ואומרת, "עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל".
וכיון שנולד משה, נתמלא כל הבית כולה אור.
עמד אביה ונשקה על ראשה.
אמר לה, "בתי נתקיימה נבואתיך".
וכיון שהטילוהו ליאור, עמד אביה וטפחה על ראשה.
אמר לה, "בתי! היכן נבואתיך?"
והיינו דכתיב, (שמות ב, ד) "ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו".
לידע מה יהא בסוף נבואתה[1]:
יוסף זכה וכו':
מאי שנא מעיקרא, דכתיב, (בראשית נ, ז) "ויעל יוסף לקבור את אביו ויעלו אתו כל עבדי פרעה וגו'", והדר, (בראשית נ, ח) "וכל בית יוסף ואחיו ובית אביו".
מאי שנא מעיקרא - דאקדמינהו למצרים מקמי אחי יוסף. ומאי שנא לבסוף, דכתיב "הוא ואחיו", והדר "וכל העולים אתו"?:
ומאי שנא לבסוף, דכתיב, (בראשית נ, יד) "וישב יוסף מצרימה הוא ואחיו", והדר "וכל העולים אתו לקבור את אביו"?
א"ר יוחנן, בתחילה, עד שלא ראו בכבודן של ישראל, לא נהגו בהן כבוד.
ולבסוף, שראו בכבודן, נהגו בהן כבוד[2].
דכתיב, (בראשית נ, י) "ויבאו עד גורן האטד".
וכי גורן יש לו לאטד?
וכי - דרך לאסוף אטדין, [קוצים] ולעשות מהן גורן?:
[גורן= אסיפת דבר, תבואה וכיו"ב, ולכן בפשטות התרגום של "גורן האטד" הוא אסיפת קוצים. ע"ז מקשה הרי אין דרך לאסוף אטדין ולעשות מהן גורן? ומתרץ שארונו של יעקב הי' מוקף מכתרים, כ"גורן האטד", היינו גורן מתבואה, שמקיפים את הגורן בגדר של אטדין, קוצים. ודוגמתו הי' ארונו של יעקב מוקף מהכתרים]
א"ר אבהו, מלמד, שהקיפוהו כתרים לארונו של יעקב, כגורן זה, שמקיפים לו אטד[3].
שמקיפין לו אטד - גדר של קוצים:
שבאו בני עשו ובני ישמעאל ובני קטורה.
תנא: כולם למלחמה באו.
כיון שראו כתרו של יוסף תלוי בארונו של יעקב, נטלו כולן כתריהן, ותלאום בארונו של יעקב.
תנא, שלשים וששה כתרים נתלו בארונו של יעקב.
שלשים וששה כתרים - י"ב נשיאים דישמעאל. וכ"ג אלופים נמנו בעשו. וא"ת כ"ה הן? [ולא כג] תימן וקנז, נמנו ב' פעמים. וא"ת, קרח נמנה ב' פעמים? [א"כ כב הוי, ולא כג?] שני קרח הן, אחד מבני אליפז, ואחד מבני אהליבמה. ומ"מ, ל"ה הן, [12+23] וכתרו של יוסף, הרי ל"ו:
(בראשית נ, י) "ויספדו שם מספד גדול וכבד מאד". תנא, אפי' סוסים ואפילו חמורים.
כיון שהגיעו למערת המכפלה, אתא עשו קא מעכב.
קא מעכב - שלא יקברוהו שם:
אמר להן, (בראשית לה, כז) "ממרא קרית הארבע היא חברון".
אמר - "קרית ארבע" שמה, שאינה מחזקת אלא ד' זוגות. הא דא"ר יצחק, לאו מלתא דעשו היא, אלא גמרא קאמר ליה, למימר טעמא דעיכובא. דודאי כן הוה כדברי עשו, שאינה מחזקת אלא ח' קברים:
ואמר רבי יצחק, "קרית ארבע, ארבע זוגות היו.
אדם וחוה.
אברהם ושרה.
יצחק ורבקה.
יעקב ולאה.
איהו
איהו - יעקב:
קברה ללאה בדידיה,
קברה ללאה בדידיה - בחלק המגיעו, כדכתיב, "ושמה קברתי את לאה"(בראשית מט, לא):
והאי דפייש, דידי הוא.
אמרו ליה, "זבינתה".
זבינתיה - כשמכרת הבכורה:
אמר להו, "נהי דזביני בכירותא",
נהי דזבינתי לבכורתי - ולא אטול פי שנים, אלא כמוהו:
פשיטותא מי זביני?!
פשיטותא מי זביני - חלקי בחלק פשוט, לא מכרתי:
אמרו ליה, "אין".
א"ל אין - פשיטותיך נמי, זבנת חלקך במערה זו לגמרי. שכך אמר אבינו בשעת מיתה, "אשר כריתי לי", ואין כירה אלא לשון מכירה, כמו "ואכרה לי בחמשה עשר כסף" (הושע ג, ב):
דכתיב, (בראשית נ, ה) "בקברי אשר כריתי לי".
וא"ר יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק, אין "כירה" אלא לשון מכירה, שכן בכרכי הים, קורין למכירה כירה.
אמר להו, "הבו לי איגרתא".
הבו איגרתא - הראו שטר מכירה:
אמרו ליה, "איגרתא בארעא דמצרים היא".
ומאן ניזיל?
ניזיל נפתלי, דקליל כי איילתא.
דכתיב, (בראשית מט, כא) "נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר".
א"ר אבהו, אל תקרי "אמרי שפר", אלא "אמרי ספר".
חושים, בריה דדן, תמן הוה, ויקירן ליה אודניה.
יקירן אודניה - כבדו אזניו משמוע:
אמר להו, "מאי האי?"
מאי האי - למה אינכם קוברין אותו:
ואמרו ליה, "קא מעכב האי, עד דאתי נפתלי מארעא דמצרים".
אמר להו, "ועד דאתי נפתלי מארעא דמצרים, יהא אבי אבא מוטל בבזיון?!"
שקל קולפא,
שקיל גולפיה - מקל. כמו, "גולפי טובי בלע מאבימי", בערכין (דף כב):
מחייה ארישיה.
נתרן עיניה, ונפלו אכרעא דיעקב.
פתחינהו יעקב לעיניה, ואחיך.
והיינו דכתיב, (תהילים נח, יא) "ישמח צדיק, כי חזה נקם, פעמיו ירחץ בדם הרשע".
באותה שעה, נתקיימה נבואתה של רבקה.
דכתיב, (בראשית כז, מה) "למה אשכל גם שניכם יום אחד".
ואע"ג דמיתתן לא ביום אחד הואי, קבורתן מיהא ביום אחד הואי.
ואי לא עסק ביה יוסף, אחיו לא הוו מעסקי ביה?
ואי לא איעסק ביה יוסף אחיו מי לא הוי מיעסקי ביה - כלומר היאך הניחוהו אחיו ליוסף, ליטול לו את השם לבדו, של קבורת אביהם. וכי פרקו מעליהן העול, ולא חשו לו?! ואם לא נתעסק בו הוא, הם לא היו עסוקין בו?! והכתיב, "וישאו אותו בניו", אלמא אף הם היו עסוקין במשאו, וקבורתו? ומסקנא כתיב, "אחרי קברו את אביו", תלה הכתוב בו, שהוא היה עיקר הדבר:
והכתיב, (בראשית נ, יג) "וישאו אותו בניו ארצה כנען"?
אמרו, "הניחו לו,
אמרו - אחיו ביניהן, הניחו לו להתעסק בו כנגד כולנו:
כבודו, במלכים יותר מבהדיוטות":
כבודו - של אבינו במלך, יותר מבהדיוטות, שיוסף מלך הוא:
מי לנו גדול מיוסף כו':
ת"ר, בא וראה, כמה חביבות מצות על משה רבינו.
שכל ישראל כולן נתעסקו בביזה,
נתעסקו בביזה - של מצרים:
והוא נתעסק במצות.
שנאמר, (משלי י, ח) "חכם לב יקח מצות וגו'".
ומנין היה יודע משה רבינו היכן יוסף קבור?
אמרו, סרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור.
הלך משה אצלה.
אמר לה, "כלום את יודעת היכן יוסף קבור?"
אמרה לו, ארון של מתכת עשו לו מצרים, וקבעוהו בנילוס הנהר, כדי שיתברכו מימיו.
כדי שיתברכו מימיו - תמיד. לפי שאין ארץ מצרים שותה ממי גשמים, אלא שכולה עשויה יאורים וחריצים, מנילוס עד סוף המדינה, כמה פרסאות. ונילוס עולה, ומשקה, ומתברך, וממלא אותן יאורים, ומשקין מהן השדות. והיינו דכתיב (זכריה יד, יז) "והיה אם לא יעלה מכל משפחות וגו' לא עליהם יהיה הגשם. ואם משפחת מצרים לא תעלה, ולא תבא ולא עליהם" ואין כתיב כאן "הגשם" אלא "ולא עליהם יהיה", אותו נהר שהן שותין, ממנו. ויונתן בן עוזיאל תרגם, "ולא עליהם תיסק נילוס":
הלך משה, ועמד על שפת נילוס.
אמר לו, "יוסף, יוסף, הגיע העת שנשבע הקב"ה שאני גואל אתכם, והגיעה השבועה שהשבעת את ישראל.
אם אתה מראה עצמך, מוטב, אם לאו, הרי אנו מנוקין משבועתך.
מיד, צף ארונו של יוסף.
ואל תתמה, היאך ברזל צף?
שהרי כתיב, (מלכים ב' ו, ה) "ויהי האחד מפיל הקורה ואת הברזל נפל אל המים וגו'
ויהי האחד מפיל הקורה וגו' - בתלמידי אלישע כתיב במלכים:
אהה אדוני והוא שאול,
והוא שאול - השאילוהו לו:
ויאמר איש האלהים אנה נפל?
ויראהו את המקום.
ויקצב עץ וישלך שמה, ויצף הברזל".
והלא דברים ק"ו, ומה אלישע תלמידו של אליהו, ואליהו תלמידו של משה
תלמידו של מ שה - ולא שלמד מפיו, אלא תורתו של משה למדו לאליהו:
צף ברזל מפניו.
מפני משה רבינו, על אחת כמה וכמה!
רבי נתן אומר, בקברניט של מלכים היה קבור.
בקברניט של מלכים - בקברות של מלכים. ולשון יוני הוא:
הלך משה ועמד על קברניט של מלכים.
אמר, "יוסף, הגיע עת שנשבע הקב"ה, שאני גואל אתכם, והגיעה שבועה שהשבעת את ישראל.
אם אתה מראה עצמך, מוטב, ואם לאו, הרי אנו מנוקין משבועתך".
באותה שעה נזדעזע ארונו של יוסף.
נטלו משה, והביאו אצלו.
וכל אותן שנים שהיו ישראל במדבר, היו שני ארונות הללו, אחד של מת, ואחד של שכינה, מהלכין זה עם זה.
והיו עוברין ושבין אומרים, מה טיבן של שני ארונות הללו?
אמרו, "אחד של מת, ואחד של שכינה".
וכי מה דרכו של מת להלך עם שכינה?
אמרו