עדות אחרונה, שאוסרתה איסור עולם,
שאוסרתה איסור עולם - כדאמר (לעיל דף כח) בסוטה ספק מנטמאה ונטמאה וכ"ש ודאית:
הרי היא מתקיימת בעד אחד.
עדות הראשונה, שאין אוסרתה איסור עולם,
אינו דין שתתקיים בעד אחד?!
תלמוד לומר, (דברים כד) "כי מצא בה ערות דבר",
ולהלן הוא אומר, (דברים יט) "על פי [שני] עדים יקום דבר",
מה להלן על פי שנים, אף כאן פי שנים.
עד אומר נטמאת, ועד אומר לא נטמאת.
עד אומר נטמאת ועד אומר לא נטמאת - אוקי חד בהדי חד והרי היא כספיקא ושותה:
אשה אומרת נטמאת, ואשה אומרת לא נטמאת - היתה שותה.
אחד אומר נטמאת, ושנים אומרים לא נטמאת - היתה שותה.
שנים אומרים נטמאת, ואחד אומר לא נטמאת - לא היתה שותה:
ושנים אומרים לא נטמאת - כלומר, לא נטמאת בפניך. שכשבאת ומצאת שנסתרו יחד, גם אנו היינו עמך, ובפנינו לא נטמאת. הרי נסתלק העד הזה, ובטלו דבריו מפני השנים. והרי היא בספיקא אם נטמאת קודם שבאו אלו ומצאום. והיתה שותה. ובגמ' מפרש למאי איצטריכו כל הנך בבי:
גמרא
האי, "תלמוד לומר, כי מצא בה ערות דבר",
ת"ל, בה, בה, ולא בקינוי, בה, ולא בסתירה, מיבעי ליה?
בה ולא בקינוי כו' - למאי איצטריך גזירה שוה? הא כתיב גבי טומאה "ועד אין בה", ומיעוטא הוא, בה עד אחד נאמן ולא בעדות אחרת, והויא לה עדות סתירה כשאר כל עדיות שבתורה:
הכי נמי קאמר.
תלמוד לומר "בה", בה, ולא בקינוי, "בה", ולא בסתירה.
וטומאה בעלמא, בלא קינוי ובלא סתירה, דלא מהימן עד אחד מנלן?
וטומאה בעלמא - עד א' שהעיד על אשה, שלא קינא לה בעלה, ואמר נטמאת, מניין דלא מהימן? ולא אמרינן אטומאת אשה, הימניה רחמנא, לא שנא לאחר קינוי ולא שנא בלא קינוי? תלמוד לומר כו'. וכי הימניה רחמנא, בטומאה שאחר קינוי, ויש עידי סתירה שנים, ועד מעיד שנטמאת, שרגלים לדבר. ובפרק קמא (לעיל דף ג) פרכינן, "והא כי כתיב קינוי בתר הכי כתיב?" ומשנינן, "'ועבר' כתיב, שכבר עבר":
נאמר כאן, "דבר" ונאמר להלן "דבר",
מה להלן בשני עדים, אף כאן בשני עדים:
עד אומר נטמאת: טעמא דקא מכחיש ליה, הא לא קא מכחיש ליה, עד אחד מהימן.
הא לא מכחיש ליה כו' - הוא הדין דהוה ליה למבעי ארישא, דקתני בהדיא, "אחד אומר אני ראיתיה שנטמאת לא היתה שותה", אלמא מהימן? אלא משום דבעי לאקשויי עלה, "כי מכחיש ליה מאי הוי, הא הימניה רחמנא להאי דאמר נטמאת כבי תרי, והוי ליה האי דמכחיש ליה חד, ואין דבריו של אחד במקום שנים":
מנהני מילי?
דתנו רבנן, (במדבר ה) "ועד אין בה", בשנים הכתוב מדבר.
אתה אומר בשנים, או אינו אלא באחד?
תלמוד לומר, (דברים יט) "לא יקום עד אחד באיש" וגו'.
ממשמע שנאמר, "לא יקום עד", איני יודע שהוא אחד! מה תלמוד לומר "אחד"?
זה בנה אב, כל מקום שנאמר "עד", הרי כאן שנים,
הרי כאן שנים - הרי הוא כשנים:
עד שיפרוט לך הכתוב אחד.
ואמר רחמנא, תרי לית בה אלא חד, "והיא לא נתפשה", אסורה.
וכיון דמדאורייתא עד אחד מהימן, אידך היכי מצי מכחיש ליה?
והא אמר עולא כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי כאן שנים, ואין דבריו של אחד במקום שנים.
אלא אמר עולא, תני, "לא היתה שותה".
וכן אמר רבי יצחק, לא היתה שותה.
ורבי חייא אמר היתה שותה.
לרבי חייא קשיא דעולא?
קשיא דעולא - דכיון דהאמינה תורה הרי העמידתו במקום שנים:
לא קשיא, כאן בבת אחת.
כאן בבת אחת - מתני' כשהעידו שניהם בתוך כדי דיבור, דבטלו דבריו מיד, דלא נתקיימה עדותן בב"ד. והיכא האמינהו תורה כשנים? כגון אם העיד עדותו, ויצא דתו, לא מצי חד לאכחושיה:
כאן, בזה אחר זה.
תנן, "עד אומר נטמאת, ושנים אומרים לא נטמאת, היתה שותה".
הא חד וחד, לא היתה שותה.
הא חד וחד - על כרחיך לא היתה שותה תנא ברישא. דאי היתה שותה קתני, הא תו למה לי? השתא בחד הוי הכחשה, תרי מבעיא?! פשיטא, דאין אחד במקום שנים. ומתני' לדיוקא דידיה תנא ליה, דאי לאשמועינן היא גופה, פשיטא דלא איצטריך:
תיובתא דרבי חייא?
אמר לך רבי חייא, וליטעמיך,
אמר לך ר' חייא ולטעמיך - דסבירא לך דמתני' לגופיה לא איצטריך, דהא פשיטא דאין א' במקום שנים, ולדיוקא אתא. סיפא מאי תידוק מינה? אלא מתני' לא לדיוקא אתא, אלא לאשמועינן היא גופה איצטריך, דשנים דקא תנא, בפסולי עדות קאמר. כגון נשים או עבדים. ואשמועינן דשתי נשים מבטלות דברי עד א', בין ברישא בין בסיפא. ולקמן פריך תרתי למה לי? והאי דלא שני ר' חייא מציעתא, בזה אחר זה? משום דקא דייק מתני' בבת אחת. דקתני, "ושנים אומרים לא ראינוה". אלמא בהדי הדדי קאתו. דלעולם במקום שנים, לא האמינה תורה עד אחד:
אימא סיפא,
"שנים אומרים נטמאת, ואחד אומר לא נטמאת, לא היתה שותה."
הא חד וחד היתה שותה?
אלא כולה בפסולי עדות, ור' נחמיה היא.
דתניא, "רבי נחמיה אומר, כל מקום שהאמינה תורה עד אחד, הלך אחר רוב דעות".
כל מקום שהאמינה תורה כו' - הוציאתו לעדות זה מכלל כל עדיות שבתורה, לפיכך פסולין וכשירין שוין בה. והלך אחר רוב דעות המעידין בדבר:
ועשו שתי נשים באיש אחד, כשני אנשים באיש אחד.
ואיכא דאמרי, כל היכא דאתא עד אחד כשר, מעיקרא, אפי' מאה נשים נמי כעד אחד דמיין.
ואיכא דאמרי כל היכא דאתא עד כשר מעיקרא - ואמר נטמאת, ונתקבלה עדותו, ואחר כך באו מאה נשים, כעד א' דמיין. והוה ליה קמא שנים, ואין דבריו של אחד במקום שנים, ואינה שותה: