וקצירה אב מלאכה היא בפ' כלל גדול (שבת דף עג.) בצירה בכלל קצירה דשניהן חותכין:
זימור - מחתך ענפים יבשין של גפן:
ובצירה בכלל קצירה, למאי הלכתא כתבינהו רחמנא[2]?
למימרא: דאהני תולדות מיחייב, אאחרנייתא - לא מיחייב.
ולא?![3]
והתניא: שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור.[4]
אין לי אלא זירוע וזימור[5],
מנין לניכוש[6]
ולעידור
עידור - שחופר תחת הגפנים לרפויי ארעא:
ולכיסוח[7].
כיסוח - בעשבים, שחותך הרעים מן הטובים. ולא היינו: ניכוש - דמעקר העיקרים מן הקרקע, דלזה אין עוקרין אלא חותכין למעלה:
ת"ל: שדך לא כרמך לא
תלמוד לומר שדך לא כרמך לא - מדלא כתיב: לא תזרע שדך לא תזמור כרמך, אלא: שדך לא תזרע כרמך לא תזמור - משמע שדך לא כרמך לא:
- לא כל מלאכה שבשדך[8] ולא כל מלאכה שבכרמך[9].
מנין שאין מקרסמין
מקרסמין - היינו זימור, אלא שקירסום שייך באילנות[10]:
ואין מזרדין
מזרדין - מחתך ענפים יבשים ולחים, לפי שיש לאילן ענפים יותר מדאי:
ואין מפסגין באילן
מפסגין - סומכים האילן שהוא רענן יותר מדאי:
ת"ל: שדך לא, כרמך לא -
לא כל מלאכה שבשדך, ולא כל מלאכה שבכרמך.
מנין שאין מזבלין
מזבלין - מניחים זבל בעיקרי האילן:
ואין מפרקין
מפרקין - אבנים שעל עיקרי האילן:
ואין מאבקין
מאבקים - ששרשיו נראין ומכסין אותו באבק:
ואין מעשנין באילן
מעשנין - עושין עשן תחת האילן כדי שינשרו התולעים שעליו:
ת"ל: שדך לא, כרמך לא
- כל מלאכה שבשדך לא, וכל מלאכה שבכרמך לא.
יכול לא יקשקש תחת הזיתים
יקשקש - היינו עידור[11], אלא שעידור בגפנים וקשקוש בזיתים:
ולא יעדר תחת הגפנים,
ולא ימלא נקעים מים[12],
ולא יעשה עוגיות לגפנים.
עוגיות - חופר גומא תחת הגפן ליתן בו מים:
ת"ל: שדך לא תזרע.
זריעה בכלל היתה
זריעה בכלל היתה - ובשנה השביעית שבת שבתון וגו'[13]:
ולמה יצתה[14] - להקיש אליה לומר לך: מה זריעה מיוחדת עבודה שבשדה ושבכרם אף כל שהיא עבודה שבשדה ושבכרם[15]
אף כל עבודה שהיא בשדה ובכרם - כגון כל הני פרטי - יצא קשקוש[16] ועידור[17] ומים בנקעים ועוגיות[18] שאינן בשניהן כו':
[19]לא יקשקש תחת הזיתים ולא יעדר כו' - ואם תקשי הא אסר עידור לעיל[20] - קא תריץ לקמן[21] בעוגיות הא בחדתי והא בעתיקי, והוא הדין לעידור[22]:
[23]מדרבנן,
מדרבנן - כל הני מדרבנן - אבל מדאורייתא לא הוי אלא זמירה ובצירה כדאמרינן לעיל: הני אין מידי אחרינא לא:
וקרא אסמכתא בעלמא.
וקשקוש בשביעית מי שרי?
והא כתיב (שמות כג): והשביעית תשמטנה ונטשתה[24] תשמטנה - מלקשקש[25], ונטשתה - מלסקל.
מלסקל - להוציא אבנים מן הכרם:
אמר רב עוקבא בר חמא: תרי קשקושי הוו -
חד אברויי אילני[26].
וחד סתומי פילי.
סתומי פילי - שמסתם בקעים של אילן:
אברויי אילן - אסור
אברויי אילני אסור - דהוי משום רווחא, והאי דשרי קשקוש - היינו סתומי פילי[27] והאי דאסיר - היינו אברויי אילני:
סתומי פילי - שרי.
שרי - דאית ביה משום פסידא:
איתמר. החורש בשביעית - ר' יוחנן ור' אלעזר: חד אמר: לוקה, וחד אמר: אינו לוקה.
לימא בדר' אבין אמר רבי אילעא קמיפלגי.
דאמר רבי אבין אמר ר' אילעא: כל מקום שנאמר כלל בעשה, ופרט בלא תעשה
כל מקום שנאמר כלל בעשה ופרט בלא תעשה - כגון הכא, דכתיב (ויקרא כה): ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ - כלל, היינו - עשה. שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור - פרט, היינו - לא תעשה:
אין דנין אותו בכלל ופרט וכלל.
אין דנין אותו בכלל ופרט וכלל - ואף על גב דכתיב כלל בתריה, כגון הכא דכתיב בתריה: (שבת) שבתון - כלומר אין לו דין דשאר כלל ופרט וכלל שכתובין כולו בעשה או בלאו, דאמר: כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט, דמרבי כל מידי דדמי לפרט. אלא דיינינן ליה בכלל ופרט, הואיל דנשתנה משאר כלל ופרט וכלל, אמרינן: אין בכלל אלא מה שבפרט - הני אין מידי אחרינא לא:
מאן דאמר לוקה - לית ליה דרבי אבין אמר רבי אילעא.
ומאן דאמר אינו לוקה - אית ליה דר' אבין.
לא.
דכולי עלמא לית ליה דרבי אבין אמר ר' אילעא.
מאן דאמר: לוקה - שפיר.
דכולי עלמא לית להו דרבין כו' מאן דאמר לוקה שפיר - כדאמר דדרשינן בכלל ופרט וכלל:
ומאן דאמר: אינו לוקה - אמר לך:
מכדי זמירה בכלל זריעה, ובצירה בכלל קצירה, למאי הלכתא כתבינהו רחמנא?
למימר דאהני תולדות הוא דמיחייב, אתולדה אחרינא לא מיחייב.
אחרינא לא - להכי חורש אינו לוקה:
ולא?
והתניא: שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור.
אין לי אלא זירוע וזימור - מנין לעידור ולקישקוש ולכיסוח?
ת"ל: שדך לא כרמך לא - לא כל מלאכה שבשדך ולא כל מלאכה שבכרמך.
ומנין שאין מקרסמין ואין מזרדין ואין מפסגין באילן?
ת"ל: שדך לא כרמך לא - כל מלאכה שבשדך לא, כל מלאכה שבכרמך לא.
מנין שאין מזבלין ואין מפרקין ואין מעשנין באילן?
ת"ל: שדך לא כרמך לא - כל מלאכה שבשדך לא וכל מלאכה שבכרמך לא.
יכול לא יקשקש תחת הזיתים, ולא יעדר תחת הגפנים, ולא ימלא נקעים מים, ולא יעשה עוגיות לגפנים?
תלמוד לומר: שדך לא תזרע.
זריעה בכלל היתה ולמה יצתה - להקיש אליה, לומר לך: מה זריעה מיוחדת עבודה שבשדה ושבכרם אף כל שהיא עבודה שבשדה ושבכרם?
מדרבנן.
וקרא אסמכתא בעלמא.