ממעט.
על אביו ועל אמו - ממעט.
על כל המתים כולן - רצה חולץ רצה אינו חולץ.
רצה חולץ - כתיפו:
על אביו ועל אמו - חולץ.
ומעשה בגדול הדור אחד שמת אביו וביקש לחלוץ,
וביקש גדול הדור אחר שעמו לחלוץ.
ונמנע ולא חלץ
ונמנע - האבל ולא חלץ משום כבוד גדול הדור שעמו שבקש לחלוץ גם הוא:
אמר אביי: גדול הדור - רבי.
גדול הדור שעמו - ר' יעקב בר אחא.
ואיכא דאמרי: גדול הדור - ר' יעקב בר אחא.
גדול הדור שעמו - רבי.
בשלמא למ"ד גדול הדור שעמו רבי, היינו דנמנע ולא חלץ.
אלא למ"ד רבי יעקב בר אחא, אמאי נמנע ולא חלץ,
אלא למ"ד גדול הדור שעמו ר' יעקב - ורבי הוה אבל:
רשב"ג נשיא הוה, וכולי עלמא מיחייבי למיחלץ?
קשיא.
על כל המתים כולן - מסתפר לאחר ל' יום.
על אביו ועל אמו - עד שיגערו בו חבריו
על כל המתים כולן - נכנס לבית השמחה לאחר ל' יום.
על אביו ועל אמו - לאחר י"ב חדש.
אמר רבה בר בר חנה:
אמר רבה - הא דתניא נכנס לבית המשתה לאחר ל' יום:
ולשמחת מריעות.
לשמחת מריעות - סעודה שעושין ריעים ואהובים זה עם זה, ולא הוי שמחה כל כך. אבל סעודה דשמחה כגון דנישואין, לא:
מיתיבי: ולשמחה ולמריעות ל' יום?
קשיא.
אמימר מתני הכי. אמר רבה בר בר חנה: ולשמחת מריעות מותר ליכנס לאלתר.
והא תניא: לשמחה שלשים ולמריעות שלשים?
ל"ק. הא באריסותא הא בפורענותא.
הא באריסותא הא בפורענותא - אריסא היינו שמתחיל אחד מהן לעשות סעודה ומלוה לכולם כדי שיעשו גם הם נמי כך, לאותה סעודה אינו נכנס עד לאחר שלשים יום. אבל בפורענותא שמשלם להם סעודות שנעשו לו - יכנס לאלתר שאי אפשר לו שלא לשלם:
על כל המתים כולן - קורע טפח.
על אביו ועל אמו - עד שיגלה את לבו.
א"ר אבהו: מאי קרא?
(שמואל ב א) ויחזק דוד בבגדיו ויקרעם.
ואין אחיזה פחות מטפח.
על כל המתים כולן - אפילו לבוש עשרה חלוקין אינו קורע אלא עליון.
על אביו ועל אמו קורע את כולן.
ואפיקרסותו
ואפיקרסותו - שעל ראשו אינה מעכבת כלומר אינו צריך לקורעה:
אינה מעכבת.
אחד האיש ואחד אשה.
אחד איש ואחד אשה - חייבין לקרוע:
ר"ש בן אלעזר אומר: האשה קורעת את התחתון
האשה - שמת אביה או אמה, קורעת חלוק התחתון משום צניעות:
ומחזירתו לאחוריה
ומחזרת - הקרע לאחוריה:
וחוזרת וקורעת את העליון.
וחוזרת וקורעת העליון - והתחתון מכסה לבה:
על כל המתים כולן - רצה מבדיל קמי שפה שלו
רצה מבדיל קמי שפה - שאינו בשפה שלפני הצואר אלא קמי שפה שלפני השפה שלפני הצואר שאינה קרועה וקורע תחתיה כדי שיהיה נראה הקרע:
רצה אינו מבדיל
רצה אינו מבדיל - אלא קורע של בית הצואר אע"ג דאינו נראה הקרע דהכל בית הצואר הוא:
על אביו ועל אמו מבדיל
על אביו ועל אמו מבדיל - קמי שפה כדי שיהא נראה הקרע:
רבי יהודה אומר: כל קריעה שאינו מבדיל קמי שפה שלו - אינו אלא קרע של תיפלות.
קרע של תיפלה - כלומר לא יצא ידי קריעה, לפי דנראה דבית צואר הוא הכל:
אמר רבי אבהו: מ"ט דר' יהודה?
דכתיב: (מלכים ב ב) ויחזק בבגדיו ויקרעם לשנים קרעים.
ויקרעם לשנים - אין קורעין אלא שנראה כשנים מבדיל קמי שפה ונראה בית הצואר קרע אחר:
ממשמע שנאמר: ויקרעם - איני יודע שהן לשנים?
אלא שנראין קרועים כשנים.
על כל המתים כולן שולל לאחר שבעה.
שולל - באשטיר"י:
ומאחה לאחר שלשים.
מאחה - קנט"ר תופר כדרכו:
על אביו ועל אמו - שולל לאחר ל', ואינו מאחה לעולם.
והאשה שוללתו לאלתר מפני כבודה.
כי אתא רבין א"ר יוחנן: על כל המתים רצה קורע ביד רצה קורע בכלי.
קורע בכלי - סכין, כדי שלא יפסיד הבגד:
על אביו ועל אמו ביד.
וא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן: על כל המתים כולן מבפנים.
קורע מבפנים - תחת המקטורן שלו שאינו קורע מחוץ לעיני הכל:
על אביו ועל אמו קורע מבחוץ.
אמר רב חסדא: וכן לנשיא.
וכן לנשיא - קורע מבחוץ:
מיתיבי. לא הושוו לאביו ולאמו
לא הושוו - רבו ואב ב"ד ונשיא וכל הנך דתני במתניתא לאביו ולאמו:
אלא לאיחוי בלבד?
אלא לאיחוי - שאין מתאחים לעולם. אבל לא הושוו לאביו ולאמו לקרוע מבחוץ, להאי לא הושוו דעל אביו קורע מבחוץ ועל כולן אינו קורע מבחוץ:
מאי לאו אפילו לנשיא?
לא. לבר מנשיא.
נשיאה שכיב.
א"ל רב חסדא [לרב נחמן בר אמי]: כפי אסיתא.
כפי אסיתא - הפוך המכתשת ועמוד עליה וקרע כדי שיראוך כל העם כשתקרע:
וקום עלה ואחוי קריעה לעלמא.
על חכם -
חכם - ממונה על העיר שמבקשים ממנו הוראה:
חולץ מימין.
חולץ - כתף מימין:
על אב ב"ד משמאל.
על נשיא מכאן ומכאן.
ת"ר: חכם שמת - בית מדרשו בטל.
בית מדרשו בטלין - אותן שרגילין ללמוד תורה מפיו:
אב ב"ד שמת - כל בתי מדרשות שבעירו בטילין.
ונכנסין לביהכ"נ ומשנין את מקומן, היושבין בצפון יושבין בדרום, היושבין בדרום יושבין בצפון.
נשיא שמת - בתי מדרשות כולן בטילין.
ובני הכנסת נכנסין לבית הכנסת