יש אבילות בשבת. והני אמרי: אין אבילות בשבת.
מאן דאמר יש אבילות בשבת - דקתני: עולה.
מאן דאמר אין אבילות בשבת - דקתני אינה מפסקת.
אי סלקא דעתך יש אבילות בשבת, השתא אבילות נהגא אפסוקי מיבעיא?!
ואלא הא קתני: עולה?
איידי דקבעי למיתנא סיפא: אינן עולים - תנא רישא: עולה.
ולמאן דאמר יש אבילות בשבת, הא קתני: אינה מפסקת?
משום דקבעי למיתנא סיפא: מפסיקין, תנא רישא: אינה מפסקת.
לימא כתנאי: מי שמתו מוטל לפניו - אוכל בבית אחר.
אין לו בית אחר - אוכל בבית חברו.
אין לו בית חברו - עושה לו מחיצה עשרה טפחים.
אין לו דבר לעשות מחיצה - מחזיר פניו ואוכל.
ואינו מיסב ואוכל, ואינו אוכל בשר ואינו שותה יין, ואין מברך, ואין מזמן, ואין מברכין עליו, ואין מזמנין עליו, ופטור מקריאת שמע, ומן התפלה, ומן התפילין, ומכל מצות האמורות בתורה.
ובשבת - מיסב ואוכל, ואוכל בשר ושותה יין, ומברך, ומזמן, ומברכין ומזמנין עליו.
וחייב בקריאת שמע ובתפלה ובתפילין ובכל מצות האמורות בתורה.
רבן גמליאל אומר: מתוך שנתחייב באלו - נתחייב בכולן.
ואמר ר' יוחנן: תשמיש המטה איכא בינייהו.
מאי לאו בהא קא מיפלגי: דמר סבר יש אבילות בשבת ומר סבר אין אבילות בשבת.
ממאי? דלמא עד כאן לא קאמר תנא קמא התם אלא משום דמתו מוטל לפניו.
אבל הכא דאין מתו מוטל לפניו - לא.
וע"כ לא קאמר ר"ג התם דאכתי לא חל אבילות עליה, אבל הכא דחל אבילות עליה הכי נמי
אפסוקי מבעיא - כלומר מי צריכא למימר דאינה מפסקת:
אין מברך - להוציא אחרים ידי חובתן:
מתוך שנתחייב באלו - קריאת שמע כו' נתחייב בכולן:
תשמיש המטה איכא בינייהו - הא דאמר נתחייב בכולן סבר מותר בתשמיש המטה ותנא קמא סבר אסור בתשמיש המטה:
מר - דאסר בתשמיש סבר יש אבילות בשבת:
ומר - דשרי סבר כשמואל דאמר אין אבילות בשבת: עדיין לא חלה אבילות עליה דלא נקבר: