צורת הדף

מעשה מוציא מיד מעשה ומיד מחשבה.

מעשה מוציא מיד מעשה - התחיל לשוף ביטל מהם תורת גמר מלאכה לשם כלי בין שירד להו ע"י מעשה שהחליקן וגילה דעתו שאין מחוסרין עוד תיקון בין שירד להו ע"י מחשבה:

מחשבה אין מוציאה לא מיד מעשה ולא מיד מחשבה.

מחשבה אינה מוציאה - חישב עליהן לשוף לשבץ אחר שחישב עליהן שלא לשוף שלא לשבץ אין יוצאין מידי מחשבתן הראשונה:

בשלמא מיד מעשה לא מפקה - דלא אתי דיבור ומבטל מעשה.

אלא מיד מחשבה מיהא תפיק?

שאני מחשבה דטומאה דכי מעשה דמי. וכדרב פפא.

דכי מעשה דמיא - דרחמנא קרייה מעשה דכתיב כי יתן והיינו בידים ואע"ג דמחשבה בעלמא הוא דאפילו נפלו ממילא וניחא ליה הוי הכשר ומיקרי כי יותן:

דרב פפא רמי: כתיב (ויקרא יא, לח) כי יתן וקרינן כי יותן הא כיצד?

כי יותן דומיא דכי יתן - מה יתן דניחא ליה אף יותן דניחא ליה.

רב זביד מתני להא שמעתתא אהא: 

להא שמעתתא - דרבי יוחנן וריש לקיש:

וכן היא שנתנה רשות לשלוחה לקדשה והלכה היא וקדשה את עצמה 

וכן היא שנתנה כו' - משנה היא לקמן בפ' בתרא:

אם שלה קדמו קידושיה קידושין, ואם של שלוחה קדמו אין קידושיה קידושין.

לא קדשה את עצמה וחזרה בה - מהו?

וחזרה בה - בין בפני שליח בין שלא בפניו:

רבי יוחנן אמר: חוזרת. ור"ל אמר: אינה חוזרת.

אינה חוזרת - ולקמן מותבינן ליה מהא דהשולח גט:

ר' יוחנן אמר חוזרת - אתי דיבור ומבטל דיבור.

ר"ל אמר אינה חוזרת - לא אתי דיבור ומבטל דיבור.

איתיביה רבי יוחנן לר"ל: ביטל - אם עד שלא תרם ביטל אין תרומתו תרומה.

אמר רבא: הכא במאי עסקינן כגון שקדם בעל הבית ותרם את כריו דהוה ליה מעשה.

איתיביה ריש לקיש: "כל הכלים יורדים לידי טומאתן במחשבה, ואין עולין מטומאתן אלא בשינוי מעשה.

מעשה מוציא מיד מעשה ומיד מחשבה, מחשבה אינה מוציאה לא מיד מעשה ולא מיד מחשבה".

בשלמא מיד מעשה לא מפקה - לא אתי דיבור ומבטל מעשה, אלא מיד מחשבה מיהא תפיק?

א"ל:^[1] שאני מחשבה דטומאה דכי מעשה דמי.

וכדרב פפא. דרב פפא רמי: כתיב כי יתן וקרינן כי יותן - הא כיצד? כי יותן דומיא דיתן מה יתן דניחא ליה אף יותן נמי דניחא ליה.

איתיביה רבי יוחנן לר"ל: השולח גט לאשתו והגיע בשליח או ששלח אחריו שליח ואמר לו גט שנתתי לך בטל הוא - הרי זה בטל.

תיובתא דר"ל תיובתא.

והילכתא כוותיה דר"י ואפילו בקמייתא^[2] ואע"ג דאיכא למימר שאני נתינת מעות ליד אשה דכמעשה דמי אפילו הכי אתי דיבור ומבטל דיבור.

ואפילו בקמייתא - גבי מתני' לא בא אחר וקידשה וחזרה בה קי"ל הילכתא כר' יוחנן דאתי דיבור ומבטל דיבור:

קשיא הילכתא אהילכתא.

אמרת הילכתא כרבי יוחנן. וקיימא לן הילכתא כרב נחמן?

דאיבעיא להו: מהו שיחזור ויגרש בו?

מהו שיחזור ויגרש בו - בגט לאחר שאמר לשליח גט שנתתי לך בטל הוא:

רב נחמן אמר: חוזר ומגרש בו.

רב ששת אמר: אינו חוזר ומגרש בו.

וקיימא לן הילכתא כותיה דרב נחמן.

נהי דבטליה מתורת שליח מתורת גט לא בטליה:

מקודשת לשני:

אמר רב מקודשת לשני לעולם.

לעולם - אין בטלין לאחר ל' שהרי ניתן לה זמן לחול בתוך ל' שיהו כולן פנויין מקידושי ראשון:

ושמואל אמר מקודשת לשני עד ל' יום, לאחר ל' יום פקעי קידושי שני וגמרי קידושי ראשון.

ושמואל אמר כו' - לקמן פריך עלה רב חסדא:

יתיב רב חסדא וקא קשיא ליה - קידושי שני במאי פקעי?

אמר ליה רב יוסף מר ארישא מתני לה וקשיא ליה. רב יהודה אסיפא מתני לה ולא קשיא ליה.

מר ארישא - דמתני' דלא אמר מעכשיו מתני לה להך פלוגתא ומשום הכי קשיא ליה למר מאי דקשיא ליה:

מעכשיו ולאחר שלשים יום וכו' - אמר רב מקודשת ואינה מקודשת לעולם.

מקודשת ואינה מקודשת לעולם - ואפילו לאחר שלשים עומדת בספק קידושי שניהם ואסורה לשניהם בלא גט האחד כדמפרש טעמא לקמן:

ושמואל אמר מקודשת ואינה מקודשת אלא עד ל' יום. לאחר ל' פקעי קידושי שני וגמרי קידושי ראשון.

ושמואל אמר - אינה בספיקא אלא עד שלשים יום שמא ימות הראשון ולא יגמרו הקדושין ונמצאו קדושי שני חיילי למפרע:

לרב מספקא ליה אי תנאה הואי אי חזרה הואי. לשמואל פשיטא ליה דתנאה הואי.

מספקא ליה - האי לאחר שלשים אי תנאה הוי אם לא אחזור בי בתוך ל' יהיו קדושין מעכשיו:

אי חזרה הוי - ממאי דקאמר מעכשיו וקאמר איני אומר מעכשיו אלא התקדשי לי לאחר ל' הילכך לעולם היא בספיקא דאי הוי תנאה קידושי ראשון חיילי קידושי שני לא חיילי ואם חזרה הוי קידושי שני חיילי קידושי ראשון לא חיילי:

לשמואל פשיטא ליה דתנאה הוי - הילכך כל ל' יום הוו קידושין תלוין שמא יחזור בו מל' ואילך גמרו:

ובפלוגתא דהני תנאי.

דתניא: מהיום ולאחר מיתה - גט ואינו גט. דברי חכמים.

גט ואינו גט - מספקא ליה האי ולאחר מיתה אי הוי תנאה מהיום יהיה גט אם אמות ולכשימות נמצא גט למפרע מאותו יום אי חזרה הוי וחזר בו ממהיום ואמר זה גיטך לאחר מיתה ולא אמר כלום דאין גט לאחר מיתה דכיון דמית היכי מגרש:

רבי אומר: כזה גט.

כזה גט - דתנאה הוי:

ונימא רב: הלכה כרבנן. ונימא שמואל: הלכה כרבי?

צריכא.

דאילו אמר רב הלכה כרבנן הוה אמינא, התם דלרחוקה קאתי אבל הכא דלקרובה קאתי אימא מודה ליה לשמואל דתנאה הואי.

התם - הוא דאיכא לספוקי ולמימר חזרה הוי משום דלרחוקה אתי וקשה בעיניו לרחקה ולגרשה ולהכי הדר ביה ממעכשיו אבל הכא דלקרובה קאמר כל מה דמצי לקרובה מקרב לה וכי אמר לאחר שלשים לא הדר ביה ממעכשיו:

ואי אמר שמואל הלכה כרבי הוה אמינא התם הוא דאין גט לאחר מיתה אבל הכא דיש קידושין לאחר ל' אימא מודי ליה לרב.

התם - הוא דאמר תנאה הוא ולא חזרה דאדם יודע דאין גט לאחר מיתה ומידי דכדי לא עביד איניש דאמר:

אבל הכא - דיש קדושין לאחר ל' יום אם לא קדשה אחר בנתיים אימא דילמא הוי חזרה דלא רצה לקדשה מעכשיו שמא דעתו על אחרת וימלך בתוך שלשים יום קמשמע לן:

צריכא.

אמר אביי ולטעמיה דרב

ולטעמיה דרב - דמספקא ליה בחזרה ותנאה בא אחד ואמר מעכשיו ולאחר שלשים ובא אחר ואמר מעכשיו ולאחר עשרים שכלו של שני בתוך של ראשון ואם דראשון חזרה הוו להו דשני קידושין דהא ראשון הדר ביה ממעכשיו:

בא אחד ואמר לה הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר ל' יום ובא אחר ואמר לה הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר עשרים יום 

1. ¹ [ר' יוחנן לר"ל]
2. ² [שהבעל נתן לה קידושין, לעומת איפה ששלחה היא השליח שלא נתנה לו כלום]
3. ³ [והוצרך לתרץ שביטל ע"י שקדם בעה"ב ותרם את כריו. ופשוט שלא ניחא לי' לתרץ לעיל שקדם בעה"ב ותרם כריו, כי ניחא ליה לפרש ביטל בדיבור.]