בעא מיניה ר' יוחנן משמואל: יש אבילות בשבת או אין אבילות בשבת?
אמר ליה: אין אבילות בשבת.
יתבי רבנן קמיה דרב פפא וקאמרי משמיה דשמואל: אבל ששימש מטתו בימי אבלו - חייב מיתה. א"ל רב פפא: אסור אתמר, ומשמיה דר' יוחנן אתמר.
ואי שמיעא לכו משמיה דשמואל - הכי שמיע לכו.
אמר רב תחליפא בר אבימי אמר שמואל: אבל שלא פרע, ושלא פירם - חייב מיתה.
שנאמר (ויקרא י): ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרומו ולא תמותו וגו'.
הא אחר שלא פרע ושלא פירם - חייב מיתה.
אמר רפרם בר פפא: תנא באבל רבתי:
אבל רבתי - מסכת שמחות:
אבל אסור לשמש מטתו בימי אבלו.
ומעשה באחד ששימש מטתו בימי אבלו, ושמטו חזירים את גוייתו.
גוייתו - כל גופו. ואיכא דאמרי אבר שלו:
אמר שמואל: פח"ז - חובה.
נת"ר - רשות.
פריעת הראש.
פריעת הראש - שמגלה האבל ראשו בשבת ואינו מתעטף. וחזרת קרע לאחוריו. וזקיפת המטה חובה בשבת:
חזרת קרע לאחוריו.
זקיפת המטה
- חובה.
נעילת הסנדל.
נעילת הסנדל - דלאו כולי עלמא סיימי מסאנייהו בשבת. ולא מוכח דאבל הוא:
תשמיש המטה.
רחיצת ידים ורגלים בחמין ערבית - רשות.
ורב אמר: אף פריעת הראש - רשות.
ושמואל: מאי שנא נעילת הסנדל דרשות דלאו כולי עלמא עבידי דסיימי מסאנייהו,
פריעת הראש נמי לאו כולי עלמא עבידי דמגלו רישייהו?
לא כולי עלמא מגלי רישייהו - בשבת ואע"פ שמתעטף לא מיחזי כאבל:
שמואל לטעמיה.
דאמר שמואל: כל קרע שאינו בשעת חימום -
בשעת חימום - בשעת התחלת הצער בשעת מיתה:
אינו קרע.
וכל עטיפה שאינה כעטיפת ישמעאלים -
וכל עטיפה שאינה כעטיפת ישמעאלים - הלכך כיון דכל ימי שבוע שהוא אבל מתעטף כישמעאל אם אינו נוטלה בשבת נראה כנוהג אבילות, דכ"ע לא נהיגי בעטיפה זו אלא אבלים בלבד:
אינה עטיפה.
מחוי ר"נ
מחוי ר"נ - עטיפת ישמעאלים:
עד גובי דדיקנא.
גובי דיקנא - גומות שבלחי למטה מפיו:
א"ר יעקב א"ר יוחנן: לא שנו
לא שנו - פריעת הראש בשבת, דצריך לגלות חוטמו ושפמו וזקנו שהיה מכוסה בימי אבלו להודיע כי אין אבילות בשבת, אלא שאין מנעלים ברגליו. אבל יש מנעלים ברגליו מנעליו מוכיחים עליו דאינו אבל אבל לגלות ראשו אינו צריך. ואם בא להתעטף בצינעא אפי' כעטיפת הישמעאלים אין בכך כלום:
אלא שאין לו מנעלים ברגליו, אבל יש לו מנעלים ברגליו - מנעליו מוכיחין עליו.
כל קרע שאינו בשעת חימום אינו קרע - והא אמרו ליה לשמואל נח נפשיה דרב, קרע עליה תריסר מני?
אמר: אזל גברא דהוה מסתפינא מיניה.
דמסתפינא מיניה - בקושיות:
א"ל לרבי יוחנן: נח נפשיה דר' חנינא - קרע עליה תליסר אצטלי מלתא.
אמר: אזל גברא דהוה מסתפינא מיניה?
שאני רבנן, דכיון דכל שעתא מדכרי שמעתייהו, כשעת חימום דמי.
א"ל רבין בר אדא לרבא: אמר תלמידך רב עמרם, תניא: אבל כל שבעה קורעו לפניו. ואם בא להחליף - מחליף וקורע.
מחליף וקורע - אע"פ שאינו שעת חימום:
בשבת - קורעו לאחוריו. ואם בא להחליף - מחליף, ואינו קורע?
כי תניא ההיא בכבוד אביו ואמו.
כבוד אביו - שנו אבל לכולי עלמא אין קורע אלא בשעת חימום:
אותן קרעין - מתאחין או אין מתאחין?
פליגי בה: אבוה דרב אושעיא ובר קפרא.
חד אמר: אין מתאחין. וחד אמר: מתאחין.
תסתיים דאבוה דרב אושעיא דאמר: אין מתאחין.
דאמר רב אושעיא: אין מתאחין.
ממאן שמיע ליה?
ממאן שמיעא - לרב אושעיא הא דאמר אין מתאחין שמע מינה האי דאמר אין מתאחין אבוה דרב אושעיא:
לאו מאבוה?!
לא, מבר קפרא רביה שמיע ליה.
אמר רבא: אבל מטייל באונקלי
אונקלי - שייפינ"ש חלוק שקורעו:
בתוך ביתו.
בתוך ביתו - שבצינעא מותר לנהוג אבילות בשבת:
אביי אשכחיה לרב יוסף דפריס ליה סודרא ארישיה.
דפריס סודריה ארישיה - בשבת משום עטיפה דנהיג אבילות:
ואזיל ואתי בביתיה.
א"ל: לאו סבר לה מר אין אבילות בשבת?
א"ל הכי א"ר יוחנן: דברים שבצינעא נוהג:
ר"א אומר משחרב בית המקדש עצרת כשבת וכו':
אמר רב גידל בר מנשיא אמר שמואל: הלכה כר"ג.
ואיכא דמתני להא דרב גידל בר מנשיא אהא.
כל ל' יום תינוק יוצא בחיק.
כל ל' יום יוצא בחיק - בן ל' יום מוציאו בחיק לבית הקברות ולא בארון:
ונקבר באשה אחת ושני אנשים.
אבל לא באיש אחד ושתי נשים.
אבל לא באיש אחד - שאין מתייחדין עם האשה: