צורת הדף

ובא אחר ואמר לה הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר עשרה ימים - מראשון ומאחרון צריכה גט, מאמצעי אינה צריכה גט.

ובא אחר ואמר מעכשיו ולאחר עשרה - וה"ה בהאי אחר אם קדשה סתם הואיל ולא בא אחר אחריו מה לי ולתנאו אלא סידרא נקט ותנא:

מה נפשך: אי תנאה הואי - דקמא קידושי דהנך לאו קידושי. אי חזרה הואי - דבתרא קידושי דהנך לאו קידושי.

אי חזרה הוי דבתרא הוו קידושין - שלא בא אחר אחריו וגמרו קידושין לאחר עשרה: האי לישנא משמע תנאה ומשמע חזרה שתי לשונות במשמע יש אומרה בלשון תנאי ויש אומרה בלשון חזרה ואיכא למימר להאי תנאה ולהאי חזרה ותבעי גיטא מכל חד וחד דלמא קמא לחזרה מכוין וחלו של שני ושני לתנאה איכוון ושלו קיימין ואין של ראשון ושל אחרון קידושין ובעיא גיטא מאמצעי ואיכא למימר דקמא תנאה ושלו קיימין ואיכא למימר דכולהו חזרה ושל אחרון לבד קיימין קמ"ל דלאו תרוייהו משתמעי מינה אלא ספק תנאה ספק חזרה ואי תנאה הוא לכולהו הוי תנאה ואין לשון חזרה כלל ואי חזרה הוי לא הוה ביה לישנא דתנאה כלל וממה נפשך אמצעי לא הוו קידושין:

פשיטא?

מהו דתימא האי לישנא משמע תנאה ומשמע חזרה, ותיבעי גיטא מכל חד וחד - קמ"ל.

עולא אמר רבי יוחנן: אפי' מאה תופסין בה. וכן אמר ר' אסי אמר רבי יוחנן: אפילו מאה תופסין בה.

אמר ליה רב משרשיא בריה דרב אמי לר' אסי אסברה לך טעמא דרבי יוחנן: שוו נפשיה כי שרגא דליבני, דכל חד וחד רוחא לחבריה שבק.

אסברה לך כו' - דהא ליכא למימר טעמא דר' יוחנן משום דקסבר שתי לשונות במשמע ומספקא ליה לגבי האי גברא בתנאה ולגבי האי בחזרה דאם כן לא שייך למיתני תופסין דאין תפיסה אלא באחד מהן ואנן הוא דלא ידעינן הי נינהו ומדקתני תופסין משמע דסבירא ליה שיש בה צד קידושין לכולהו:

דשוו נפשייהו כי שרגא דליבני - המסדר לבינים ורחב כולן שוה אינו מסדר ממש זו על זו דא"כ הרי שורה החיצונה נופלת וחבירתה אחריה אלא מסדר תחילה זו אצל זו וחוזר ומסדר עליה שורה אחרת ונותן החיצונה משוכה לחוץ כדי שישאר ריוח בתחתונה להיות שניה יושבת מקצת עליה ומקצת על שאצלה ונשאר ריוח גם בשניה להיות שלישית מקצת עליה וכן כולם הכא נמי כל אחד מצא מקום זמן פנוי לקדושין ותפסו כולן לאוסרה:

מתיב רב חנינא: "מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט ^בואם מת חולצת ולא מתייבמת".

חולצת - שמא אינו גט וזקוקה ליבם:

ולא מתייבמת - שמא גט הוא והויא לה גרושת אחיו והרי היא לו בכרת שאין עליה זיקת יבום:

בשלמא לרב - מסייעא ליה.

לשמואל נמי - הא מני רבנן היא, ואנן דאמרי כרבי.

הא מני רבנן היא - דמספקא להו אי תנאה אי חזרה:

אלא לר' יוחנן דאמר שיורא הוי - כל גיטא דמשייר בה ולא כלום הוא, יבומי מייבם?

גיטא דשייר ביה לא כלום הוא - דרחמנא אמר (דברים כד) כריתות:

אמר רבא: גט להוציא, ומיתה להוציא - מה ששייר גט גמרתו מיתה.

אמר ליה אביי: מי דמי? גט מוציאה מרשות יבם מיתה מכנסה לרשות יבם?

אלא אמר אביי: התם טעמא מאי - גזירה משום: "מהיום אם מתי - הרי זה גט".

אם מתי - פשיטא לן דתנאה הוא והוי גיטא למפרע לכשימות:

הרי זה גט - ואינה צריכה חליצה משימות:

ונגזור מהיום אם מתי - דתחלוץ, אטו "מהיום ולאחר מיתה"?

אטו מהיום ולאחר מיתה - דפשיטא לרבי יוחנן דשיורא הוא ולא הוי גט כלל:

אם אתה אומר חולצת - מתייבמת.

ומשני אם אתה מצריכה חליצה אתו נמי ליבומה - דאמר מדאצרכוה חליצה קים להו לרבנן דלאו גיטא הוא ואתו לייבומי גרושה והיא בכרת ופרכינן הכא נמי במהיום ולאחר מיתה ניחוש דלמא אתי ליבומה שאם אתה אומר חולצת מתייבמת ומשני תתייבם ואין בכך כלום דגיטא דשייר ביה לאו גיטא הוא כלל והא דקתני לא מתייבמת חששא דרבנן היא דגזרו אטו מהיום אם מתי. אחזקה דיבם מוקמינן לה לא שייך למיתני הכא אלא ביבמות גבי מילתא אחריתי דמשום ספיקא בפרק ד' אחין (יבמות לא.) אבל הכא דאפילו ספיקא ליכא לא בעי חזקה דהא ודאי יבמה היא:

הכא נמי אם אתה אומר חולצת - מתייבמת?

תתייבם ואין בכך כלום, חששא דרבנן הוא:

מתני'

 האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאתן לך מאתים זוז - הרי זו מקודשת והוא יתן.

הרי את מקודשת לי - בפרוטה זו על מנת שאתן ליך מאתים זוז:

על מנת שאתן לך מכאן ועד ל' יום - נתן לה בתוך שלשים מקודשת, ואם לאו אינה מקודשת.

 ע"מ שיש לי מאתים זוז - הרי זו מקודשת ויש לו. 

על מנת שאראך מאתים זוז - הרי זו מקודשת ויראה לה.

ואם הראה על השלחן - אינה מקודשת:

ה"ג ואם הראה על השלחן אינה מקודשת - והכי פירושה ואם היה שולחני והראה לה מעות שאינן שלו והם על שלחן שלפניו אינה מקודשת, דלא נתכוונה זו אלא לראות משלו:

גמ' 

איתמר רב הונא אמר: והוא יתן.

אמר רב הונא והוא יתן - לכשירצה. וקידושין חלין למפרע משעת קידושין. ומיהו מודה רב הונא דאם מת קודם שניתנו אינה צריכה חליצה שהרי לא קיים תנאו:

רב יהודה אמר: לכשיתן.

רב הונא אמר: ^זוהוא יתן - תנאה הוי, מקיים תנאה ואזיל.

רב יהודה אמר: לכשיתן - לכי יהיב הוו קידושי, השתא מיהא לא הוו קידושי.

מאי בינייהו?

איכא בינייהו שפשטה ידה וקבלה קידושין מאחר.

וקיבלה קידושין מאחר - קודם שיקיים תנאו, ואח"כ עמד זה וקיים תנאו:

לרב הונא - לא הוו קידושי.

לרב הונא לא הוו קידושי - שני קידושין דהא גמרו קידושי ראשון למפרע:

לרב יהודה - הוו קידושי.

ותנן נמי גבי גיטין כי האי גוונא: האומר לאשה הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז - הרי זו מגורשת והיא תתן.

איתמר: רב הונא אמר: והיא תתן. רב יהודה אמר: לכשתתן.

רב הונא אמר: והיא תתן - תנאה הוי, מקיימא תנאה ואזלה.

רב יהודה אמר: לכשתתן - לכי יהיבה ליה הוא דהוי גט, השתא מיהא לא הוי גט.