צורת הדף

מוקים לה בלויה ובת ישראל.

מוקי לה בלוייה וישראלית - כדקתני מתניתין מוסיפין עליהן עוד אחת:

אלא מתניתא נימא פליגא?

מי לימא פליגא - אמתניתין:

לא, מאי עוד אחת

מאי מוסיפין עוד אחת - דקתני מתני':

- זוג אחת.

זוג אחת - שתי אמהות:

אמר רב יהודה א"ר: זו דברי ר' מאיר,

זו דברי ר"מ - סתם מתניתין דמצריך בדיקה:

אבל חכמים אומרים כל משפחות בחזקת כשרות הן עומדות.

איני, והאמר רב חמא בר גוריא אמר רב: משנתינו כשקורא עליו ערער.

כשקרא עליו ערער - א"צ בדיקה אלא אם קראו עליה שני עדים שמץ של פסול ולא שמעידים עדות גמורה אלא יציאת קול וכיון דקרא עליה ערער אמאי פליגי רבנן:

מאן דמתני הא

מאן דמתני הא - משמיה דרב:

לא מתני הא.

לא מתני הא - ואמוראי נינהו רב יהודה ורב חמא אליבא דרב:

איכא דאמרי אמר רב יהודה אמר רב: זו דברי ר' מאיר אבל חכמים אומרים כל משפחות בחזקת כשרות הן עומדות.

אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: אם קורא עליו ערער - צריך לבדוק אחריה:

צריך לבדוק אחריה - אפי' לרבנן:

אין בודקין מן המזבח ולמעלה:

מאי טעמא?

אי לאו דבדקוה לא הוו מסקי ליה:

ולא מן הדוכן ולמעלה:

מאי טעמא?

דאמר מר ששם היו יושבים מייחסי כהונה ומייחסי לויה:

ששם היו יושבים - בלשכת הגזית היו יושבים סנהדרין מתמיד של שחר עד תמיד של בין הערבים ומייחסים את הכהנים והלויים להבדיל פסולים מן העבודה ומן הדוכן:

ולא מסנהדרין ולמעלה:

מאי טעמא?

דתני רב יוסף: כשם שבית דין מנוקין בצדק, כך מנוקין מכל מום.

מכל מום - פסול יוחסין ובסנהדרין קאמר או גדולה או קטנה אבל דיינין בעלמא לא כדלקמן:

אמר מרימר: מאי קראה?

(שיר השירים ד, ז): כולך יפה רעיתי ומום אין בך.

אימא מומא ממש?

אמר רב אחא בר יעקב אמר קרא (במדבר יא, טז): והתיצבו שם עמך - עמך בדומים לך.

עמך - מיוחסין כמותך:

ודלמא משום שכינה?

ודלמא משום שכינה - סנהדרין שבאותה שעה הוצרכו להיות מיוחסין משום שכינה על שם נבואה נאספו שם כדכתיב (במדבר יא) ואצלתי מן הרוח וגו' אבל סנהדרין שהן לדון כגון סנהדרי דיתרו חותן משה לא:

אמר רב נחמן אמר קרא (שמות יח, כב): והקל מעליך ונשאו אתך - בדומים לך:

ונשאו אתך - גרסינן ולא גרס במשא העם אלא אסנהדרין דיתרו קאי והקל מעליך ונשאו אתך:

כל מי שהוחזקו אבותיו משוטרי הרבים:

שוטרי הרבים - דיינין בעלמא שאינן ממנין עשרים ושלש של סנהדרי קטנה:

למימרא דלא מוקמינן מפסולים?

ורמינהו: הכל כשרים לדון דיני ממונות ואין הכל כשרים לדון דיני נפשות.

והוינן בה: הכל - לאיתויי מאי?

ואמר רב יהודה: לאיתויי ממזר.

אמר אביי: בירושלים.

בירושלים - היו מקפידין על כל דייניהם לייחסן:

וכן תני רב שמעון בר זירא: בקידושי דבי לוי בירושלים:

וגבאי צדקה משיאים:

מאי טעמא?

כיון דמנצו בהדי אינשי.

דאמר מר: ממשכנים על הצדקה,

ממשכנין - נוטלי' משכונות על צדקה שיפסקו עליו ואינו נותנן:

ואפילו בערב שבת.

ואפי' בערב שבת - שהאדם טרוד ומתוך כך מריבין עמהן ומבזין אותן:

ואם איתא דאיכא - אית ליה קלא.

אושפזיכניה דרב אדא בר אהבה גיורא הוה.

והוה קא מנצי איהו ורב ביבי.

מר אמר: אנא עבידנא סררותא דמתא.

ומר אמר: אנא עבידנא סררותא דמתא.

אתו לקמיה דרב יוסף, אמר להו: תנינא (דברים יז, טו): שום תשים עליך מלך מקרב אחיך - כל משימות שאתה משים לא יהיה אלא מקרב אחיך.

כל משימות - מריבוייא דמשמעות דקרא קא יליף משום תשים מקרב אחיך תשים כל משימות ואפי' סנהדרי קטנה:

אמר ליה רב אדא בר אהבה: ואפילו אמו מישראל.

אמר ליה אמו מישראל: מקרב אחיך - קרינא ביה.

הלכך רב ביבי דגברא רבא הוא - ליעיין במילי דשמיא.

במילי דשמיא - בגבאי צדקה ובקיצותה וחלקותה וסדר מתורגמנין ומפטירין:

ומר - ליעיין במילי דמתא.

במילי דמתא - שאר צרכי צבור לדברי הרשות לטורזינא לכריא פתיא לאגלי גפא:

אמר אביי: הלכך מאן דמשרי צורבא מדרבנן באושפיזיכניה - לאשרי

לאשרי - כמו לתור להם מנוחה (במדבר י) אתר בית משרי:

כרב אדא בר אהבה, דידע למהפיך ליה בזכותיה.

רבי זירא מטפל בהו.

מיטפל בהו - מתעסק בהם לכבדם ולהושיבם בשררה:

רבה בר אבוה מטפל בהו.

במערבא אפילו ריש כורי לא מוקמי מינייהו.

ריש כורי - ממונה על המדות לשון לתך וכור:

בנהרדעא אפי' ריש גרגותא לא מוקמי מינייהו:

גרגותא - להשקות בית השלחין פעמים שהם של רבים וממנים שוטר עליו שלא ישקה איש ביומו של חבירו:

רבי יוסי אומר אף מי שהיה וכו':

מאי טעמא?

דייקי ומחתמי:

רבי חנינא בן אנטיגנוס וכו':

אמר רב יהודה אמר שמואל: בחיילות של בית דוד.

בחיילות של בית דוד - שהיו באים בחלוקה חדש בחדש וחוזרין חלילה והוא לשון איסטרטיא וכותבין בשמות משפחת פלוני ופלוני בחדש פלוני והיו זהירין לייחסן מכל מום כדמפרש שתסייעם זכות אבותם במלחמה:

אמר רב יוסף: מאי קרא?

(דברי הימים א ז, מ): והתיחשם בצבא במלחמה.

וטעמא מאי?

אמר רב יהודה אמר רב: כדי שתהא זכותן וזכות אבותם מסייעתן.

ותו ליכא - ל"ג:

והאיכא (שמואל ב כג, לז): צלק העמוני?

צלק העמוני - בראשי גבורים אשר לדוד נמנה:

מאי לאו דאתי מעמון?

דאתי מעמון - ונתגייר אלמא לא הקפיד על הגרים:

לא, דיתיב בעמון.

והאיכא (שמואל ב כג, לט): אוריה החתי?

מאי לאו דאתי מחת?

לא, דיתיב בחת.

והאיכא (שמואל ב טו, יט): אתי הגיתי?

וכי תימא הכי נמי דיתיב בגת.

והא אמר רב נחמן: אתי הגיתי בא ובטלה.

והא אמר רב נחמן - במס' עבודה זרה (דף מד.) בא אתי הגיתי שהיה עובד כוכבים ובטלה לעבודת כוכבים של עטרת מלכם והוא שם שיקוץ עמונים:

ועוד אמר רב יהודה אמר רב: ארבע מאות ילדים היו לו לדוד,

ילדים - בחורים היו לדוד בחיילותיו ולא היו בניו:

וכולם בני יפת תואר היו.

בני יפת תואר - נשים שלקחו אנשי ישראל במלחמה כדכתיב (דברים כא) והבאתה אל תוך ביתך ומתוך כך היו נוהגים כמשפטי העובדי כוכבים:

וכולם מסתפרים קומי.

ומגדלים בלורית היו.

מספרים קומי ומגדלי בלורית - מאחורי ערפם:

וכולם יושבים בקרוניות של זהב.

והיו מהלכים בראשי גייסות.

והן הן בעלי אגרופים של בית דוד?

דאזלי לבעותי עלמא: