מצוה אני - כלומר הואיל ומצוה להניח תפילין מצי להניח לאלתר בשני:
מצוה שאני.
ת"ר: אבל ג' ימים הראשונים אסור במלאכה.
ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה.
מכאן ואילך עושה בצינעא בתוך ביתו.
והאשה טווה בפלך בתוך ביתה.
אשה - אבילה טווה בפלך:
ת"ר: אבל ג' ימים הראשונים אינו הולך לבית האבל.
מכאן ואילך, הולך.
ואינו יושב במקום המנחמין, אלא במקום המתנחמין.
אלא במקום המתנחמין - סמוך לאבלים:
תנו רבנן אבל ג' ימים הראשונים אסור בשאילת שלום.
משלשה ועד שבעה משיב ואינו שואל.[1]
מכאן ואילך שואל ומשיב כדרכו.
שלשה ימים הראשונים אסור בשאילת שלום?
והתניא: מעשה ומתו בניו של ר"ע, נכנסו כל ישראל והספידום הספד גדול.
בשעת פטירתן, עמד ר"ע על ספסל גדול ואמר:
אחינו בית ישראל שמעו, אפי' שני בנים חתנים, מנוחם הוא, בשביל כבוד שעשיתם.
אפילו ב' בנים חתנים - קברתי, מנוחם אני מרוב כבוד שעשיתם לי:
ואם בשביל עקיבא באתם - הרי כמה עקיבא בשוק.
ואם בשביל עקיבא באתם הרי כמה עקיבא בשוק - שלא הלכתם לנחמן:
אלא כך אמרתם: (תהילים לז) תורת אלהיו בלבו.
וכ"ש ששכרכם כפול.
כ"ש ששכרכם כפול - שלכבוד התורה באתם:
לכו לבתיכם לשלום?
לכו לבתיכם לשלום - הרי שאל בשלומן:
כבוד רבים שאני.
מג' ועד ז' משיב ואינו שואל, מכאן ואילך שואל ומשיב כדרכו.
ורמינהו:
ורמינהו - דבתוך ל' יום אינו שואל:
המוצא את חבירו אבל:
בתוך ל' יום - מדבר עמו תנחומין ואינו שואל בשלומו.
לאחר ל' יום - שואל בשלומו, ואינו מדבר עמו תנחומין.
מתה אשתו ונשא אשה אחרת -
ונשא אשה - בתוך שלשים יום, כגון שאין לו בנים כדלקמן:
אינו רשאי ליכנס לביתו לדבר עמו תנחומין.
אינו רשאי ליכנס לביתו - לנחמו, משום חלישת דעת דאשה אחרונה. קתני מיהת בתוך ל' יום אינו שואל בשלומו כ"ש שהאבל עצמו אינו שואל בשלומו של זה. ולעיל קתני משבעה ואילך משיב ושואל כדרכו:
מצאו בשוק - אומר לו בשפה רפה ובכובד ראש?
אמר רב אידי בר אבין: הוא שואל בשלום אחרים, שאחרים שרויין בשלום.
אמר רב אידי הוא שואל בשלום אחרים - כלומר תריץ. הא דתני מכאן ואילך שואל כדרכו בתוך שלשים יום דהוא שואל בשלום אחרים שהן שרויין בשלום. והא דקתני בתוך ל' יום אינו שואל בשלומו - אין אחרים שואלין בשלומו:
אחרים אין שואלין בשלומו - שהוא אינו שרוי בשלום.
והא מדקתני: משיב - מכלל דשיילינן ליה?
מכלל דשיילי - בתוך ל' יום. וקשיא למאן דתני בתוך ל' יום אינו שואל:
דלא ידעי.
דלא ידעי - כלומר הא דתני דמשיב להני דשאלי ליה ולא ידעי דאבל הוא. אבל מאן דידע דאבל הוא לא שאיל ליה בתוך ל' יום:
אי הכי, התם נמי?
אי הכי - דאוקמת לה בלא ידעי, אפילו ג' ימים נמי משיב (למאן דשאיל ליה ואמר דאבל הוא) למאן דלא ידע ושאיל ליה בתוך ג' ימים:
התם מודע להו,
התם מודע להו - הא דקתני כל ג' ימים אסור בשאילת שלום, אבל מודע להו דאבל הוא ולא מהדר להו:
ולא מהדר להו.
הכא לא צריך לאודועינהו.
הכא - לאחר ג', לא צריך לאודועינהו למאן דלא ידעי דאבל הוא, אלא משיב:
ורמינהו: המוצא את חברו אבל בתוך י"ב חדש - מדבר עמו תנחומין, ואינו שואל בשלומו.
ורמינהו בתוך י"ב חדש אינו שואל בשלומו - וקשה להך דתני לאחר שלשים יום שואל בשלומו:
לאחר י"ב חדש - שואל בשלומו ואינו מדבר עמו תנחומין.
אבל מדבר עמו מן הצד.
מן הצד - שאומר לו תתנחם ואינו מזכיר שם המת:
א"ר מאיר: המוצא את חברו אבל לאחר י"ב חדש ומדבר עמו תנחומין, למה הוא דומה,
לאדם שנשברה רגלו וחיתה.
מצאו רופא ואמר לו: כלך אצלי שאני שוברה וארפאנה כדי שתדע שסממנין שלי יפין.
לא קשיא.
הא באביו ואמו.
הא באבל על אביו ועל אמו - אינו שואל בשלומו עד י"ב חדש:
הא בשאר קרובים.
הא בשאר קרובים - שואל בשלומו לאחר ל' יום:
התם נמי
התם נמי - שלשים דמוקמת ליה בשאר קרובים:
ידבר עמו תנחומין מן הצד?
ידבר עמו תנחומין מן הצד - לאחר ל'. כי היכי דבאביו ואמו מדבר עמו תנחומין מן הצד לאחר י"ב חדש. ואמאי קתני לאחר ל' אינו מדבר עמו תנחומים כלל:
אין ה"נ
ה"נ - ומאי לאחר ל' אינו מדבר עמו תנחומים כדרכו:
ומאי אינו מדבר עמו תנחומין - כדרכו, אבל מדבר עמו מן הצד.
ת"ר: אבל ג' ימים הראשונים:
בא ממקום קרוב - מונה עמהן.
מונה עמהן - עם האבלים שבאותו מקום. הואיל דבמקום קרוב הוה ויכול לבא בתחלת האבילות, חשבינן ליה כמו דאתא, דאינו מונה אלא ה' ימים עם שאר אבלים:
בא ממקום רחוק - מונה לעצמו.
מונה לעצמו - שבעה שלימין:
מכאן ואילך - אפי' בא ממקום קרוב מונה לעצמו.
ר"ש אומר: אפי' בא ביום השביעי ממקום קרוב מונה עמהן.
אמר מר: ג' ימים הראשונים בא ממקום קרוב - מונה עמהן.
א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן: והוא שיש גדול הבית בבית.
שיש גדול הבית בבית - שבא ומצא גדול הבית בבית - מונה עמהן עם אבילי הבית, וזה שבא הוא הצעיר ממנו. אבל אם היה גדול בדרך, ובא בתוך שלשה ימים אפי' ממקום קרוב - מונה לעצמו דלא חשיב אבילות דצעיר לאצטרופי גדול בהדיה:
איבעיא להו