ולטעמיך - דאמרת טעמא משום דלא ניתנה כתובה ליגבות מחיים אמאי מהדרת אדר' אבא לאותובי מברייתא אותיב ממתני': ומשני ממתניתין לא מותיבנא דמתני' איכא לשנויי  דלאו דינא קתני אלא עצה טובה שלא תאבד כתובתה:

על השלחן - הן מעות שהוא משתמש בהן אם הוא שולחני:

הכי נמי דלא מצי מזבין - בתמיה הא אוקימנא לההיא באותן שלש שדות אבל מי שלא כתב ולא ייחד מוכר הכל ואינה יכולה לעכב עליו וטעמא משום דכתב לה דקנאי ודקנינא ומיהו  כשימות או יגרשנה טרפה לקוחות:

עצה טובה - שמא יאבדו המטלטלין ונמצאת בלא כתובה וצריך לכתוב כתובה אחרת:

אלא דרבי אבא קשיא - אדמגרש לה נייחד לה שהרי גירושין גנאי הן לשניהם אלא ודאי טעמא דלא ניתנה כתובה להגבותה מחיים:

משום איבה - המייחד לאשתו או קרקע או מטלטלין נותן איבת עולם ביניהם דסברה עיניו נותן בגירושין אבל זה שמגרש על מנת שיחזיר ידעה דלא עשה אלא למכור ופקעה לה  איבה:

דנפלה ליה יבמה - דמצוה בגדול לייבם:

בעא אחוה - הקטן ממנו:

למיפסלה בגיטא - לזרוק לה גט ולאסרה על כל האחין כדאמרינן בפ"ק דיבמות:

משום נכסי - קשה בעיניך שאכניסנה שלא אזכה בנכסי אחי כדתנן (יבמות דף מ.) הכונס את יבמתו זכה בנכסי אחיו:

פליגנא לך - כאילו אני חולץ לה ולא אטול אלא כמוך:

כיון דאמור רבנן - שומרת יבם אין היבם רשאי למכור כדאמרי' לקמן בשמעתין מי שמת והניח שומרת יבם כו':

אע"ג דזבין כו' - ומה שעשה זה שהתנה עמו לחלוק לו וקנו מידו הרי הוא כמוכר:

כיפי - נזמים כלומר במה ייפה והנאה את דבריו ומה טעם נתן בה כששלחה:

שלחה כדאביי - דהיכא דזבין זביניה זביני:

ומת - הנושה המלוה:

לא יאמר - היבם המחויב המעות:

הואיל ואני יורש - שאכניס את אשתו ואזכה בנכסים:

החזקתי - בחוב זה ולא אשלמנו עוד:

דטבא ליה עבדו - עצה טובה שיהיה הקרקע קיים לו עולמית ולא יוציא המעות בהוצאה:

תנא תני מוציאין - דמשמע על כרחו:

אינה משנה - לא נישנית משנה זו בבית המדרש של חכמים ולא סמכינן עלה במידי:

דלמא ר"מ היא - במתני' דקתני גבי כספים ופירות תלושין ילקח בהן קרקע ואפי' לא תפסה אלמא משעבדי לכתובתה ואפי' לא קיימא לן כר"מ בהא מיהו גבי מוציאין ליכא מאן  דפליג אי מקרקעי נינהו ולעולם משנה היא:

אלא - להכי אינה משנה וטעות היה מי ששנאה משום דמצי אמר לה לאו בעלת דברים דידי את ממך לא לויתי אלא מאחי: