מוקים לה בלויה ובת ישראל.
מוקי לה בלוייה וישראלית - כדקתני מתניתין מוסיפין עליהן עוד אחת:
אלא מתניתא נימא פליגא?
מי לימא פליגא - אמתניתין:
לא, מאי עוד אחת
מאי מוסיפין עוד אחת - דקתני מתני':
- זוג אחת.
זוג אחת - שתי אמהות:
אמר רב יהודה א"ר: זו דברי ר' מאיר,
זו דברי ר"מ - סתם מתניתין דמצריך בדיקה:
אבל חכמים אומרים כל משפחות בחזקת כשרות הן עומדות.
איני, והאמר רב חמא בר גוריא אמר רב: משנתינו כשקורא עליו ערער.
כשקרא עליו ערער - א"צ בדיקה אלא אם קראו עליה שני עדים שמץ של פסול ולא שמעידים עדות גמורה אלא יציאת קול וכיון דקרא עליה ערער אמאי פליגי רבנן:
מאן דמתני הא
מאן דמתני הא - משמיה דרב:
לא מתני הא.
לא מתני הא - ואמוראי נינהו רב יהודה ורב חמא אליבא דרב:
איכא דאמרי אמר רב יהודה אמר רב: זו דברי ר' מאיר אבל חכמים אומרים כל משפחות בחזקת כשרות הן עומדות.
אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: אם קורא עליו ערער - צריך לבדוק אחריה:
צריך לבדוק אחריה - אפי' לרבנן:
אין בודקין מן המזבח ולמעלה:
מאי טעמא?
אי לאו דבדקוה לא הוו מסקי ליה:
ולא מן הדוכן ולמעלה:
מאי טעמא?
דאמר מר ששם היו יושבים מייחסי כהונה ומייחסי לויה:
ששם היו יושבים - בלשכת הגזית היו יושבים סנהדרין מתמיד של שחר עד תמיד של בין הערבים ומייחסים את הכהנים והלויים להבדיל פסולים מן העבודה ומן הדוכן:
ולא מסנהדרין ולמעלה:
מאי טעמא?
דתני רב יוסף: כשם שבית דין מנוקין בצדק, כך מנוקין מכל מום.
מכל מום - פסול יוחסין ובסנהדרין קאמר או גדולה או קטנה אבל דיינין בעלמא לא כדלקמן:
אמר מרימר: מאי קראה?
(שיר השירים ד, ז): כולך יפה רעיתי ומום אין בך.
אימא מומא ממש?
אמר רב אחא בר יעקב אמר קרא (במדבר יא, טז): והתיצבו שם עמך - עמך בדומים לך.
עמך - מיוחסין כמותך:
ודלמא משום שכינה?
ודלמא משום שכינה - סנהדרין שבאותה שעה הוצרכו להיות מיוחסין משום שכינה על שם נבואה נאספו שם כדכתיב (במדבר יא) ואצלתי מן הרוח וגו' אבל סנהדרין שהן לדון כגון סנהדרי דיתרו חותן משה לא:
אמר רב נחמן אמר קרא (שמות יח, כב): והקל מעליך ונשאו אתך - בדומים לך:
ונשאו אתך - גרסינן ולא גרס במשא העם אלא אסנהדרין דיתרו קאי והקל מעליך ונשאו אתך:
כל מי שהוחזקו אבותיו משוטרי הרבים:
שוטרי הרבים - דיינין בעלמא שאינן ממנין עשרים ושלש של סנהדרי קטנה:
למימרא דלא מוקמינן מפסולים?
ורמינהו: הכל כשרים לדון דיני ממונות ואין הכל כשרים לדון דיני נפשות.
והוינן בה: הכל - לאיתויי מאי?
ואמר רב יהודה: לאיתויי ממזר.
אמר אביי: בירושלים.
בירושלים - היו מקפידין על כל דייניהם לייחסן:
וכן תני רב שמעון בר זירא: בקידושי דבי לוי בירושלים:
וגבאי צדקה משיאים:
מאי טעמא?
כיון דמנצו בהדי אינשי.
דאמר מר: ממשכנים על הצדקה,
ממשכנין - נוטלי' משכונות על צדקה שיפסקו עליו ואינו נותנן:
ואפילו בערב שבת.
ואפי' בערב שבת - שהאדם טרוד ומתוך כך מריבין עמהן ומבזין אותן:
ואם איתא דאיכא - אית ליה קלא.
אושפזיכניה דרב אדא בר אהבה גיורא הוה.
והוה קא מנצי איהו ורב ביבי.
מר אמר: אנא עבידנא סררותא דמתא.
ומר אמר: אנא עבידנא סררותא דמתא.
אתו לקמיה דרב יוסף, אמר להו: תנינא (דברים יז, טו): שום תשים עליך מלך מקרב אחיך - כל משימות שאתה משים לא יהיה אלא מקרב אחיך.
כל משימות - מריבוייא דמשמעות דקרא קא יליף משום תשים מקרב אחיך תשים כל משימות ואפי' סנהדרי קטנה:
אמר ליה רב אדא בר אהבה: ואפילו אמו מישראל.
אמר ליה אמו מישראל: מקרב אחיך - קרינא ביה.
הלכך רב ביבי דגברא רבא הוא - ליעיין במילי דשמיא.
במילי דשמיא - בגבאי צדקה ובקיצותה וחלקותה וסדר מתורגמנין ומפטירין:
ומר - ליעיין במילי דמתא.
במילי דמתא - שאר צרכי צבור לדברי הרשות לטורזינא לכריא פתיא לאגלי גפא:
אמר אביי: הלכך מאן דמשרי צורבא מדרבנן באושפיזיכניה - לאשרי
לאשרי - כמו לתור להם מנוחה (במדבר י) אתר בית משרי:
כרב אדא בר אהבה, דידע למהפיך ליה בזכותיה.
רבי זירא מטפל בהו.
מיטפל בהו - מתעסק בהם לכבדם ולהושיבם בשררה:
רבה בר אבוה מטפל בהו.
במערבא אפילו ריש כורי לא מוקמי מינייהו.
ריש כורי - ממונה על המדות לשון לתך וכור:
בנהרדעא אפי' ריש גרגותא לא מוקמי מינייהו:
גרגותא - להשקות בית השלחין פעמים שהם של רבים וממנים שוטר עליו שלא ישקה איש ביומו של חבירו:
רבי יוסי אומר אף מי שהיה וכו':
מאי טעמא?
דייקי ומחתמי:
רבי חנינא בן אנטיגנוס וכו':
אמר רב יהודה אמר שמואל: בחיילות של בית דוד.
בחיילות של בית דוד - שהיו באים בחלוקה חדש בחדש וחוזרין חלילה והוא לשון איסטרטיא וכותבין בשמות משפחת פלוני ופלוני בחדש פלוני והיו זהירין לייחסן מכל מום כדמפרש שתסייעם זכות אבותם במלחמה:
אמר רב יוסף: מאי קרא?
(דברי הימים א ז, מ): והתיחשם בצבא במלחמה.
וטעמא מאי?
אמר רב יהודה אמר רב: כדי שתהא זכותן וזכות אבותם מסייעתן.
ותו ליכא - ל"ג:
והאיכא (שמואל ב כג, לז): צלק העמוני?
צלק העמוני - בראשי גבורים אשר לדוד נמנה:
מאי לאו דאתי מעמון?
דאתי מעמון - ונתגייר אלמא לא הקפיד על הגרים:
לא, דיתיב בעמון.
והאיכא (שמואל ב כג, לט): אוריה החתי?
מאי לאו דאתי מחת?
לא, דיתיב בחת.
והאיכא (שמואל ב טו, יט): אתי הגיתי?
וכי תימא הכי נמי דיתיב בגת.
והא אמר רב נחמן: אתי הגיתי בא ובטלה.
והא אמר רב נחמן - במס' עבודה זרה (דף מד.) בא אתי הגיתי שהיה עובד כוכבים ובטלה לעבודת כוכבים של עטרת מלכם והוא שם שיקוץ עמונים:
ועוד אמר רב יהודה אמר רב: ארבע מאות ילדים היו לו לדוד,
ילדים - בחורים היו לדוד בחיילותיו ולא היו בניו:
וכולם בני יפת תואר היו.
בני יפת תואר - נשים שלקחו אנשי ישראל במלחמה כדכתיב (דברים כא) והבאתה אל תוך ביתך ומתוך כך היו נוהגים כמשפטי העובדי כוכבים:
וכולם מסתפרים קומי.
ומגדלים בלורית היו.
מספרים קומי ומגדלי בלורית - מאחורי ערפם:
וכולם יושבים בקרוניות של זהב.
והיו מהלכים בראשי גייסות.
והן הן בעלי אגרופים של בית דוד?
דאזלי לבעותי עלמא:
לבעותי עלמא - אבל לא היו יורדין בתוך המלחמה עם ישראל:
אין בודקין מן המזבח ולמעלה כו'. ואם תאמר אמאי לא קתני אין בודקין משטרות ולמעלה דהא אמרינן בפ"ב דכתובות (דף כד:) מעלים משטרות ליוחסין וי"ל דאין זה רבותא דהא עדות מעליא הוא וא"ת ניתני נמי אין בודקין מנשיאות כפים ולמעלה ומתרומה ולמעלה כדאמר בפרק ב' דכתובות (שם) מעלין מתרומה ליוחסין ויש לומר דגם זה אינו רבותא כיון דלא שייך אלא בכהנים אבל הא [דתנן] אין בודקין מן המזבח ולמעלה רבותא הוא דמיירי אפילו בעבודות הכשרות בזרים כגון שחיטה או הפשט אע"ג דשחיטה כשרה בנשים ובעבדים היינו דיעבד אבל לכתחילה לא עבדי כי אם כשרים מיוחסין:
והקל מעליך ונשאו אתך. ה"ג רש"י ול"ג במשא העם שהרי גבי שכינה כתיב כן והאי קרא דהכא כתיב ביתרו ולא כתיב ביה במשא העם: