כי אתא רב דימי
כי אתא רב דימי - מארץ ישראל לבבל:
אמר:[1] יכול ילקה על התוספת -
ונסיב לה תלמודא לפטורא.
ושמעית דנסיב עליה תלמודא לפטורא - ולא ידענא מאי תוספת ולא פטור:
ולא ידענא מאי תלמודא, ומאי תוספת?
ר' אלעזר אמר: חרישה.
רבי אלעזר אמר חרישה - בשביעית. להכי קרי ליה תוספת, דלא נפיק עיקרו מן התורה, אלא מכלל ופרט וכלל כדאמרי לעיל:
והכי קאמר: יכול ילקה על חרישה - דאתיא מכלל ופרט וכלל.
ונסיב ליה תלמודא[2] לפטורא
ונסיב תלמודא לפטורא - כדאמרינן הני אין:
דאם כן
דאם כן - דהוי לקי[3]:
כל הני פרטי
כל הני פרטי - דפריט בהדיא דאסור בשביעית זריעה וזימור קצירה ובצירה:
למה לי.
למה לי - דכתב רחמנא? אלא למימרא דאהנך הוא דלוקה וכו'. שמע מינה אחרישה לא לקי:
ור' יוחנן אמר: ימים שהוסיפו חכמים לפני ראש השנה.
ימים שלפני ראש השנה - של שביעית, שהוא תוספת על השביעית:
והכי קאמר: יכול ילקה על תוספת ראש השנה, דאתיא (שמות לד, כא) מבחריש ובקציר תשבות[4].
דאתיא מבחריש ובקציר - כדאמר לקמן: אם אינו ענין לשביעית שהרי כתיב: שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור[5] - תנהו לענין ששית שנכנס לשביעית, דבשביעית נמי אסור:
ונסיב לה תלמודא לפטורא, כדבעינן למימר לקמן.
כדבעינן למימר לקמן - גמר שבת שבתון משבת בראשית[6]:
מאי ימים שלפני ראש השנה?
כדתנן: עד מתי חורשין בשדה אילן ערב שביעית?
בית שמאי אומרים: כל זמן שיפה לפרי.
כל זמן שיפה לפרי - כלומר: כל זמן שחרישה יפה לפירות שגדלו בששית, דהיינו נמי קרוב לעצרת, אבל מכאן ואילך - לא, דהוי כמתקן פירות שביעית:
וב"ה אומרים: עד העצרת[7].
וקרובין דברי אלו להיות כדברי אלו[8].
ועד מתי חורשין שדה הלבן ערב שביעית?
שדה לבן - של תבואה:
- משתכלה הלחה.
שתכלה הלחה - שכלין הגשמים של שנה ששית. דעד ההיא שעתא מהני חרישה לזריעה דשנה זו, אבל משתכלה הלחה אינו יכול לחרוש, דמחזי כחורש לצורך שביעית, דהיינו כל זמן שבני אדם חורשין ליטע מקשאות:
וכל זמן שבני אדם חורשים ליטע מקשאות ומדלעות[9].
ר' שמעון אומר: א"כ נתנה תורה שיעור לכל אחד ואחד בידו.
נתנה תורה שיעור לכל אחד ואחד בידו - כלומר נתת דבריך לשיעורין, שפעמים זה חורש קודם חבירו ליטע מקשאות:
אלא בשדה הלבן עד הפסח[10] ובשדה האילן עד העצרת[11].
אמר ר' שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא: רבן גמליאל ובית דינו נמנו על שני פרקים הללו.
על שני פרקים - דפסח ועצרת:
ובטלום.
ובטלום - דחורשין עד ראש השנה:
אמר ליה רבי זירא לר' אבהו, ואמרי לה ריש לקיש לר' יוחנן: רבן גמליאל ובית דינו היכי מצו מבטלי תקנתא דב"ש וב"ה?
תקנתא דשמאי והלל - דרבי שמעון דאמר: עד פסח ועד עצרת, והיינו אליבא דב"ש וב"ה:
והא תנן: אין ב"ד יכול לבטל דברי בית דין חבירו, אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ובמנין.
(דניאל ד'[12]) אשתומם כשעה חדא[13].
אמר ליה: אימור כך התנו ביניהן: כל הרוצה לבטל יבוא ויבטל.
כך התנו - שמאי והלל בשעת תקנתם:
דידהו היא?!
דידהו היא - תקנתם היא:
הלכה למשה מסיני היא?
דאמר ר' אסי אמר ר' יוחנן משום ר' נחוניא איש בקעת בית חורתן:
חורתן - מקום:
עשר נטיעות
י' נטיעות - המפוזרות בתוך בית סאה, שהוא נ' על נ' - חורשין כל השדה שלה בשבילן בערב שביעית עד ר"ה. ואמרי: הני הואיל וילדות הן איכא פסידא יתירא, לכך חורשין עד ראש השנה. אבל זקינה אין חורשין עד ראש השנה. אלמא דהלכה למשה מסיני הן:
ערבה
וערבה - להקיף המזבח:
וניסוך המים -
הלכה למשה מסיני.
אמר רבי יצחק: כי גמירי הלכתא: שלשים יום לפני ראש השנה,
כי גמירי הלכתא - דאין חורשין לזקינה עד ראש השנה, אבל חורשין עד שלשים יום לפני ראש השנה:
ואתו הני - תקון מפסח ומעצרת,
ואתו - בתקנה דידהו, דהרחיקו עד הפסח ועד העצרת:
ואתנו בדידהו כל הרוצה לבטל יבוא ויבטל.
וכל הרוצה לבטל יבוא ויבטל - ורבן גמליאל דבטל, לא בטל אלא מפסח ומעצרת עד שלשים יום לפני ראש השנה:
והני הלכתא נינהו, קראי נינהו?
[דתניא] (שמות לד[14]) בחריש ובקציר תשבות -
ר' עקיבא אומר: אין צריך לומר: חריש וקציר של שביעית - שהרי כבר נאמר (ויקרא כה[15]) שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור.
אלא חריש של ערב שביעית